דוד קליין: "האפשרות כי ב-2003 תהיה צמיחה שלילית נראת עתה מוחשית מאוד"

"אסור לנו להשלים עם האפשרות, הנראת עתה מוחשית מאוד, ששנת 2003 תירשם כשנת התכווצות שלישית של המשק הישראלי", אמר דוד קליין, נגיד בנק ישראל בפני באי הועידה השנתית של המרכז הישראלי לניהול. "החמצנו הזדמנות להתחיל להחזיר את המשק לתוואי של צמיחה כבר בשנת 2002", אמר הנגיד. "מאז אומץ תסריט הצמיחה של 1% כבסיס לתקציב 2003, לפני כארבעה חודשים, חלו שינויים המקטינים את סבירותו".



קיצור טווח הגיוס של הממשלה כתגובה לריבית הגבוהה באיגרות החוב שלה מהווה צעד ראשון במסלול המאפיין מדינות שכלכלתן אינה יציבה ועתידן מעורפל, אמר קליין. את דבריו אמר הנגיד על רקע החלטת האוצר לשנות את תמהיל ההצמדה של גיוס הממשלה בחודש נובמבר ולהגדיל את החלק הצמוד למעל 50%.



הנגיד מציע לסמן בתקציב ההוצאות ל-2003 סכום בסדר גודל של כאחוז תוצר (5 מיליארד שקל) אותו ניתן יהיה להוציא רק אם יתממש אומדן ההכנסות. בצורה זו תעלה יכולת הממשלה לעמוד ביעד הגירעון. במקרה בו יתברר כי התוצר לא צמח כמתוכנן לא תבוצע הוצאה זו, ובכך תימנע הגדלת הגירעון.



"ראוי היה להגיע להבנה שהסכמי תוספת יוקר מהסוג הישן אינם המכשיר המתאים בתקופה זו", אומר הנגיד בהתייחסותו להסכמי שכר והצמדות שכר למניהן שאינם נובעים בצורה הדוקה ממצבו של המפעל. "כאן היה רצוי להגיע להבנה על כלל אחר אשר יתייחס לכל מרכיבי השכר במגזר הציבורי ויקבע את מידת השמירה על השכר הריאלי הכולל על פני זמן", אמר הנגיד.



הנגיד טוען כי נדרש שינוי השכר במשק במטרה להגמיש את שוק העבודה מחד, ולאפשר לממשלה לעמוד ביעדי התקציב שלה מאידך. "ברור ששינוי זה ייתן למשק יותר תעסוקה ופחות אבטלה, ולא יחייב את הממשלה, כפי שזה קורה בפועל בשנים 2001-2003, לקצץ בתמיכתה לקבוצות החלשות במשק בשל גידול ריאלי בהוצאות על שכרם של עובדי המיגזר הציבורי בשנים 1999-2001", מוסיף קליין.



הנגיד טוען כי יש לשנות מיסודה את הגישה לצמצום מספר העובדים הזרים - נושא שהפך, לטענתו, לבעיה מקרו-כלכלית. "ברור שהגישה שננקטה במשך שנים, של רישוי ושיטור, נכשלה, ויש להחליפה בהפעלת אמצעים כלכליים שישנו את הכדאיות להעסיק עובדים זרים במקום עובדים ישראלים".



לבסוף מזכיר שוב הנגיד כי על הממשלה למשוך מהכנסת את הצעת התיקון לחוק בנק ישראל, ולהטיל על משרד האוצר ובנק ישראל להגיש תיקון העומד באמות-מידה בינלאומיות מקובלות של חוקי בנקים מרכזיים.