נועה קסטיאל, נצר למשפחת קסטיאל, ויונית רבינוביץ, אשתו של הפסיכיאטר אילן רבינוביץ', חברו להגשמת חלום ופתחו יחד גלריה לעיצוב בתל אביב. בהשקעה של מיליוני שקלים, הקימו השתיים מקום שמטרתו להוות בית לאמני ישראל ושהדגש הוא על החומר: פליז, טיטאניום, עץ נדיר ושיש. אבל מאחורי הזוהר והיוקרה של העסק המשותף שפתחו, מסתתרים סיפורי ירושה ונישול עגום, סכסוך משפחתי, ואבא שלא הגיע לפתיחה החגיגית.
איך הכרתן?
יונית: הכרנו לפני כ-6 שנים, דרך אווה חברה שלי, שהייתה נשואה לאפרים אחיה של נועה, היה בינינו קליק מיידי. החזון של נועה היה לפתוח מקום כזה. היא למדה מסבא שלה, אפרים, שאפשר לגרום לאנשים להעריך ולאהוב כיסא ושולחן, כך שיהיו פריט שמלווה ומפנק אותך, והלכה לתחום העיצוב שעליו גדלה. שתינו נגענו באלפיון, נועה בעיצוב ואני בניהול כלכלי פיננסי. אמרתי לנועה זה הזמן שלך, ונועה האיצה בי להגשים את מה שתמיד חלמתי עליו.
נועה: אני נושמת עיצוב מגיל אפס, מהנגריה, מרפדייה ומסגרייה שסבא שלי הקים בוולפסון 9. הוא היה מאוד חרוץ, התחיל בקטן ועם ההצלחה התרחב עד שרכש את כל הבניין. הוא לא חשב שהעסק שהתחיל מאהבתו לאמנות, יהפוך לאימפריה שמגלגלת מיליוני שקלים. סבא שלי עבד עד יום מותו והיה איש עשייה. הוא עבד פיסית כרפד, וחינך לפרפקציוניזם ללא פשרות מבחינת רמת העבודה, ביקורת האיכות והקפדה על דקויות.
מה קרה עם מותו של אפרים אבי המשפחה?
משה ויהושע נכנסו לעסק בשנות ה-70, מיד אחרי הצבא. לפני כעשור הם הקימו את החנות באבולעפיה. אחי אפרים נכנס לניהול שוטף, ומשה ויהושע לקחו את העסק לכיוון המסחרי. הם גדלו על ממון ולקחו את העסק למקום אחר. אני גדלתי מצד אחד עם סבא שהיה פשוט וצנוע וביקש מאיתנו להיות כאלה; ומצד שני גדלתי לאצולת ממון, שכיות חמדה, בית ברמת השרון, ומשפחה פטריאכלית ושובניסטית. היה תפקיד מוגדר לגבר ותפקיד מוגדר לאישה במשפחה, אם הייתי גבר הייתי מנהלת את החברה.
למי סבא הוריש את המניות?
סבא העביר לבניו את הניהול ולא התערב. עוד בחייו הוא החליט להוריש חצי מהמניות לבנים וחצי לנכדים. הנכדים, ארבעת ילדיו של משה ושלושת ילדיו של יהושע, קיבלו מניות שווה בשווה.
איזה עסקים יש למותג קסטיאל?
נועה: חנות, מרפדייה, נגרייה ומפעל ייצור בקריית גת. הם גם בעסקי נדל"ן ולא מזמן קבלו אישור לבניית כ-400 יחידות דיור ברחוב אבולעפיה בתל אביב.
מדוע עזבת?
נועה: עד לפני עשור עבדתי אבל מאחורי הקלעים. כשפתחו את המתחם החדש כל בית אב הורשה להכניס ילד אחד, אחי אפרים נשאר לנהל, בת דודתי דפנה נשארה לעצב ואני פוטרתי.
יונית: ראוי לציין כי נועה היא הבת שלמדה ומבינה עיצוב, זה ב-DNA שלה.
נועה: אבא אמר לי בצורה דרמטית וחד משמעית לעזוב, הוציאו אותי בברוטליות ולאפי שנשאר בכלל לא היה ניסיון בעיצוב. הייתי צריכה לחפש את עצמי, ופתחתי עם ארי שאלתיאל משרד לעיצוב ואדריכלות שהתמחה בעיקר בנישה של בתי-מלון. אנחנו חתומים על מלונות כמו עלמה ת"א, מלונות פתאל, בהם, רוטשילד 22 וליאונרדו רמת-החייל.
יונית: נועה התמקדה בעיצוב של המלונות וכשהגיע שלב הראיונות משפחת קסטיאל עמדה בפרונט והתראיינה, למרות שנועה עיצבה, מאחר שהיא פחדה להתראיין. אני תחקירנית באופיי, חקרתי וגילתי שנועה עומדת מאחורי הרבה מקומות מדהימים. אמרתי לה שכואב לי ומעצבן אותי שלא שומעים עליה ושמישהו אחר נהנה מהקרדיט על העיצוב שלה. זה עלה לי בבריאות כי אנחנו באים מבית שבו הגברים והנשים שווים ומתפתחים יחד.
ואז החלטתן לפתוח עסק משותף?
נועה: כן, היה בי געגוע למה שסבא חינך אותי, לחזור לחומר, למקורות. בעיצוב מלון מאוד מוגבלים מבחינה עיצובית ותקציבית - הקונספט לא שלך ורציתי לחזור למיקרו, לרהיטים שמעבר לפונקציונליות שלהם גם יעברו מדור לדור. מרגש אותי לעסוק בפרטים הקטנים, ולא רק בתוכניות הבנייה. כך נפרדתי מארי והתחברתי ליונית.
יונית: תמיד אהבתי עיצוב והיה לי ברור שזה מה שאעשה, אבל החיים הובילו אותי לכלכלה. לא הייתי מספיק אסרטיבית והחלטתי ללכת על בטוח ולעבוד עם אבא של אילן כי אילן החליט ללמוד רפואה ולהגשים חלום. מאותו רגע אי אפשר היה לעצור אותו. אני טובה בתחום המספרים ובניהול עובדים, עבדתי כאנליסטית בבנק מזרחי, פרקנו עם רו"ח חיים רבינוביץ ועו"ד יצחק את קווי אשראי והבאנו אותה מ-0 ל-100 מיליון שקל רווח.
הגלריה היא סגירת מעגל עבורי, זיהינו מעצבים ישראלים והחלטנו לתת להם בית יצירתי עם דגש על החומר והמקוריות, פריטים בלעדיים בגלריה שלנו.
תעזבי את תחום הפיננסים?
יונית: אילן שוקד בימים אלה על כתיבת ספר אוטוביוגרפי על סיפור חיינו: ההחלטה שקיבלנו לגדל בבית עם מטפלים את שני ילדינו האוטיסטים. קריאת הספר היתה חווייה מטלטלת עבורי, כל החיים עברו לי מול העיניים, הספר גרם לי לעשות חשבון נפש. במובן הזה החיבור שלי עם נועה לא סתמי, זה הזמן שלנו להגשים חלום. שינוי נוסף בחיים הביא ההחלטה של אילן ושלי למכור את הטאון-האוס שלנו ברמת-גן המשתרע על 800 מ"ר, לטובת וילה צפה במגדל רוטשילד, לא לקחנו כלום מהבית ונתחדש בפריטים חדשים שכולם מהגלריה.
איך הגיבו אנשי מקצוע כשפניתן אליהם?
נועה: רבים מאלה שפנינו אליהם אמרו שמשפחת קסטיאל הטילה ווטו על העבודה איתנו. חלק הכירו אותי ומראש סירבו, חלק הסכימו לעבוד איתנו אבל חזרו בהם. בסיכומו של דבר מצאנו אנשי מקצוע מדהימים.
כאב לך שאבא שלך סירב להגיע לפתיחה?
נועה: כמו כל ילד חשובה לי ההכרה, החום. כשיצאתי למסע המטלטל עבדתי 24/7 עבודה סיזיפית מסביב לשעון, היו לי שנתיים סוערות וחיכיתי לחיבוק של אבא, זו פתיחה מבוקשת שכולם רוצים לבוא ומתבקש שאבא שלי יהיה שם. שלחתי אליו הזמנה, אך הוא דחה אותה על הסף. אני חושבת שיש מקום לכולם ואנחנו לא מהוות תחרות. המקום שלנו לא בא להתחרות בהם. אני בקשר רק עם ריקי אימא שלי ואווה גיסתי, גרושתו של אפריים.
מה הסיכוי לחידוש הקשר?
כרגע יש נתק מוחלט. התנאי שלהם הוא שאוותר על המניות שסבא שלי הוריש לי ואני מסרבת.
ממשה קסטיאל לא נמסרה תגובה לדברים