עובדת תפצה חברה ב-150 אלף שקל בגין גזילת עסקאות

בית הדין הארצי לעבודה קובע בפסק דין חדש את גבולות התחרות עם מעסיק לשעבר, והרחיב מעט את ההגנה על המעסיקים

חן מענית
08/12/2016
אילוסטרציה. ShutterStock
אילוסטרציה(צילום: ShutterStock)

עולם העבודה המודרני הדינמי, ורצונם של חלק מהעובדים השכירים להתנתק עם הזמן מהתלות במעסיק ולצאת לדרך עצמאית, מולידים מפעם לפעם סכסוכים על רקע מציאות שבה עובד שעזב החל להתחרות במקום עבודתו הקודם. כדי למנוע זאת, חברות רבות מכניסות לחוזי העבודה שהן עורכות סעיפים שיגבילו את יכולת העובדים, בעיקר המקצועיים שבהם, להתחרות בהן בעתיד.

עם זאת, בית הדין לעבודה קבע סייגים משלו לסעיפים כאלה. כבר בשנת 1999 פרסם בית הדין הארצי לעבודה פסק דין נגד חברת צ'ק פוינט, שקבע כי חברה אינה רשאית לאסור על עובד שעזב אותה להתחיל לעבוד בחברה מתחרה וכי אין תוקף חוקי לסעיף הכולל איסור מוחלט כזה בחוזה העבודה. אבל הפסיקה אינה נותנת חופש מוחלט לעובד להתחרות בחברה שבה עבד מיד עם עזיבתו ובוודאי שאינה מתירה לו לעשות שימוש בסודות מסחריים של אותה חברה כדי לגרוף הון אישי. הקו המנחה את בתי הדין לעבודה, אם כן, הוא שסעיף איסור תחרות בחוזי עבודה יכול להתקיים רק כאשר הוא חיוני להגנה על סודות מסחריים או על סודות מיוחדים אחרים.

בשבוע שעבר, ב-29 בנובמבר, פרסם בית הדין הארצי לעבודה פסק דין חשוב באותו נושא, המרחיב מעט את ההגנה על המעסיקים. בית הדין עסק במקרה שבו עובדת נתנה שירות ללקוח שהכירה במסגרת עבודתה אצל המעסיק הקודם. לפי פרטי המקרה, אותה עובדת, בזמן שעבדה אצל אותו מעסיק, טיפלה בעיסקה עם הלקוח, אך לא התגבשה בתקופת עבודתה. לאחר סיום עבודתה, היא השלימה את העיסקה עם הלקוח באופן פרטי. בית הדין קבע כי מדובר בגזל של ממש והשופטים פסקו כי מדובר בהתנהגות פסולה.

פסק הדין ניתן במסגרת הליך ערעור בסכסוך משפטי שהתגלה בין חווה נחמני, עובדת לשעבר בחברת קאנטרי פלורס, לבין החברה. קאנטרי פלורס עוסקת ביבוא ובהפצה של מוצרי קרמיקה, ומשמשת סוכנת הפצה של חברת הפסיפס האיטלקית סיציס וספקית של מוצרי חברת מוטינה וחברות נוספות. נחמני עבדה בחברה משנת 1996 עד יולי 2006. עם סיום העבודה נוצר הסכסוך והחברה הגישה לבית הדין האזורי לעבודה תביעה נגד נחמני, שבה טענה, בין היתר, כי על העובדת לשעבר להשיב לה מקדמות שקיבלה ביתר בתקופת עבודתה. טענה מרכזית נוספת הייתה שנחמני הפרה את חובות תום הלב והנאמנות שהוטלו עליה כעובדת החברה, גזלה סודות מסחריים והתעשרה שלא כדין על חשבונה, בסך של 1.5 מיליון שקל.

העתיד כבר כאן

בדיקה חכמה חושפת סיכון לשבץ מוחי - כעת במבצע מיוחד

מוגש מטעם שחל

חברה של הבת של תשובה

החברה, שיוצגה על ידי עו"ד נחום פיינברג, כתבה בתביעתה כי מיד לאחר עזיבתה את החברה הקימה נחמני עסק מתחרה בפעילותו עם קאנטרי פלורס. היא פנתה לספקיות בלעדיות של החברה ובמקביל ללקוחותיה כדי להציע להם לרכוש במחיר נמוך מוצרים שקאנטרי פלורס מספקת באופן בלעדי. בכך, נטען, גרמה נחמני נזקים ישירים ועקיפים לקאנטרי פלורס שבגינם היא זכאית לפיצוי.

החברה פירטה בתביעתה כי נחמני, בין היתר, תיווכה באופן עצמאי בין חברות של יצחק תשובה ומשפחת זיסר לבין חברת הפסיפס האיטלקית סיציס, שכאמור קאנטרי פלורס מייבאת את מוצריה לארץ (אף שאין לה הסכם בלעדיות עם סיציס). נחמני טענה, מנגד, כי קשריה עם הלקוחות, חברת הנדל"ן אלעד גרופ ויצחק תשובה, ובמיוחד עם גל נאור האדריכלית, בתו של תשובה, הם קשרים אישיים וחברתיים, שאינם נוגעים בעבודתה בקאנטרי פלורס. כמו כן, טענה נחמני היא היא פנתה למשפחת זיסר לאחר הפסקת עבודתה בקאנטרי פלורס, והם אלה שביקשו שתפנה עבורם לחברה האיטלקית.

בית הדין האזורי בתל אביב דחה את תביעת החברה וכך גם את טענותיה של נחמני לזכויות שלא קיבלה, כמו פיצויי פיטורים. שני הצדדים הגישו ערעורים לבית הדין הארצי לעבודה. קאנטרי פלורס, באמצעות עו"ד פיינברג, ערערה על דחיית תביעתה לחייב את נחמני בתשלום פיצוי בגין גזל העסקאות והפרת סודות מסחריים ואילו נחמני ערערה על דחיית תביעתה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה ועוד.

השופטים, יגאל פליטמן, לאה גליקסמן ויעל אנגלברג-שהם, דחו את ערעורה של נחמני אך קיבלו בחלקו את ערעור החברה. תחילה, קבעו השופטים כי בית הדין האזורי צדק כשקבע שלא הוכח שנחמני גזלה סוד מסחרי של קאנטרי פלורס, שכן החברה לא הציגה ראיות לקיומו של מידע שהוא בבחינת סוד מסחרי מוגן שנחמני גזלה מן החברה. "הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק מתירות לאדם לעסוק בכל עבודה או משלח יד כל עוד לא נמנע הדבר מטעמים שבדין", הם כתבו. אלא שבניגוד למסקנה של בית הדין האזורי, סברו שופטי בית הדין הארצי לעבודה כי התנהלות נחמני חרגה מהתנהלות מקובלת ביחסי עובד ומעסיק.

השופטים ציינו כי בהעדר הסכם בלעדיות לקאנטרי פלורס, לא הייתה כל מניעה שנחמני תיצור קשר עם חברת סיציס ותפעל מולה למכירת מוצריה בארץ, ואולם לדבריהם, התקשרות נחמני עם סיציס בעסקאות שהיו בטיפולה - בין שבאופן ישיר ובין שבאופן עקיף - במסגרת עבודתה בקאנטרי פלורס עולה כדי הפרת חובות האמון, הנאמנות והתנהלות הוגנת המוטלות עליה במסגרת יחסי עובד ומעסיק. "מחומר הראיות ומהתמונה הכללית שהוצגה עולה כי העסקאות נבנו והתגבשו על ידי חברת קאנטרי פלורס אך 'נסגרו' על ידי גברת נחמני. בהתנהלות זו פעלה נחמני בניגוד לחובת תום הלב וחובת הנאמנות המוטלת עליה", נפסק.

בית הדין הארצי לעבודה הדגיש בפסיקתו כי "אין בקביעה זו כדי לומר שלעולם לא יוכל עובד להתקשר עם ספק שהכיר במסגרת עבודתו אצל מעסיק קודם, או שעובד לא יוכל להתקשר עם לקוח שהכיר אצל מעסיק קודם. אך שילובם של השניים - מתן שירות ללקוח שהכיר במסגרת עבודתו אצל מעסיק קודם והשלמת עסקה שבה טיפל או היה אחראי ישיר או עקיף במסגרת עבודתו אצל אותו מעסיק ואשר גיבושה טרם הסתיים בתקופת עבודתו - עולה כדי גזלה של ממש. התנהלות זו פסולה ואין לעודד מצב שבו תוך כדי עבודה חותר עובד תחת מעסיקו לגזול עסקאותיו".

בסופו של דבר, חויבה נחמני בפיצוי של 150 אלף שקל לחברה ובהוצאות משפט של עשרת אלפים שקל.

  • סכסוכי עבודה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully