האפליקציות שמשחררות את הילדים ממגבלות ומחברות אותם למשפחה

"ילד על הספקטרום האוטיסטי - אתה לא מבין מה זה 'אני' ומה זה 'אתה' וכל ההפרדה שלך כישות מהעולם היא מאוד קשה. עבדתי עם ילד אוטיסט בין שנתיים והשתמשנו באפליקציה הכי פשוטה, Puppet, בובה בעברית, כזו שמצלמת ויוצרת סרטונים ויוצרת סיפור אינטראקטיבי בליווי קול. בכל מפגש היינו מצלמים דברים שהילד עשה ומייצרים ספרון אלקטרוני שבו היו נושאים שונים – אני ואימא, אני ואבא וכדומה. האפליקציה חיזקה את יכולותיו. הילד התבונן בספרים ולמד להבחין בין 'אני' ל'אחר', להגיד מה שכה קשה לילדים עם אוטיזם - איפה אתה מתחיל ונגמר ואיפה האחר מתחיל ונגמר. להבין מי הוא ובכך להבין גם מי האחרים שסביבו".

עבור ד"ר אורלי הבל, ראש תכנית ההכשרה והחוג לחינוך מיוחד במכללת לוינסקי לחינוך, ומורים נוספים ברחבי הארץ, האפליקציות, האייפדים ושאר הכלים הטכנולוגיים הם הדרך לאפשר לאותם ילדים עם מוגבלויות שונות, ובהן ליקויי למידה, להתחבר לסביבה ולמצוא את היכולות והכישרונות הטמונים בהם.

כשהורים מביטים בילדיהם השקועים בטאבלט, באייפד, בסמארטפון או במחשב, לא פעם עולה המחשבה כאילו הילדים מבזבזים את זמנם ויכולים לעשות פעילות הרבה יותר בריאה וחינוכית מאשר לצלול אל תוך משחק כלשהו ולהתמכר אליו. אכן, "דור המסכים" מפסיד לא מעט חוויות והיכולות החברתיות משתנות עקב החשיפה הגבוהה לטכנולוגיה. אבל עבור אוכלוסיית הילדים עם צרכים מיוחדים עידן מהפכת המידע יוצר כלים שמחוללים מהפכה חינוכית ומעניק להם יכולות תקשור ולמידה שלא היו כמותן בהיסטוריה.

עושר היישומים שחברת אפל הצליחה לפתח, הכולל פלטפורמות ייחודיות שמסייעות לאנשי חינוך, הוביל לכך שמשרד החינוך סיפק 4,000 אייפדים השנה למערכות עם צרכים מיוחדים. "ההטמעה של טכנולוגיות בחינוך עשתה שינוי דרסטי - היא מאפשרת לילדים להיבדק גם באופנים אחרים, ובחינוך המיוחד זה חולל מהפכה", אומרת ד"ר הבל, "ילדים שלא תקשרו בעבר מסוגלים לתקשר באמצעות לוחות תקשורת.

לדבריה, גם קודם היו לוחות תקשורת, אבל אם פעם ילד נכה היה צריך לשבת בבית קפה עם הוריו כשלצדו מכשיר ענק, כיום לכל אחד יש אייפד כך שהמכשיר שבו הוא משתמש נראה טבעי.

"אני גיליתי את האייפד לפני כמה שנים דרך אבא של ילד עם אוטיזם שלא דיבר בכלל. האבא הראה את המכשיר שאותו רכש בארצות הברית, שאפשר להוריד אליו תמונות ולדבר, ואמר 'אני מרגיש שאני יכול לתקשר עם הילד שלי, לשבת איתו בבית קפה ולהרגיש נורמלי'. אני לא אשכח את המילה 'נורמלי', הרצון להרגיש כמו כולם. באייפד יש אפשרויות להנגיש מידע לילד ולפתח את יכולותיו מבחינת גודל האותיות, הקצב, הראייה והשמיעה ואפשר להתאים אותו עוד יותר לילד ברמה האישית".

לומדים תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה במרץ הקרוב - לפרטים לחצו כאן

העידן הדיגיטלי מספק שפע של אפליקציות חינוכיות המסייעות כיום לילדים לקויי למידה או בעלי צרכים מיוחדים. אם בעבר השתמשו בלוח תקשורת ידני מוגבל, שעליו הופיעו סמלים שונים וההצבעה עליהם בעזרת יד, רגל או מבט, שהחליפו את התקשורת הקולית, הרי שכיום, בעזרת האייפדים, הטאבלטים והיישומים השונים, האפשרויות העומדות לפני המחנכים והילדים אינן מוגבלות ויוצרות אין ספור אפשרויות למידה.

את האפליקציה Ola mundo messenger, לדוגמה, פיתח אבא לילד עם צרכים מיוחדים. האפליקציה מאפשרת לילדים עם אוטיזם לתקשר עם אנשים שקרובים להם באמצעות יישום שמזכיר וואטסאפ, ומשלבת בדרך היתולית קולות ופרצופים.

היישום עוצב ופותח במיוחד עבור ילדים ובני נוער המתקשים בתקשורת מילולית, ומספק להם סביבה כיפית המדרבנת אותם לתקשר עם בני משפחה קרובים, מורים ומטפלים.
TinyTap הוא יישום שמהווה למעשה כלי פתוח בידי המורה. מדובר בפלטפורמה ליצירת משחקים לילדים שמבוססים על רגעים משותפים שנוצרים בין הורים לילדיהם: מוסיפים תמונה, מקליטים שאלה ותשובה, ונוצר משחק חווייתי שיכול להעסיק את הילד במשך שעות ולהעצים את החוויה המשותפת עם סביבתו הקרובה.

איילת שריג עבדה כגרפיקאית עצמאית, ואיירה ספרי ילדים וספרי לימוד לפני שהחליטה להפוך למורה בחינוך המיוחד. "הילדים הרגילים יכולים להגיע בכוחות עצמם לאיפשהו אם יש להם מוטיבציה. מהילדים בחינוך המיוחד מתעלמים".

לדבריה, הם 'לא נוכחים', הם 'לא נמצאים', הם נחשבים לשקופים, וזה הכעיס אותה. "ילדים עם אוטיזם הם מוכשרים בצורה מדהימה. הם שומעים, רואים, מרגישים, הם לא בובה ואין מי שידבר בשמם. וזאת הסיבה שבחרתי בחינוך המיוחד".

שריג לימדה ומלמדת בכמה בתי ספר באזור השרון ובאזור תל אביב, והעזרים הטכנולוגיים השונים מאפשרים לה להגיע עם תלמידיה לפסגות שבעבר ילדים על הספקטורם האוטיסטי לא הגיעו אליהן. "אני מלמדת שיעורים פרטניים עם תלמידים שיכולים להבין אותי קצת יותר טוב ועובדת איתם עם תוכנות כמו 'פוטושופ' ו'פרימייר', ממש כמו שעובדים בשוק העבודה".

היא מספרת על המציאות בתוך הכיתה: "אני מגשרת ומתווכת להם את הידע והמידע כדי שהם יוכלו לעבוד. הם לא יכולים לקחת ספר ולקרוא, הם צריכים את התיווך הזה. לילדים עם לקות תקשורתית אני משלבת את האייפד. זה כלי מאוד ידידותי, עמיד ויש בו תוכנות קלות מאוד ופשוטות. האייפד גם מאפשר לתקשר לילדים שאינם מתקשרים. הם מקלידים, ואני יכולה להבין מה הם חושבים ומרגישים.

"יוצא קול של רובוט שגם אומר את המשפט המוקלד, ואז הילדים מרגישים שיש להם קול. גם ילד בכיסא גלגלים יכול ליצור בעזרת אצבע, וכשהוא יוצר, הוא מאושר, וכשהוא מאושר, הוא משתף פעולה ומרגיש חשוב".

לטענתה, "אסור לחשוב שהילדים האלה לא מבינים, לא – הם בני אדם עם נשמה. ילדים אלה שומעים ומבינים יותר ממה שחושבים, רק קשה להם להתבטא ולהגיד מה שהם מרגישים", מוסיפה שריג. "הם ילדים חמים ומפרגנים, הם באים ואומרים 'תודה רבה המורה'. הם יודעים להוקיר".

"יש המון אפליקציות, מקצתן קלאסיות שמשתמשים בהן הרבה. אני אוהבת אפליקציות פתוחות שמאפשרות למורה לייצר ידע חדש", אומרת ד"ר הבל, "יש אפליקציות ייעודיות לחינוך מיוחד, אבל הן מאוד סגורות ומוגבלות, הן לא מבינות שמאחורי ילד מוגבל שלא מדבר, יכול להסתתר ילד שיודע לרקוד או לצייר. אנחנו אוהבים להשתמש באפליקציות שהן לא רק לילדים עם צרכים מיוחדים. לאייפד יש פוטנציאל להיות פלטפורמה לשילוב בין ילדים עם צרכים מיוחדים לבין ילדים ללא צרכים מיוחדים ולגרום להם לתקשר ביחד, לשחק ביחד, להנגיש לסביבה את הילד המיוחד. האפליקציות הפתוחות מאפשרות למורים ולמדריכים לעשות פעילויות שמותאמות לילד, לגיל שלו וליכולות שלו".

במרכז לטכנולוגיה חינוכית הייתה מחלקה שבמשך שנים פיתחה דברים לילדים עם צרכים מיוחדים, בשותפות עם בתי ספר והאקדמיה. לפני שהיא נסגרה הצליחו במט"ח לקנות את הזכויות לאפליקציה טאצ'ט (touchchat) ותרגמו אותה לעברית. "אפשר לבנות איתה בקלות לוחות תקשורת שילד שאינו מסוגל לדבר יכול לתקשר בעזרתם", אומרת ד"ר הבל, ומסבירה כיצד הפלא עובד ומסייע לילד להתחבר לקרוביו ולהעצים את אישיותו.

"נניח שישנו ילד עם צרכים מיוחדים שלא מסוגל לדבר, והוא נסע עם הכיתה שלו לטיול. במהלך הטיול מצלמים אותו. המורה מכניסה סמלים ודיבור לתוך תמונות הסטילס, וכשהוא חוזר הביתה ואימא שלו שואלת מה היה בטיול, הוא יכול לתת לה את לוח התקשורת שלו, לשבת לידה ולהראות לה מה היה בטיול וכיצד הוא חווה אותו. התמונה תגיד בקול: 'היה כיף, היינו בנחל' ועוד".

ד"ר הבל סבורה שהיישומים והמכשירים האלה מביאים עבור הילדים את העולם מבחוץ פנימה ועוזרים להם להנכיח את עצמם גם מבחוץ. הנחת המוצא היא אמנם שאם ילד לא יכול היה לספר על הטיול, הטיול היה מבחינתו אפיזודה חולפת. אולם בעזרת האפליקציה הוא יכול לספר על הטיול ולחוות אותו שוב ושוב אם יספר לאבא, לאימא, לסבתא ולעוד אנשים.

"ילדים בחינוך המיוחד בבית הספר 'און' בתל אביב מצלמים באמצעות המכשירים הדיגיטליים ויוצרים סרטים, וזאת הרגשה נפלאה עבור ילד בכיסא גלגלים, שמצלם תמונות, הולך לחדר עריכה ומשתמש ביישומים אחרים לעשות סרט ולהעלות אותם לאתר בית הספר. פתאום האייפד מאפשר לו לעשות דברים ולשתף ברשתות".

חושבים להיות אנשי חינוך? ההרשמה לסמסטר אביב בעיצומה. להרשמה לחצו כאן