החל משנת 1995 מבוססות הפנסיות על צבירה ולא על זכויות כפי שהיה נהוג בקרנות הוותיקות. כלומר, לכל סכום אשר נפקיד ובתוספת התשואה לאורך השנים, נייצר לתוכנית הפנסיה שלנו קרן הונית ממנה תקבע גובה הפנסיה שלנו. עבור מאות אלפי עובדים אשר צורפו להפקדות פנסיוניות החל משנת 2008, מיד עם החלת צו "פנסיית חובה", מתבצעת הפקדה מינימלית של המעסיקים לקרן הפיצויים בשיעור של שישה אחוזים.
שיעור זה מצטרף לכספי התגמולים (אשר שיעורן שונה באחרונה בשתי פעימות) וביחד, הפקדות אלו מייצרות למעשה, את הצבירה אשר ממנה נגזרת הפנסיה של אותם מאות אלפי עובדים.
המשמעות היא שפנסיית חובה מחייבת הפקדה חלקית בלבד של כספי הפיצויים באופן שוטף לתוכנית פנסיונית. למעשה רק 70 אחוזים מהקרן מופקדים חודש בחודשו ונושאים תשואות. חלקם אף נהנים בקרנות הפנסיה מאג"ח ייעודי עם ריבית מובטחת. במונחי השוק כיום, ריבית זו המובטחת באג"ח של המדינה יכולה להיות משמעותית.
הבעיה אקוטית אף יותר מבחינת השפעתה על צבירת כספי הפנסיה, שכן ברוב מקומות העבודה במדינת ישראל, לא כל השכר המשולם לעובד מבוטח מבחינת תנאים סוציאליים, ולכן אין הפקדה לתוכניות הפנסיוניות על כל רכיבי השכר אלא רק על חלקן. מיותר לציין שיש מקומות עבודה שמגיעים גם ל-40 אחוזים שכר מבוטח בלבד.
מחדל הפנסיה העתידית הוא וודאי
אבל הנה נתון מעניין: אם נפקיד שקל אחד על פני 37 שנים, בתשואה סבירה ובדמי הניהול הנהוגים כיום בשוק, נצבור כאלף שקלים בסוף הדרך ולפני הפרישה. כלומר עובד עם שכר של 8,000 שקלים, "זוכה" להפקדה של 466 שקלים במקום 666 שקלים וההפסד המצטבר שלו בתכנית הפנסיונית מסתכם ב-200 אלף שקלים.
כלומר ההפרש בערכים נומינאליים שיקבל העובד ביום היציאה לגמלאות יהיה 69 אלף שקלים - פער של כ-130 אלף שקלים, אשר יכולים להצטבר לסכום הפנסיה, על בסיס מקדמים של היום, של עוד כ-620 שקלים לחודש.
בהערת שוליים, מי שהחזיק ביטוח מנהלים זכה לאורך השנים להפקדה של כמאה אחוזים מכספי הפיצויים באופן שוטף, ולמעסיקים רבים זה מהלך זה היה טבעי. מכאן ניתן ללמוד על למה צריך המחוקק לעשות אם ברצונו לתגבר את קצבת הפנסיה למאות אלפי חוסכים.
מחדל הפנסיה העתידית הוא וודאי. אם ניקח את נושא הפקדת חלק מהפיצויים בלבד, נוסיף זאת על חוסר רציפות בהפקדות, ניידות גבוהה בין מקומות עבודה, משיכת כספי פיצויים, התחלה מאוחרת בהפקדה לפנסיה לאור טיול אחר צבא/לימודים ועוד גורמים "מפחיתי" פנסיה הרי ברור לכולנו כי יחס ההחלפה בגיל הפרישה ידון רבים לרמת חיים ירודה בגיל הפרישה. מומלץ למחוקק להתעורר ולטפל בבעיה ולא רק דרך הקטנת דמי הניהול אשר יוצרת אשליה שבעיית הפנסיה נפתרה.
הכותב הנו יו"ר הועדה לביטוח פנסיוני בלשכת סוכני ביטוח