בתקופה שבה ניהלתי חברת תוכנה בבוסטון שמתי לב וגם שמעתי ממועצת המנהלים שלי, שצריך למצ?ב מחדש את העסק שלנו. המוצר שלנו היה משעמם וג?נ?ר?י מדי ולכן לא עורר התלהבות ונאמנות בקרב הקונים. גייסתי לעזרתי צוות שהיה מגוון למדי: מעצב אתרים צעיר, מנהל מדיה מפולפל ואקסצנטרי, אמנית חזותית ואני עצמי.
במשך שבוע הסתגרנו בחדר פרטי במזללת המבורגרים, בחנו אפשרויות, דחינו תשובות קלות מדי, המרצנו זה את זה וניסינו לגלות משהו שאיש מאיתנו לא ראה עד אז. במבט לאחור, התקופה האינטנסיבית הזאת היתה אחת מחוויות הלימוד הכי פוריות שידעתי.
הצוות היה באמת יוצא דופן - ומצליח - אבל למה בעצם? מה הפך את החבורה המקרית הזאת לצוות טוב כל כך ואת חוויית הקונפליקט היצירתי הזאת למועילה כל כך?
אולי מדובר במוחות הרבים שהצטופפו בחדר אחד, וזה באמת נכון, אבל היה שם עוד משהו, חשוב אף יותר. היה לנו הון חברתי. אמון וידע, הדדיות ונורמות משותפות הם שהפכו את הקבוצה שלנו לגמישה ולעמידה יותר. בכל חברה ובכל ארגון אפשר למצוא קבוצת אנשים מבריקים, אבל הקשר ביניהם הוא שקובע אם הם משתפים זה את זה ברעיונות ובתהיות, תורמים לחשיבה הדדית ומזהירים את הקבוצה מבעוד מועד על בעיות פוטנציאליות. בלבה של כל תרבות הוגנת נמצא ההון החברתי. זה הדבר שעליו היא מסתמכת וזה הדבר שהיא מייצרת.
במחקר מרתק על אינטליגנציה קולקטיבית בדק תומס מלון, יחד עם קבוצת חוקרים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), צוותים שהצטיינו במיוחד בפתרון יצירתי של בעיות. הוא ביקש לזהות את הרכיבים הבולטים שהפכו חלק מהצוותים לטובים יותר מהאחרים. התברר שמנת המשכל של כל אחד מחברי הצוות (שנמדדה ביחידות איי קיו) לא היתה הגורם המשמעותי. סך כל מנות המשכל של כל חברי הצוות או העובדה שהיה ביניהם כוכב אחד או יותר לא שינתה גם היא.
אצל הצוותים שהצליחו יותר ושהעלו פתרונות טובים יותר התגלו שלושה מרכיבים עיקריים משותפים. ראשית, הם א?פשרו לכל אחד מחברי הצוות לדבר אותו משך זמן פחות או יותר. הדבר לא נעשה באופן מבוקר או מפוקח, אבל איש באותם צוותים מוצלחים לא היה דומיננטי במיוחד או פסיבי במיוחד. כולם תרמו לדיון וכל מה שמישהו אמר זכה להתייחסות.
המאפיין השני של הצוותים המצליחים היה רגישות חברתית גבוהה. הם היו קשובים יותר זה לזה, לשינויים קלים במצב הרוח ובהתנהגות של חבריהם. הם זכו לניקוד גבוה יותר במבחן הנקרא "Reading the Mind in the Eyes", הבוחן יכולת הזדהות ואמפתיה. החברים בצוותים המנצחים היו קשובים יותר זה לצרכיו של זה.
המאפיין השלישי היה שהצוותים הטובים יותר כללו יותר נשים. ייתכן שהם הצליחו בזכות העובדה שהדבר הפך אותם למגוונים יותר, או מכיוון שנשים נוטות להצליח יותר במבחנים המודדים אמפתיה. המסקנה החשובה של המבחן הזה היא החשיבות של הקשרים החברתיים.
כשאני קוראת את המחקר הזה, אני נזכרת בחברי הצוות ההוא שלי. כולנו היינו חכמים למדי והיה לנו ניסיון עשיר בתחום, אבל איש מחברי הצוות לא הרגיש שהוא טוב מהאחרים וכולנו בדקנו בסקרנות מה יש לאחרים להציע. ידענו שאנחנו זקוקים לתשובה, אבל ידענו גם שלאיש מאיתנו אין עדיין תשובה. היה עלינו לפעול יחד כדי ליצור דבר מה שלא הצלחנו ליצור לבד. לפעמים חשנו תסכול, עצבנות וחוסר סבלנות, אבל איש מאיתנו לא הגיע עם אג'נדה משלו. לכולנו היה חשוב מאוד להצליח במשימה המשותפת. היה לנו מזל, אבל האם אפשר להסתמך על דבר מה מלבד המזל?
שם הספר: מעבר לכל מידה
שם הסופרת: מרגרט ה?פ?רנאן
מספר עמודים: 160 עמ'
מחיר: 88 שקל