Zell's Angels

סמיואל זל (Zell), יו"ר אקוויטי גרופ איוונסטמנט, הוא אחד ממשקיעי הנדל"ן הגדולים בארה"ב, וציפור מוזרה מאוד בעולם הנדל"ן, הנע בין אפרוריות בנקאית לחוג הסילון של דונלד טראמפ. אחד הצעדים המוזרים שלו, אולי, היה השקעה ב-5% ממניות בית ההשקעות הישראלי תמיר פישמן, בימים בהם משקיעים זרים מושכים ידיהם מהשוק הישראלי.



זל נחשב משקיע חלוצי ונועז, שהפך ב-2001 למספר 106 ברשימת 400 האנשים העשירים ביותר בארה"ב של "פורבס". הוא ראש מועדון אופנוענים שנקרא "זל'ס אנג'לס", ולצד השקעות הנדל"ן הרבות שלו אפשר למצוא גם השקעה בקבוצת הכדורסל שיקגו בולס.



זל, יליד שיקגו, 1942, צבר הון אישי המוערך ביותר ממיליארד דולר במהלך קריירה שהחלה עם סיום לימודיו בראשית שנות השישים. בראשית דרכו התמחה זל בנדל"ן "במצוקה" - רכישת נכסים בעייתיים, גם מגורמים שנמצאו בבעיות, או נכסים נטולי משיכה לאותה עת. בשנים ההן כינה את עצמו "רוקד על קברים".



כשנשאל על ידי כתב "פורבס" לפני כמה שנים לגבי שוויו הנקי, ענה: "השווי הנקי שלי הוא 29.95 דולר. והתשובה האמיתית היא - איך לעזאזל אני אמור לדעת? אתם חושבים שאני יושב כאן כל היום עם מחשבון וחושב, 'אלוהים אדירים, הרווחתי כרגע עוד דולר!' אני לא עושה את זה".



העיסוקים האישיים של זל צובעים את אישיותו בגוונים ססגוניים, אולי אפילו יותר מאשר של המיליארדר חובב הבלונדיניות טראמפ. זל הוא חובב סקי, שחקן סקווש ורוכב אופנועים מושבע. בפתיחה חגיגית של תערוכת אמנות אופנועים במוזיאון גוגנהיים בשיקגו הופיע זל בראש קבוצת 50 אופנוענים ממועדון האופנועים שקרוי על שמו.







אולם זל טבע את חותמו לא רק בזכות עיסוקים יוצאי דופן, או רכישת גושי בניינים באזורים ירודים שהפכו מבוקשים עם השנים, אלא צבר לעצמו מעמד של איש הנדל"ן המשרדי הגדול בארה"ב בזכות היותו אחד מחלוצי איגו"ח הנדל"ן - מהראשונים שגייסו הון מהציבור באמצעות הנפקת קרן הנדל"ן שלו, במקום להסתמך על מימון באמצעות משכנתאות.



בקודקוד פירמידת ההשקעות של סם זל נמצאת חברת Equity Group Investments, בה יש לזל נתח שליטה. זוהי קבוצת השקעות פרטית המחזיקה בקרנות נדל"ן סחירות (REIT), מסעדות וספינות שעשועים. תיק השקעות הנדל"ן של זל הופך אותו לגדול המשקיעים בבתי מגורים, בניינים משרדיים ודירות.



דוגמה קלסית לעסקה מהסוג שהפך את זל לדוגמה ומופת של משקיע אופורטוניסטי (או אפילו אוכל נבלות, vulture), היא רכישת בניין במרכז בוסטון, אשר היה נגוע בחובות, בעיות שכירות וזיהום אזבסט. המיקום המצוין ותחזיות לגידול בביקוש לנדל"ן משרדי באזור השתלמו בטווח הבינוני.



זל ניהל את EGI ביחד עם שותף במשך 30 שנה. השותף היה בוב לורי, חבר קרוב עוד מתקופת לימודיו, אשר שימש כגורם מאזן רגוע לזל הקולני והמחוספס. במשך 30 שנה היו השניים שותפים לניהול והקימו את הרשת הסבוכה של חברות שנמצאות היום בפירמידה של EGI, שעסקו לא רק בנדל"ן, אלא גם בביטוח, תיירות, חקלאות, קמעונות ורדיו. עם מותו של לורי ב-1990, עבר חלקו לידי האלמנה אן לורי, אשר ממשיכה לשתף פעולה עם זל.







המפתח להצלחתם, אמר זל, היה לקיחת סיכונים מחושבים. הרווח הפוטנציאלי היה צריך להיות גדול מהסיכון. בשנות השבעים היה שוק הנדל"ן, אליבא דזל, שוק לא יעיל. והוא ולורי ידעו כיצד לייעד אותו. הם הסתמכו על חושיהם, במקום על מחקר, וכתוצאה מכך נחשבו אחרי כן לבלתי ניתנים לחיקוי. זל אומר שהעסקות שהעדיף היו כאלה בהן חישוב הסיכון שערכו הוא ולורי היה נמוך מהסיכון שהשוק העניק לעסקה. אם הרווח האפשרי היה נמוך מהסיכון, זל ויתר על העסקה - כמו למשל רכישת רוקפלר סנטר.



לורי, בגלל עניין אישי בספורט, היה זה שהכניס את זל להשקעות בתחום הספורט, תחילה בווייט סוקס ואחרי כן בשיקגו בולס.



בשנים האחרונות חזר זל להשקיע בתחומים רבי סיכון. באמצעות כלי השקעות אחרים שנמצאים ברשותו נכנס זל לתחום ההשקעה בחברות הנמצאות בקשיים, באמצעות רכישת אג"ח זבל. הוא השקיע יותר מ-200 מיליון דולר בשנת 2001, בין היתר באג"ח של חברת אירוח האתרים אקסודוס; בחברות תעופה ובאחרות. זל נוקט בגישה לפיה משקיע אופורטוניסטי מרוויח בזכות נכונותו לקחת סיכון או לפעול במהירות רבה בשעת הצורך.



בתור מי שמתגאה בהיותו משקיע אופורטוניסטי, זל לא בוחל בשווקים שמרבית המשקיעים בורחים מהם כמו מאש. ב-1996 היה חלק מקבוצת משקיעים שביקרו באזרבייז'אן ובחנו אפשרויות השקעה שם. החל ב-1999 החל לפעול באמריקה הלטינית, ורכש נכסים בארצות שונות. כדי להקטין את הסיכון נכנס זל להשקעה עם שותפים מקומיים. עיקר השקעותיו שם היו השתלטות או חבירה לשותפים קיימים בנכסים מקומיים, בשעה שמשקיעים רבים ברחו על נפשם מהאזור, בשל המשבר בארגנטינה. עתה, בשפל קשה של השקעות זרות בישראל, הוא נכנס לשוק המקומי. אם החוש של זל איננו מטעה אותו הפעם, אולי יש לנו סיבה לאופטימיות.