אמנם קשה לנו לדמיין את העולם בלי מקדונלד'ס, זארה או אדידס, אבל האמת היא שמי שבאמת מחזיק את מרבית כלכלות המערב הן המסעדות הביתיות, המכולות השכונתיות, בתי המרקחת הפינתיים וחנויות הבגדים הפרטיות. העסקים הקטנים הם לב לבה של כל כלכלה. מדוע הם חשובים כל כך, מהם המכשולים שעומדים בדרכם ואיך אפשר לחזק אותם?
עסקים קטנים מספקים מגוון ושוני. אם נהיה נתונים אך ורק לחסדיהם של בעלי הרשתות הגדולות נלבש כולנו את אותו סקיני ג'ינס ונאכל כולנו את אותו המבורגר. הקרבה ללקוחות והקרבה היחסית בין העובדים להנהלה מבטלת את הביורוקרטיה המסועפת המאפיינת בדרך כלל ארגונים גדולים: עסקים קטנים לומדים את צרכי הלקוח ומגיבים אליהם ברוב המקרים בזמן אמת, בשינויים מידיים ובפתרונות יצירתיים. הרווח הוא של כולנו.
אבל המגוון, החדשנות והיצירתיות הם רק חלק מהסיפור. עסקים קטנים הם בראש ובראשונה מקומות עבודה. לא רק לבעל העסק אלא גם לעובדים שלו, ספורים ככל שיהיו. עסק קטן שמצליח לשרוד מאכיל בדרך כלל כמה משפחות ואם הוא פורח, הידיים העובדות כבר לא מספיקות לו והוא "נאלץ" להתרחב ולפרנס משפחות נוספות.
שנת העסקים הקטנים
בשל חשיבותם לכלכלה, זה כמה שנים שבישראל מתקיים "יום העסקים הקטנים" ובמסגרתו נקראים תושבי ישראל לתמוך בהם, אבל האמת היא שיום אחד בשנה רחוק מלהספיק. כדי לתמוך בעסקים הקטנים אנחנו חייבים לבחור בהם כל הזמן.
אחת הבעיות המרכזיות שעמן מתמודדים בעלי העסקים הקטנים היא תחרותיות לא מאוזנת. מן הסתם, לבעלי הרשתות אמצעים רבים יותר, ולפיכך באפשרותם להפעיל את בתי העסק בשעות פתיחה ארוכות מהרגיל: מכיוון שנוכחותם הפיזית אינה נדרשת בעסק, הם יכולים להרשות לעצמם לפתוח את החנויות ביום המנוחה השבועי, ולפעמים אף בלילות.
אם ירצה, למשל, בעל חנות נעליים, להתחרות ברשת הנעלה, יהיה עליו לוותר על יום המנוחה שלו או לשלם לעובד שכר גבוה מהרגיל על מנת להמשיך להפעיל את החנות, אבל האמצעים העומדים לרשותו מאפשרים לו לעמוד לרשות לקוחותיו רק בשעות ובימי העסקים הרגילים: בימים א' עד ה' מהבוקר עד הערב, וביום ו' עד שעות הצהריים.
לא המצאה של יהודים
ההגנה על העסקים הקטנים ועל זכויות העובדים באמצעות יום מנוחה שבועי הקבוע בחוק איננה נחלתם של היהודים בלבד. במדינות רבות בעולם מונהג יום מנוחה שבועי כחלק מהזכויות הסוציאליות של העובד ושל בעל העסק. בגרמניה, למשל, קובע חוק שעות העבודה הפדרלי כי אסור להעסיק עובדים בימי ראשון, למעט בשירותי חירום, הסעדה ותרבות, אבטחה וחקלאות. בחוק העבודה של בלגיה נקבע כי אין להעסיק עובד ביום ראשון. בצרפת יש לתת לעובדים מנוחה של 35 שעות מנוחה רצופות בסוף השבוע. שם לעובדים שמורה הזכות לסרב לעבודה בימי ראשון והמעסיקים אינם יכולים להפלותם לרעה בשל כך. גם בשבדיה ניתנת המנוחה השבועית - 36 שעות - בסופי שבוע, והרשימה עוד ארוכה.
ואם כל זה לא מספיק, ישראל גם חתומה על אמנת האו"ם בדבר מנוחה שבועית במסחר ובמשרדים (1957). לפי האמנה, בכל מקום שבו הדבר אפשרי תוענק תקופת המנוחה השבועית בעת ובעונה אחת לכל בני האדם ותקופת המנוחה השבועית תחול ביום שנקבע כיום מנוחה על ידי המסורת.
כן, יש חוק האוסר על מסחר ביום המנוחה השבועי ויש גם אמנה, אבל מתברר שכל זה לא מספיק. מערכת אכיפת החוק העירונית מחויבת על פי חוק להטיל קנס על עסקים פתוחים ביום המנוחה וכן בגין העסקת עובדים בשבת, ואולם בפועל לא נעשה דבר, החוק אינו נאכף , וגם במקרים הנדירים בהם מוטלים קנסות על ידי רשות האכיפה העירונית גובה הקנס הוא חלק מזערי מהפדיון של בית העסק ביום המנוחה, וכל זאת על חשבונם של אותם עסקים שומרי חוק שאינם פתוחים בשבת.
היתרון של פתיחת בית העסק בשבת מתבטא בכיסו של בעל העסק העובר על החוק הגוזל את פרנסתם של שומרי החוק.
המשאבים של רשתות המסחר מאפשרים להם להעסיק עובדים שכירים בשבתות ולקבוע את החוקים שישרתו אותם בחוזיהם, והכול על חשבוננו. אני קורא לציבור להיאבק אתנו על סגירת המסחר ביום המנוחה ועל הזכות שלנו למסחר הוגן. לא נאפשר לבעלי ההון להמשיך ולנצל את חולשתם של העסקים הקטנים.
תעודת מנוחה
עד שהחוק ייאכף ברצינות, כדי לתמוך בעסקים הקטנים צריך, אפוא, לקנות בחנויות העצמאיות באמצע השבוע ובמשך כל השנה, ולהימנע מקניות במתחמי המסחר הגדולים הפתוחים בשבת. לאו דווקא מתוך אמונה גדולה באלוהים, אלא מתוך סולידריות ושאיפה לצדק חברתי.
קואליציית "שבת שוויון" המורכבת מאנשי עסקים, סוחרים קמעונאים ופעילים חברתיים, חילוניים ודתיים, השואפים לצמצם את פעילות המסחר ביום המנוחה הפיקה מדבקות שיחולקו לעסקים קטנים המכבדים את זכות העובד לנוח ביום המנוחה הקבוע בחוק. חפשו את הסיסמה שלנו: "גם אני נח בשבת זכותי!" ותדעו שמדובר בעסק קטן שבעליו מכבד את החוק ואת הצורך של עובדיו ושל כלל המסחר בישראל לנוח בשבת.
הכותב הוא יו"ר התאחדות הסוחרים הכללית והעצמאים בישראל