משהו מוזר עובר על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אפשר לומר שזה לא הוגן, ששוב התקשורת מייצרת תופעה משניים-שלושה אירועים שאין ביניהם קשר - אבל אי אפשר להתעלם מהטעויות של הלמ"ס ואי אפשר לפטור אותן במשיכת כתף.
לא כשבבנק ישראל מותח ביקורת קטלנית על טעויות מתודולוגיות של הסטטיסטיקאים הממשלתיים - אירוע חסר תקדים. לא כשמדובר בגוף בעל מעמד מונופוליסטי קריטי, בגוף שלנתונים שהוא מספק יש השפעה דרמטית על תחזיות הצמיחה של המשק ועל המדיניות הכלכלית. ובוודאי שאי אפשר להתעלם כשנדמה שלאיש מחוץ לבניין הלמ"ס בגבעת שאול בירושלים אין מושג מה בדיוק קרה שם בתוך האקסלים - ומה נעשה כדי שזה לא יקרה שוב.
הנדל"ן הוא כמובן הדוגמה הפופולרית, המובנת והרלבנטית לאדם ברחוב. כל אחד יכול להבין שיש בעיה, אם נתוני התחלות הבנייה מוטים באופן שיטתי ומשמעותי. כל עיתונאי מתחיל יודע שיש לו סיפור ביד כשהגילוי הזה מתפרסם רק כמה ימים אחרי שהלמ"ס מודיעה על השהיית פרסום נתוני מכירת הדירות החדשות (נתוני הביקוש לדירות) "בגלל בעיה בנתונים".
אבל הטעויות של הלמ"ס מחוללת זעזועים גם במישורים אחרים, פחות מוכרים בציבור הרחב, אך לא פחות משמעותיים ברמה הלאומית. מעטים יודעים שבשנת 2016 הלמ"ס כמעט והכניסה את המשק הישראלי למיתון - בטעות. במאי דיווחה הלמ"ס שהמשק צמח ברבעון הראשון של השנה ב-0.8% כלומר צמיחה לנפש שלילית. האוצר, בנק ישראל, הבנקים ושורת הגופים הכלכליים בארץ ובעולם שמספקים תחזיות לצמיחת המשק - הורידו את תחזיות הצמיחה שלהם בהתאם. כלכלנים ואנשי משק בכירים הרימו קול זעקה, שיגרו עצומות לראש הממשלה ודרשו צעדי חירום לעידוד הצמיחה.
בדיעבד התברר שהמשק צמח ברבעון הראשון של 2016 בלא פחות מ-3.1% - קצב מהיר פי 4 מכפי שדיווחה הלמ"ס באומדן הראשון. כל הגופים העוקבים העלו בחזרה את תחזיות הצמיחה שלהם בעקבות עדכוני הלמ"ס, ושנת 2016 תיזכר כאחת השנים הטובות ביותר למשק. בלמ"ס אמרו אז שזה המחיר שמשלמים כשרוצים לקבל אומדנים מהירים, עוד לפני שכל הנתונים נאספו, עובדו ונותחו. אבל לאומדנים השגויים עלול להיות מחיר במיוחד אם הממשלה היתה נוקטת את כל הצעדים הלא-נכונים. למזלנו עד שבממשלה התעוררו והתחילו לעבוד - הלמ"ס תיקנו את הנתונים והמיתון הסתיים לפני שהתחיל.
לפעמים עדיף כנראה לא לדעת.