דיסני התבססה על חוק הארכת זכויות יוצרים כדי לרכוש בלעדיות על פו הדב מצאצאי המחבר

דיסני הכריזה כי תקבל את הזכויות הבינ"ל הבלעדיות לפו הדב ודמויות אחרות בסיפור של א.א. מילן, החל משנת 2004. במטרה לעקוף תביעת זכויות יוצרים שהגישו נגדה בני משפחת סלזינגר, שרכשה את הזכויות הספרותיות לפו הדב בשנת 1930 מידי א.א מילן, רכשה דיסני את הזכויות מידי צאצאי מילן והמאייר של פו הדב.



משפחתו של סטיבן א. סלזינגר, סוכן ספרותי מניו יורק שקנה את הזכויות בארה"ב ב-1930, אומרת כי דיסני חייבת לה 200 מיליון דולר בתמלוגים על הפצת חולצות ומוצרים אחרים, וכי נישלה את המשפחה כליל מזכויות על קלטות הווידיאו וה-DVD המבוססים על סיפורי הדב.



המשפחה, בראשותה של שירלי סלזינגר לאסוול, אלמנה בת 80, טוענת כי דיסני חייבת לה קרוב למיליארד דולר. דיסני, שאומרת כי שילמה למשפחת סלזינגר 12 מיליון דולר לשנה, טוענת כי החוזה מ-1930 תקף לגבי סחורות ולא לגבי קלטות וסרטים.



משפחת סלזינגר טענה גם כי דיסני איבדה מסמכים הקשורים למכירות מוצרים והשמידה אחרים אשר הרחיבו את החוזה גם ל-DVD וקלטות וידיאו. ב-18 ביוני שופט ביהמ"ש העליון, ארנסט מ. הירושיגה, דחה ביקורת שהגיש רואה חשבון משפטי בטענה שזה התייחס לדיסני במשוא פנים ומצא כי דיסני "ניצלה לרעה את תהליך החשיפה" בכך שהסתירה את העובדה שהשמידה מסמכים שאולי היו מרחיבים את הסכם הרישוי לקלטות ו-DVD.



פו הדב הוא הנכס הבודד הגדול ביותר של דיסני, המייצר עבור יותר מ-100 מיליון ברווח תפעולי מדי שנה.



עתה ניסתה דיסני לעקוף את משפחת סלזינגר, ופנתה ליורשים המקוריים של מחברי הספר. הזכויות, לדברי החברה, ניתנו לה על ידי צאצאיהם של א.א מילן, המחבר, ושל אי. ה שפרד, המאייר, אשר יוכלו לנצל שינוי בחוק זכויות היוצרים המתיר להם לתבוע מחדש את הזכויות על היצירות של אבותיהם. הם התבססו על חוק הארכת זכויות היוצרים של 1998, ופנו לדיסני בהצעה לחתום על עסקה חדשה. לפי החוק נדרשים יורשים של יוצרים להעניק התראה של שנתיים לבעלי זכויות היוצרים הנוכחיים.



נציגי משפחת סלזינגר דחו מיד את טענות דיסני, ואמרו כי הזכויות נרכשו כדין ואי אפשר לנשל את המשפחה מהן.