אף אחד לא קם

אתמול חשבנו שהבנק הבינלאומי קיבל לידיו את מניות UPC בתבל (46.5%), שמקנים לו החזקה של כ-21% בחברת הכבלים הממוזגת, תמורת מחיקת החוב של החברה ההולנדית כלפיו בגובה של 67 מיליון יורו.



עסקה זו נתפסה כסבירה לנוכח גובה הבוץ שבו שקועים הבנקים בעסקות האשראי שהעניקו לתעשיית הכבלים. כמו כן, העסקה התקבלה על הדעת לאור ההערכה שכמחצית מאותה הלוואה, שהעניק הבינלאומי ל-UPC לרכישת מניות תבל לפני כשנתיים בגובה של 55 מיליון יורו, כבר נמחקה מספרי הבינלאומי.



היום אנחנו יודעים שהבינלאומי גילם בשוויה של תבל גם את מחיקת הלוואת הבעלים של UPC לתבל בהיקף של 140 מיליון שקל. נכון שלכולם היה ברור שהלוואת הבעלים שניתנה לתבל על ידי דסק"ש ו-UPC בהיקף של 280 מיליון שקל אינה שוות כסף כבר הרבה זמן.



אך עם זאת, הבינלאומי, לו חייבת תבל למעלה מ-400 מיליון שקל, החליט לקחת על עצמו את הפוזיציה המלאה על תבל, כך שהוא גילם, למעשה, בעסקת המניות מול UPC גם את 140 מיליון השקלים שהלכו בלי שוב.



גם אם מתייחסים לעסקת הבינלאומי-UPC לפי מחיר של 67 מיליון יורו עבור 46.5% ממניות תבל היא משקפת לתבל שווי חברה של כ-144 מיליון יורו, או קרוב ל-700 מיליון שקל.



ל-700 מיליון שקל אנחנו צריכים להוסיף גם את החוב של תבל לבנקים - כ-2.4 מיליארד שקל, כך ששווי העסקה של הבינלאומי בתבל, בהנחה שמספר המנויים של החברה הוא כ-380 אלף, התבצע לפי שווי מנוי של כ-1,600 דולר.



מכאן יוצא איפוא, שגם מבלי להתייחס למחיקת החוב של 140 מיליון שקל, עסקת הכבלים הראשונה שמתבצעת במסגרת הליך ההבראה של תבל ומיזוג שלוש חברות הכבלים, מנפחת את השווי למנוי ל-1,600 דולר לפחות.



שווי מנוי בחברות כבלים באירופה מוערך ב-2,500 דולר למנוי, אך בחברת הכבלים הממוזגת בישראל עוד אף אחד לא רואה רווחיות באופק והחברה, ככל הנראה, תידרש לשנים רבות עד שתחזיר את חובותיה לבנקים.



מכירת מניות סאני בגו נקסט



גם מקרה מכירת מניות סאני בגו נקסט לפלאפון, עסקה שנחתמה שלשום, שיוותה לחברת האינטרנט הסלולרי שווי חברה של כ-86 מיליון שקל.



למעשה, המכירה התבצעה כנגזרת של היקף ההשקעה שבעלי המניות - פלאפון (51%) וסאני (49%) השאירו בחברה, וניתן היה לחשוב שסאני, שתרשום רווח הון של 34 מיליון שקל כתוצאה מהמכירה, החזירה לעצמה את ההשקעה בחברה מבלי לקבל פרמיה כלשהי.



לא נראה הגיוני שאילן בן דב, המחזיק בסאני, משך את הסכסוך על פני 2-3 רבעונים שבהם הוא איחד בדו"חותיו את הפסדי החברה, ולא דרש לקבל בעבורם פרמיה נוספת על מחיר ההשקעה. במיוחד לאור העובדה שגו נקסט ניצבת על סף מעבר ראשון לרווח.



הרבה יותר מתקבל על הדעת, שבן דב לקח לעצמו את אותה הפרמיה המגיעה לו, וששווי גו נקסט, לדעת פלאפון וסאני, נמוך משמעותית מהיקף ההשקעה בחברה עד היום - כ-80 מיליון שקל.



גורמים בשוק מעריכים את גו נקסט בלא יותר מ-15 מיליון שקל וטוענים שעוד רחוק היום בו החברה תוכיח אם טמון בה שווי אמיתי.



אז מה המשותף לשתי עסקות המכירה האחרונות בשוק התקשורת הישראלי?



שתיהן בוצעו "בתוך הבית" בין בעלי המניות של החברות. בגו נקסט הדבר ברור, וגם בתבל - לא היה ספק שהבינלאומי, לו היו משועבדות מחצית ממניות UPC בחברה, הוא בעל הבית בחברה ולא UPC.



כשעסקה מתבצעת ב"תוך הבית" - בעלי מניות יכולים לנפח את שווי העסקה כפי רצונם, אך כשאלה יבקשו באחד הימים למכור את הנכס שלהן לצד ג', יידע אותו גוף חיצוני להחזיר את בעלי המניות לשוויים האמיתיים של החברות.