שוק המניות עדיין מתומחר גבוה מדי. כך מעריך ביל גרוס, משקיע האג"ח מקרן פימקו. גרוס גם מותח ביקורת חריפה על שיטת הדיווח של חברות ב-S&P הזורות חול בעיני המשקיעים דרך דיווחי פרופורמה מטעים.
"אדם שומע את מה שהוא רצה לשמוע ומכל היתר הוא מתעלם", כך כתב פול סיימון לפני שלושים שנה, ולהערכת ביל גרוס, משפט זה גם ישים גם היום כשבוחנים את התנהגותם של המשקיעים. גרוס מציין כי השבר הגדול של שנות השלושים והשמונים והנירוונה בשנות העשרים ובסוף שנות התשעים היו רחוקים מאוד מהמציאות האמיתית.
"קל היום לזלזל באותו שוטה שרכש את מניית סיסקו בשמונים דולר במארס 2000, כשם שקל לזלזל בזה שמכר את מניית סיטיגרופ במחירי השפל של שנת 1990", אמר גרוס. אך העובדה הפשוטה היא שהשוק לא צריך להגיע לשפל או לשיא בכדי להמחיש לכולם שאנשים מטבעם שומעים רק מה שהם רוצים לשמוע בכל יום מימי חייהם. גרוס טוען כי היום, כמו בכל יום, זה זמן טוב להמחיש את היעדר ההיגיון בו נוקטים המשקיעים בכל הקשור להערכות שווי, לתשואות עתידיות ולאטרקטיוויות של השקעה במניות ביחס להשקעה באג"ח.
המעבר לפרופורמה
רק לשם המחשה, מביא גרוס את גלגולי שורת הרווח במאזני חברות. "בהתחלה היה מספר, לאחר מכן הגיעה הרמיזה, לאחר מכן רווח פרופורמה ולבסוף רווחי השנה הבאה", אמר גרוס. סגנון זה הפך לכה נרחב, טוען גרוס, עד אשר כל משקיע יכל להאמין במה שהוא רוצה, והיתרון בכך הוא לקבל גם את המספרים ואת חוות הדעת "המקצועיות" הנכונות שיאשרו את אמונתו.
גרוס מציין את ההערכה כי חברות הנסחרות ב-S&P 500 ירוויחו בממוצע 50 דולר ויותר למניה בשנת 2003. אם מתייחסים למכפיל של 18 - זה אומר שהשוק אמור להיות ברמה של 900 נקודות. אך אם חופרים היטב בתוך הערכות אלה, מוצאים כי הרווחים המדוברים הם על בסיס פרופורמה. "אלה רווחים בסגנון שאירגן ג'ף בזוס והחברה שלו אמזון , כשכל הפסימיים העריכו כי הוא לעולם לא יציג רווח. בזוס שיחק עם הפרופורמה כך שהמספרים עברו מאדום לשחור במהירות הגבוהה מקצב יריקה או אפילו ממהירות פיצול המניה", עקץ גרוס.
מה שחמור במיוחד בסגנון זה, מציין גרוס, שבזוס אינו חריג בנוף של וול סטריט. בכל מקום כמעט ניתן למצוא חברות שהחליטו להפחית X בגין פחת, Y בגין מוניטין ו-Z בגין הוצאות חד פעמיות, כך שאם בוחנים טוב יותר את רווחי חברות ה-S&P נמצא כי הרווח הממוצע של החברות ברבעון השני לא היה ברמה שנתית של 42 דולר או 50 דולר בשנה הבאה, אלא משהו המתקרב יותר ל-18.48 דולר. כעת, אם בוחנים את מכפיל הרווח של החברות מגיעים למשהו בכיוון של 50. "הפריים שבין המשקיעים ימשיכו לדבוק ברמות של 50 דולר למניה בכדי שהשקעותיהם ייראו רציונאליות, אך האמת רחוקה משם והיא מונחת אי שם בין קו הציון של 18 דולר לרמה הפרית של ה-50".
גרוס גם התייחס לאמירות הרווחות כעת ששוק האג"ח נמצא כעת בבועה משל עצמו שעלולה להתפוצץ למשקיעים בפנים. להערכת גרוס, דברים אלה נאמרים על ידי גורמים בשוק המניות המנסים באופן נואש לזכות שוב באמון המשקיעים.
שיטת תמחור המניות שגויה
גורמים רבים בשוק נוהגים להשתמש בשיטת תמחור מניות, אותה פיתח הבנק הפדרלי שמשווה את תשואת מניות ה-S&P לתשואת אג"ח ממשלתיות לעשר שנים. השוואה זו מראה כי השוק מתומחר נכון. אך אם עורכים השוואה בין מניות ה-S&P לתשואת האג"ח של החברות לפי ניתוח של מודי'ס, רואים כי השוק נמצא בתמחור יתר של 30%. גרוס מתעקש כי מניות חייבים לתמחר לפי אג"ח של חברות ולא לפי אג"ח ממשלתיות.
פימקו (Pacific Investment Management Company), שבראשה כאמור עומד ביל גרוס, היא חטיבה של חברת הביטוח אליאנץ. קרן פימקו טוטאל ריטרן היתה קרן הנאמנות המבוקשת ביותר במשך 10 שנים עם תזרים של 40 מיליארד דולר. הקרן משקיעה באג"ח בעלות דירוג גבוה (AAA) לתקופה ממוצעת של 6.6 שנים. מתחילת השנה נתנה הקרן תשואה של 5.88%, בשלוש השנים האחרונות נתנה תשואה שנתית ממוצעת של 8.95% ובחמש השנים האחרונות - 7.79%, לעומת תשואה של 3.5% בקרנות המתחרות.