אחרי פיילוט של שנה וחצי בתל אביב ושיקגו, הסטארט אפ הישראלי TRENCH, מכריז על השקה רשמית בתל אביב.
עדי שמש, בת 29, הקימה את TRENCH לבדה מתוך רצון לספק מענה על צורך אמתי של נשים בכל העולם ובכוונה לשנות את תפיסת הצרכנות שלהן. מלבד גיוס ראשון של חצי מיליון דולר, סגרה לאחרונה TRENCH הסכם שיתוף פעולה עם GETT ונמצאת בימים אלו בעיצומו של סבב גיוס שני.
TRENCH היא חברת סטארטאפ המפתחת אתר ואפליקציה הנותנים לחובבות אופנה גישה לאינספור אפשרויות לבוש, ואת החופש להמציא את הסטייל שלהן מחדש כל אימת שיחפצו. הפלטפורמה של TRENCH מאפשרת לנשים לשדרג באופן רציף ובחינם את ההיצע בארון הבגדים שלהן, בזמן שהיא בונה קהילה של חובבות אופנה בערים מרכזיות ברחבי העולם, היכולות לחבור עם משתמשות אחרות באווירה ממוקדת-סטייל.
הפלטפורמה החדשנית של TRENCH מעניקה לנשים חוויה של "ארון בגדים אינסופי", על ידי המרת פריטי לבוש מהם הן מוכנות להיפרד למטבע וירטואלי ("יהלומים"), המשמש לרכישת פריטים מאת משתמשות אחרות. כתוצאה המשתמשות ממקסמות את ארון הבגדים שלהן, יכולות להמציא לעצמן כל יום סטייל חדש, ולמעשה מוצאות שימוש גם לפריטים אותם הם ככל הנראה כבר לא ילבשו בתמורה לפריטים חדשים. כל זאת מבלי לפתוח את הארנק ולו פעם אחת.
הרעיון העומד מאחורי טרנץ' הוא מענה לרצון להתחדשות שמוביל את תעשיית האופנה כיום. המטבע הווירטואלי מאפשר התחדשות ותחלופה מתמדת בשונה ממה שהכרנו עד היום, ומאפשר לקבל את הערך המלא של הבגדים שאת מחליפה. באופן זה אפשר לשים בטרנץ' גם בגדים שהם בייסיק, וגם בגדים שווים במיוחד ולהיות בטוחה שאת מקבלת את הערך המלא עבורם. אפשר לקנות משהו, ללבוש פעמיים שלוש ולמכור הלאה מבלי לחשוב פעמיים וללא הפסד.
TRENCH שמה לעצמה כמטרה לפתור את בעיית ה"אין לי מה ללבוש" ומציעה גישה למגוון פריטים רחב תוך דגש על איכות הפריטים ובניית קהילה. את איכות הפריטים מבטיחים ב TRENCH בעזרת הגיוון כלכלי בסיסי. פריט לא מושך לא יימכר, בנות שלא ימכרו לא יוכלו להרוויח "יהלומים" על מנת לקנות פריטים אחרים ומכאן המוטיבציה להעלאת פריטים איכותיים - הגיון פשוט.
במהלך הפיילוט ותקופת הפיתוח הוגבלה ההרשמה לפלטפורמה למספר מצומצם של מאושרות המכונות בפי הקהילה של TRENCH "טרנצ'יות". רבות מהשתמשות העידו כי הפכו להיות מכורות ל TRENCH (כפי שמעידים גם נתוני השימוש המרשימים המפרסמת החברה לפיהם המשתמשות רוכשות כ 7 פריטים בממוצע בחודש). המשתמשות מספרות כי מלבד הכיף שבגיוון הארון, במציאות בה יוקר המחיה משפיע על היכולת לרכוש בגדים, האפשרות להתחדש בכמות בלתי מוגבלת של פרטים חדשים בכל חודש, מבלי לחשוב פעמיים על כובד ההוצאה, החזירה להן את ההנאה מרכישת בגדים.
שמש רואה ב- TRENCH פלטפורמה המונעת וסובבת סביב המשתמשות, ולא סביב הפריטים. חובבות אופנה לרוב קונות בהתאם לסטייל אותו הן אוהבות ועמו הן מזדהות, ולא מחפשות פריט ספציפי. הפתרון של TRENCH מאפשר למשתמשות "להיכנס" לארונות של נשים שסגנונן הייחודי מוצא חן בעיניהן ולשדרג את המלתחה של עצמן.
כחלק מהרצון להעניק מקום לטעם האישי של כל משתמשת, החליטו בטרנץ' להטמיע אזור ייעודי לשמירת הארונות האהובים באתר ולחיפוש מהיר בהם בשם הקליט Closet Crushes.
הוכחה נוספת ליתרון בקהילת המשתמשות ניתן למצוא בכך שהמשתמשות אף החלו להשתמש ב-TRENCH ככלי לניהול מסיבות החלפת בגדים פרטיות. כך הן יכולות להבטיח שגם אם לא מצאו שום דבר במסיבה עצמה, יוכלו לממש את היהלומים שהשיגו בכל זמן שירצו. מסיבות אלו צמחו מתוך הקהילה וזכו לשם "מסיבות טרנץ". ב TRENCH מבטיחים לנו שמגמה זו רק תלך ותצבור עוד ועוד תאוצה.
כמו כן, הקהילתיות מאפשרת למשתמשות בפלטפורמה לתאם ביניהן את העברת הפריטים באופן שמתאים הן לרוכשת והן למוכרת אם במפגש, אם במשלוח או דרך מוקדי איסוף בתל אביב, הנמצאים בבתי עסק מובילים מתחום האופנה והקוסמטיקה.
שמש הקימה את המיזם בלי ניסיון, בלי ידע טכנולוגי ובהתחלה גם בלי כסף, מה שלא מנע ממנה לזכות באוגוסט האחרון בתואר היזמית המבטיחה בתחרות העולמית של Women Innovation Technology. שני אנשי עסקים החליטו להשקיע בסטארט-אפ של שמש חצי מיליון דולר. רביב צולר, מנכ"ל ביטוח ישיר, וליאור רייטבלט, מי שהיה יו"ר ומנכ"ל סופרפארם.
"רוב היזמים מקימים סטארט-אפ כי יש להם חלום לעשות אקזיט", אומרת שמש. "אני פשוט חיפשתי את עבודת חיי. חיפשתי מקום שתהיה לי תשוקה לעבוד בו. הרגע הכי מרגש היה כשחתמתי על מסמך שבו אני חתומה מצד אחד כמעסיק ומצד שני כמועסק. זו הייתה החותמת לכך שיצרתי לעצמי את מקום העבודה שרציתי". אבל מקום העבודה הכיפי הפך למיזם שאפתני. בחזון של שמש קודם היא תיקח את תל אביב, אחר כך את מנהטן. החודש השיקה את הפיילוט הראשון באוניברסיטת נורתווסטרן שבארה"ב.
איך מקימים סטארט-אפ בלי שום ניסיון?
"הייתי צריכה ללמוד מאפס", אמרה שמש בריאיון לליידי גלובס "יזם מתחיל צריך ללמוד כל הזמן - איך מדברים עם משקיעים, איך כותבים מסמך איפיון ואיך מתעסקים עם ביורוקרטיות וחוקים של תשלומי שכר. בהתחלה הלכתי לקרנות הון סיכון, שבדרך כלל משקיעות בשלבים מאוחרים יותר. פגשתי כל מיני משקיעים, אבל לא השגתי מימון. הרמתי את הפיילוט בלי השקעה, ולשמחתי, בסופו של דבר, הגעתי למצב שהייתה לי אפשרות בחירה בין משקיעים. בחירת המשקיע היא דבר קריטי. זו כמו חתונה קתולית: המשקיעים תמיד יהיו חלק מהחברה".
שמש גדלה בצפון, ביישוב עצמון, הבכורה במשפחה בת שלושה ילדים. הוריה מהנדסים, עובדי רפא"ל בחטיבת הטילים. לתל אביב היא הגיעה לאחר שבשלב הגיבוש לקורס טיס היא קרעה את גיד אכילס ונאלצה לדחות את מועד הגיוס. היא ניצלה את הזמן לטייל ולעבוד כברמנית. אחרי השירות הצבאי במודיעין והטיול המסורתי למזרח היא למדה כלכלה באוניברסיטה העברית. עם תואר בכלכלה היא החלה לעבוד בבנק ישראל כעוזרת המחקר של ראש האגף המוניטרי פיננסי, ד"ר עקיבא אופנבכר. "בשלב מסוים החלטתי שאני לא רוצה להתעסק במחקר, אלא להתמקד בעשייה. הגעתי לחברת ייעוץ אסטרטגי, שהתמחתה בייעוץ למשרדים ממשלתיים, ושוב נפלתי למשבצת הכלכלנית והתעסקתי עם אקסלים. זה הכניס אותי לדיכאון. היו לי פנטזיות להקים סטארט-אפ, ליצור משהו שלא קיים עדיין ויכול לעשות שינוי. חיפשתי עבודה, ובמקביל התחלתי לגלגל את טרנצ', אז כבר היה לי את הרעיון".
"יום אחד עמדתי מול ארון הבגדים ושוב שפטתי את עצמי בחומרה על זה שאני מרגישה שאין לי מה ללבוש כשיש לי ארון מלא בגדים שווים, ואיך זה יכול להיות שאני מוציאה כל כך הרבה כסף על בגדים. אני חושבת שזה היה היום שבו בפעם הראשונה קיבלתי את עצמי במקום לשפוט את עצמי. החלטתי שאני צריכה להתחדש ולגוון, כי זו הדרך שלי להביע את עצמי, והבנתי שאם זה הצורך, כנראה שיש בעיה אחרת. הבעיה הייתה כלכלית, והחלטתי לפתור אותה. פשוט ישבתי ושברתי את הראש במשך ימים שלמים על השאלה: איך פותרים את זה שיש לי ארון מלא ואין לי מה ללבוש.
רציתי למצוא דרך להתחדש בלי להוציא כסף. הגדרתי את התכונות של הפתרון: זה צריך להיות מקום שאני יכולה למצוא בו בגדים שאני אוהבת, ושיהיו איכותיים. התייחסתי לזה כאל חידה, ופשוט פתרתי אותה עד שהיה לי דבר מגובש ביד. גם היום אני מתנהלת כך, כל אתגר מוגדר כחידה שצריך לפתור".
בתחילת הדרך לא היו לה כלים מקצועיים, "ואף אחד לא רצה לעבוד איתי. הייתי בחורה עם רעיון מגניב, וזהו. קשרים עוזרים להגיע לאנשים הנכונים, וגם את זה לא היה לי. אפילו איש טכני שיוכל לבנות עבורי פלטפורמה לא הצלחתי למצוא.
"הצלחתי כי אני ריאלית, אבל הייתה המון עבודה סיזיפית, ובגלל זה נאלצתי להגביל את הפיילוט. ידעתי שהעבודה הידנית שנדרשת בהיעדר איש טכני קשה מאוד, ולכן הגבלתי את זה בהתחלה ל-100 בנות.
"פרסמתי פוסט בפייסבוק וביקשתי שיתייגו לי נשים אופנתיות בתל אביב ופשוט פניתי ל-20 מהן אחת-אחת. הן היו מדהימות; הייתה להן הסבלנות לחכות שזה יתרומם. סיפרתי להן שאני בונה משהו חדש, שזה בשלב התחלתי ועדיין לא מושלם ושאני רוצה שהן יהיו הראשונות שישתמשו בו. אני מאוד מאמינה בשקיפות, מאמינה שהדרך להשיג יוזרים, או שותפים עסקיים, היא פשוט להגיד את האמת כמו שהיא, כי בסוף האדם בודק ויודע אם זה מתאים לו או לא, ואם הוא חושב שזה משהו אחר - הוא פשוט יתאכזב בהמשך.
"מהר מאוד הבנות התחילו לעשות מסיבות בעצמן ולהשתמש בטרנצ' ככלי. זה היה השלב שבו הבנתי שהן באות בגלל הבגדים, אבל נשארות בגלל הערך החברתי. זה פשוט הפך להיות מקום להכיר בו בנות מגניבות, ולהגיע למסיבות אופנה. המערכת בנויה ככה שהיא מתחילה ממקום של מחמאה. אם אני רוצה חולצה מהארון שלך, אני אוטומטית מחמיאה לך, ואת מצד שני לא יכולה להתנשא עליי, כי שתינו יודעות שאת תקחי את היהלומים האלה ותעשי בדיוק אותו הדבר. לא שיווקתי בכלל, זה היה מפה לאוזן. הבנתי שיש ביקוש ושאני לא יכולה להגביל את זה ל-100 בלבד, אז הגדלתי את הפיילוט לאלף נשים".
שמש מסבירה כיצד ניתן לקחת חלק במיזם: "הנשים קובעות ומעבירות זו לזו, או שהן משאירות שקית בפיק-אפ ספוטס, שהן חנויות אופנה. החנויות מרוויחות מזה, כי ככה בנות שהן קהל היעד שלהן נכנסות לחנות. החלום הוא שטרנצ' יהיה מקום שדרכו את יכולה להכיר בנות כמעט בכל עיר. אם עכשיו את נוסעת לפריז, למשל, תוכלי להסתכל בארונות של בנות שנמצאות בסביבה, לקבוע איתן בבית קפה קרוב ולקבל את הבגדים שלהן".
לאתר החברה