ביולי השנה הפתיעה קרן ההשקעות הישראלית SFKT (שרם-פודים-קלנר טכנולוגיות), המנוהלת בידי המדען הראשי לשעבר שוקי גלייטמן, כשזכתה במכרז שפירסמה ממשלת דרום קוריאה לשותפים בינלאומיים בקרן הון סיכון ממשלתית בהיקף של 100 מיליון דולר. 16 קבוצות הון סיכון בינלאומיות התמודדו על המכרז, ובהן כמה מהשמות היותר ותיקים ומוכרים בתעשייה, כמו וולדן ודרייפר פישר. אך הפור, כאמור, נפל על הקרן הישראלית, שאפילו בישראל אינה ממוקמת בין עשר הקרנות הגדולות והמובילות.
בשבוע שעבר ביקר בישראל השותף הקוריאני של SFKT בניהול הקרן הממשלתית מטעם הקרן הפרטית הקוריאנית STIC, דונג לי, שניסה להסביר מה חיפשו הקוריאנים דווקא בקרן הישראלית הקטנה. הקרן הממשלתית הקוריאנית תנוהל בידי קונסורטיום בן שלושה שותפים - הבנק לפיתוח קוריאה STIC KDB Capital ונצ'רס, קבוצה קוריאנית המנהלת השקעות הון סיכון, ו-SFKT - בחלקים שווים. תנאי ההתקשרות של חברת הניהול בקרן עם השותפים המוגבלים יכללו השתתפות ברווחים (Carry) של 20% ודמי ניהול בסך 3%.
"כשהוחלט להקים את הקרן, לא הכירו בקוריאה את פרויקט יוזמה של ממשלת ישראל, שהוביל ליצירת תעשיית הון סיכון מקומית. בקוריאה יש כיום 130 קרנות הון סיכון המנהלות כ-2 מיליארד דולר, ולא חסרות בה קרנות נוספות. הבעיה היתה שהקרנות האלה משקיעות 99% מההון בחברות קוריאניות שנשארות בקוריאה. הממשלה הקוריאנית החליטה לחקות את תוכנית יוזמה הישראלית בעידוד הקרנות להפוך לבינלאומיות", מסביר לי, המוסיף כי בעוד לישראל יש 120 חברות הנסחרות בנאסד"ק, לקוריאה יש רק אחת. "בעבורנו, למרות הנפילות והשערוריות, נאסד"ק אינה מלה גסה". מבחינת הקוריאנים, שוקי גלייטמן הוא אותו חלילן מהמלין שאמור להוביל אותם לפעילות בינלאומית ואל חופיה של ארה"ב.
הקרן החדשה, מסביר לי, היא הקרן הגדולה בקוריאה כיום המיועדת להשקעות בתחום טכנולוגיות המחשוב. "מטרת הקרן היא להשקיע בחברות בשלבים מאוחרים ולהוציא אותן מקוריאה. זו הכותרות שנתנה לכך המדינה. בניגוד לישראל, איננו רואים בכך בריחה של חברות מקוריאה, אלא הזדמנות להיכנס לשוק האמריקאי. חשוב לנו להוציא את ההיי-טק החוצה ולהפוך ליותר גלובליים, בדומה לחברות הישראליות", הוא אומר.
ההחלטה על גלובליזציה היא הלקח של הממשלה הקוריאנית לאחר המשבר הכלכלי שהיכה במדינה ב-97' וגרם לקריסתם של כמחצית מתאגידי הענק שפעלו בה. "המשבר היה הלם תרבותי שחייב אותנו לפנות לכיוונים חדשים. הלקח הוא להביא את החברות לשווקים חדשים", הוא אומר.
המשבר הביא גם לשינוי חד בתרבות ההון סיכון הקוריאנית. כ-11 אלף בתי עסק בקוריאה מוגדרים כהון סיכון, ואולם מעטים מהם עונים על ההגדרה המערבית של חברת סטארט-אפ עם רעיון טכנולוגי. עד למשבר התקשתה התרבות הקוריאנית להשלים עם כישלונות. "החוק אמנם איפשר לפשוט רגל, אבל התרבות לא איפשרה זאת. כשהקונצרנים הענקיים נפלו וחברות נסגרו, היה צורך בשינוי תרבותי שעובר היום על קוריאה. זה מאפיין בעיקר אותנו ואת יפאן, שגם בה התקשו לקבל כישלונות", אומר לי.
לי, שזהו ביקורו הראשון בישראל, מוצא את קווי הדמיון בין ישראל וקוריאה בעניין הרב שמגלות שתי המדינות בתחום התקשורת, ומעריך כי יש מקום לשיתופי פעולה בין חברות הטכנולוגיה הישראליות הצעירות ליצרניות הקוריאניות העוסקות בתחום.
את ההערכות האלה הוא מוכן גם להפוך לכסף; המנדט שקיבלה הקרן הממשלתית אמנם מחייב אותה להשקיע 70% מההון בחברות קוריאניות ואת היתר בחברות בעלות קשר לקוריאה, אך לאחר ביקורו בישראל, לי אינו פוסל גם השקעות בחברות ישראליות. "זה אמנם לא בראש סדר העדיפויות של הקרן הזו, אבל בהחלט יש כאן הזדמנויות שיתאימו לנו". בקרוב, הוא מעריך, יגיעו לישראל משקיעים אסטרטגיים. "יש עניין גובר בקרב החברות הגדולות בטכנולוגיה הישראלית, ואני מאמין שנראה עלייה בהשקעותיהם בישראל".
החלילן מישראל
עודד חרמוני
10.11.2002 / 9:19