הזייפנים ממשיכים לזייף, וגם רשויות האכיפה

לפני כשבועיים אושרו בכנסת תיקונים לחוק זכויות מבצעים, משדרים וסימני מסחר ולפקודת זכויות יוצרים; התיקונים לחוק ניסחו מחדש את העבירות, וגם העלו את רף הענישה על עבירות של פגיעה בזכויות יוצרים מ-3 ל-5 שנות מאסר בפועל. שיעור הקנסות המקסימלי שיכולים שופטים להשית על מבצעי עבירות הועלה למיליון וחצי שקל.



כמו כן נקבעה בתיקונים לחוק ולפקודה אחריותם של מנהלים ונושאי משרה בחברות, לפיקוח ולמניעה של ביצוע עבירות זיוף בחברה שאותה הם מנהלים; יתר על כן, בתיקונים אף נקבע כי לא רק יצרנים או מוכרי סחורה מזויפת נושאים באחריות פלילית לעבירת הזיוף, אלא גם מי שמסייעים לה - למשל מאחסני סחורה מזויפת או אפילו מי שמובילים אותה.



"אפילו האמריקאים מתרשמים"



התיקונים בחוק זכויות מבצעים ובפקודת זכויות יוצרים הם שלב נוסף במאבק של רשויות החוק בהפרת זכויות היוצרים בישראל; המאמץ המשולב הזה החל לפני ארבע שנים, לאור התרחבות תופעת הזיופים ובעיקר בעקבות לחץ כבד שהפעיל הממשל האמריקאי (רוב החברות הנפגעות מזיופים הן אמריקאיות, כך שאובדן ההכנסות עבורן הוא גם אובדן הכנסות ממסים לממשל).



הקושי המרכזי שעמו נאלצו רשויות האכיפה להתמודד, היה שסעיפי פקודת זכויות היוצרים המנדטורית לא הלמו את אופיים המתוחכם של הזיופים כיום, והכילו "פרצות" רבות שניצלו המזייפים; כמו כן נאלצו הרשויות להתמודד עם העונשים הקלים שנגזרו לזייפנים שכבר נתפסו, הועמדו לדין והורשעו.



עו"ד טנה שפניץ, המשנה ליועץ המשפטי, סבורה כי התמודדות הרשויות עם התופעה ב-4 השנים האחרונות היא בגדר הצלחה; "אפילו האמריקאים מתרשמים מפעילות האכיפה שנעשית בתחום הקניין הרוחני, בעיקר על רקע הבעיות הביטחוניות במדינה", היא אומרת.



שפניץ עמדה בראש הצוות מטעם משרד המשפטים והמשטרה שקידם את תיקוני החקיקה שאושרו בכנסת; הצוות כלל גם את עו"ד שמעון דולן, מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה (המרכזת כיום את הטיפול בכתבי האישום המוגשים נגד זייפנים בישראל), את עו"ד תמיר אפורי מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה ואת רפ"ק אהרון גרונדמן, מפקד היחידה המשטרתית לקניין רוחני, המונה כיום כ-30 שוטרים.



כמו שפניץ, גם במשטרה ובפרקליטות סבורים כי חלה התקדמות רבה בכל הנוגע לאכיפת זכויות היוצרים בישראל; לראיה הם מציגים את ההחמרה בעונשים המוטלים על עבירות קניין רוחני, את הקמת היחידה המשטרתית הייעודית, שתפקידה לעסוק בעבירות קניין רוחני בלבד, את שיתוף הפעולה בין רשויות החקירה השונות בטיפול בעבירות אלה, וגם את תיקוני החקיקה האמורים, שיאפשרו לדעתם לאכוף את החוקים בצורה יעילה הרבה יותר.



הצוות גם מציג נתונים המצביעים על אכיפה אינטנסיווית יותר של חוקי הקניין הרוחני בישראל: יותר תפיסות מוצרים, יותר כתבי אישום נגד זייפנים, ועונשים חמורים יותר. לדברי דולן, למשל, בתי המשפט בישראל מתייחסים כיום בחומרה לעבירות הזיופים ומטילים כדבר שבשגרה עונשי מאסר בפועל על "עבריינים סדרתיים" בתחום. בתי המשפט, הוא אומר, הבינו את החשיבות שמייחסים בעולם המערבי לשמירה על זכויות הקניין הרוחני - והפנימו את הנזקים הכלכליים העצומים הנגרמים מפעילות הזייפנים.



אלא שלמרות ההישגים שמשתבחות בהם רשויות האכיפה, תעשיית הזיופים וההעתקות בישראל ממשיכה לגרום למדינה אובדן הכנסות ממסים בהיקף של מיליוני שקלים בשנה - ובנוסף גורמת לחברות ישראליות ואמריקאיות נזק המוערך בכמה מאות מיליוני דולרים.



כל מי שביקר באחרונה בדרום תל אביב, ברחוב העצמאות בחיפה או בשוק מחנה יהודה בירושלים, יודע כי תעשיית הזיופים בישראל חיה ובועטת, לאור היום וכמעט באין מפריע. בחנויות ובדוכנים רבים באזורים אלה נמכרים דיסקים, קלטות וידיאו ופריטי לבוש מזויפים, שמקורם בישראל שיובאו משטחי הרשות הפלשתינית. בשווקים האלה אין כמעט זכר לפעילות משרדי הממשלה השונים נגד זייפני המותגים ומפירי זכויות היוצרים, ונדמה גם כי הזייפנים אינם מאוד מוטרדים ממנה.



מתרכזים בעבריינים הגדולים



רפ"ק גרונדמן מודע לכך שלמרות השיפור במצב האכיפה, תעשיית הזיופים וההעתקות בישראל עדיין משגשגת; אחת הבעיות של רשויות האכיפה, לדבריו, היא התלות שלהן במגישי התלונה: החברה שאת מוצריה מזייפים. לדבריו, לאחר שמוגשת תלונה למשטרה ולאחר שזו מחרימה ומוציאה מהשוק את הסחורה המזויפת, החברה המתלוננת מעדיפה בדרך כלל לא לסייע למשטרה בנקיטת הליכים פליליים נגד העבריין - למשל באמצעות מתן חוות דעת של מומחים - גם מטעמים כלכליים, וגם מחשש ליצירת פרסומת שלילית למוצריה.



למרות זאת, הצוות של טנה שפניץ התקשה בשבוע שעבר להסביר כיצד אמורה להיווצר הרתעה אפקטיווית נגד זייפנים, כאשר בנקודות מכירה רבות ומרכזיות מאוד, בלב שלוש הערים הגדולות, נמכרים מוצרים מזויפים מבלי שהמשטרה נוקטת נגד המוכרים צעדים כלשהם.



לדברי גרונדמן, מטרת המשטרה כיום היא לרכז את פעילותה במאבק נגד זייפנים מרכזיים, ולמצות נגדם את ההליכים המשפטיים כדי ליצור הרתעה בקרב כל הגורמים בתעשייה.



כמו כן אומר גרונדמן, כי מספר השוטרים המועסקים ביחידתו פשוט אינו מספיק כדי לבצע פשיטות יומיומיות על כ-40 נקודות מכירה של מוצרים מזויפים בתל אביב, מה גם שהם נדרשים לעתים קרובות לקחת חלק בפעילות הביטחון השוטף.



דולן סבור כי כלל אין טעם לפשוט בכל יום על חנויות ולהחרים מהן סחורה, מכיוון שהמוכרים יוכלו לקבל מיד אחר כך סחורה חלופית - ולפתוח את החנות מחדש. גם דולן סבור כי האכיפה צריכה להתרכז ב"עבריינים הגדולים": יבואנים, בעלי מפעלים ומפיצי המוצרים המזויפים.