היכל הזיכרון הלאומי לחללי מערכות ישראל, שבנייתו כמעט הושלמה לאחרונה בהר הרצל, טרם נפתח לקהל באופן רשמי. בעוד כחודש, כבר יוכלו לבוא בשעריו המשפחות השכולות. אחריהן, תותר הכניסה למבקרים.
מי שייכנס למקום לא יוכל שלא להתפעם מן העוצמה שהמקום משדר. ההוד המאופק של ההיכל, והאופן שבו הוא מציג באופן מכבד וראוי את השכול, ממלא את הלב בגאווה גאווה על כך שגם בישראל יש מבני ציבור ברמה בינלאומית.
לבד מהמבנה המרשים, ייחודו של אתר הנצחה זה בכך שהוא מאזכר את שמות כל הנופלים במקום אחד. כל חלל מונצח באמצעות לבנה, שעליה חקוקים שמו של החייל ומועד נפילתו הלועזי והעברי. כל חייל מוצג ללא דרגתו וללא ציון מקום נפילתו. לבנות הזיכרון מונחות בגובה אדם, מתוך רצון לאפשר מגע וקשר עין עם האבן.
כך, בנוסף למצבת האבן, שיש לכל חלל בבית העלמין שבו הוא נטמן, תתווסף מעכשיו גם לבנה על קיר השמות העוטף את מבנה ההיכל. לבנה זו מבטאת את המחויבות לזכור שלכל נופל יש שם ושמאחורי כל נופל יש סיפור חיים. לצד כל לבנה ממוקמת מנורת אור שמשמשת כנר זיכרון דיגיטלי. האור ידלוק פעם בשנה ביום שבו החייל נהרג. מספרן של לבני ההנצחה הוא כמעט 24 אלף. גודלה של כל אבן הנצחה 5 על 22 סנטימטרים.
נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין אמר במעמד חנוכת ההיכל, בערב יום הזיכרון: "בהיכל הזיכרון הזה אנו מבטיחים לנצור את העבר, אבל באותה מידה של נחישות, התמדה, אהבה ותקווה, גם ליצור את העתיד ברוחם של הבנים והבנות האהובים. הורים רבים שואלים: 'מי יזכור את הילד שלנו אחרי לכתנו?'. היום, יותר מתמיד, אנחנו מבטיחים זיכרון בנינו ובנותינו יהיה נצור בלב האומה מדור לדור".
התכנון החל בשנת 2005. משרד קימל אשכולות אדריכלים נבחר על ידי משרד הביטחון לתכנן את המבנה, ואלה צרפו אליהם בהמשך הדרך את קלוש צ'ציק אדריכלים. "המשימה שהוטלה עלינו הייתה גדולה וקשה", משחזר איתן קימל, "התבקשנו למצוא דרך להנציח את שמות כל חללי מערכות ישראל בדרך שגם תיתן מקום אינטימי למשפחות השכולות להתייחד כל אחת עם האובדן שלה, וגם בדרך שתסמל את השכול הלאומי מקום זיכרון לכולנו. בנוסף, נדרשנו לאפשר למקום להכיל בתוכו את טקסי הזיכרון השונים כמו הטקס שהתקיים בערב יום הזיכרון האחרון לחללי צה"ל".
חלוקת חלקי האתר נוצרה בהשראת שירו של חיים חפר "מסדר הנופלים". המתכננים העניקו לכל בית בשיר כותרת שתורגמה לאלמנט באתר חושך, מעבר מחושך לאור, אור ומבואת יציאה. כאשר מטפסים במעלה המבנה, נחשפים המבקרים לפעמון אור שגורם לכך שהחלל נשטף פנימה באור טבעי. פעמון האור מורכב מ7,000 לבנים.
קימל: "האלמנט המרכזי בהיכל הוא קיר לבנים מתעקל באורך 260 מטרים, שעליו חקוקים שמות הנופלים ולאורכו פוסעים המבקרים בהיכל. הרעיון שעומד מאחורי בניית ההיכל מלבני הנצחה מביע את דרכנו לומר שישראל ערבים זה לזה, שבזכותם אנחנו קיימים. אם תוציא אבן אחת מהקיר, דבר לא ישרוד. אנחנו כאן בזכותם. הרעיון החשוב היה לנתק את המבקר מהמולת היומיום ולהכניס אותו לתוך חלל של קדושה. את זה, למעשה, משיגים בכך שההיכל ברובו חפור באדמה ואור היום נשפך לתוכו דרך הפעמון".
פעמון האור בנוי מלבנים "גנריות" שרוחבן 30 או 40 סנטימטרים וגובהן 10 סנטימטרים. לבנים אלה עשויות מתכות מתוחכמות. מהנדסי טנק המרכבה עזרו לאדריכלים לתכנן את הבניה של הפעמון. "אמנם מידותיהן של כל הלבנים זהות, אבל לכל לבנה יש זיהוי מסוים", מגלה קימל. "לכל לבנה, באמצעות מחשוב, יש מחברים ספציפיים שמחברים אותה לכל הלבנים האחרות. המשמעות היא שכאשר הבנאי מקבל את הלבנה לשטח הוא מציב אותה במקום האחד והיחיד שהיא יכולה להיות בו. בצורה הזאת מגיעים לרמות דיוק של מרחב מאד מורכב שיד אדם לא הייתה יודעת לבנות בעצמה. בעיניי, זה נראה כמעט כמו תופעת טבע".
קיר השמות נבנה מלבני סיליקט, אותן ייצרה חברת אקרשטיין, בהתאם לתכנון האדריכלי. הבחירה בלבני אקרשטיין הייתה בזכות היכולת שלהם להגיע לרמת דיוק מילימטרי ועמידות לאורך שנים רבות. אדיר לוי, מנהל חטיבת מוצרי הבנייה באקרשטיין, מספר כי את לבני הסיליקט מייצרים מתערובת של חול וסיד. "התערובת יוצרת מראה של אבן חול. הלבנים האלה משמשות כיום לחיפוי של בניינים רבים בזכות המראה האסתטי שלהן ועמידותן בפני נזקי הים. במבחן הזמן, החומר הוכיח את עצמו כעמיד לאורך עשרות שנים. חברת אקרשטיין סיפקה מאות אלפי מטרים של לבנים לאורך השנים, אולם הזמנה זו, שנועדה להוקיר את זכרם של חללי צה"ל, הייתה בעלת חשיבות רגשית עבורנו, הרבה יותר מכל פרויקט אחר".