"בחינת הגורמים הקובעים את דירוג האשראי של מדינות מלמד, כי בכל תחום ותחום מסתמנות מגמות שליליות בישראל. נראה, כי ללא שינוי מהותי במצב המדיני ובסדרי העדיפויות הלאומיים יכולתה של ישראל להחזיר חובות תלך ותקטן וכתוצאה מכך צפויה הורדה נוספת בדירוג האשראי של ישראל." כך נטען בנייר עמדה שהפיצה עמותת "סנאט", הפועלת במימון קרן פרידריך אברט הגרמנית, ועוסקת בהפצת דפי מידע לחברי הכנסת ולמקבלי ההחלטות. "סנאט" היא עמותה על-מפלגתית ובצוות ההיגוי שלה חברים ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) וח"כ יוסי כץ (עבודה).
נייר העמדה, שנכתב ע"י סילביה פיטרמן, שכיהנה בעבר כמנהלת מח' מט"ח בבנק ישראל, קובע, כי המשך המגמות הכלכליות הנוכחיות יוביל בהכרח להורדה נוספת של דירוג האשראי של ישראל, ייתכן אף בכמה רמות. הורדה כזה תביא את ישראל אל סיפו של משבר פיננסי חמור. לדבריה, שיעור צמיחה נמוך, או שלילי, והתכווצות התוצר לנפש, יביא לכך שנטל החוב יעלה עם הזמן וכך תקטן יכולת הפירעון. גם אינפלציה גבוהה, יחסית, תשקף קיומן של בעיות מבניות במימון הגירעון הממשלה. בעיות אלה ואחרות יכולות לגרום לקשיים בפירעון החוב ומכאן להורדת דירוג האשראי של ישראל.
פיטרמן הדגישה בנייר העמדה של 'סנאט', כי בניגוד לדעה הרווחת חברות דירוג האשראי הבינלאומיות אינן מתייחסות אך ורק למשתנים כלכליים טהורים. לדבריה, האמת היא הפוכה - ככל שהיציבות הפוליטית במדינה הנבחנת רעועה יותר, לרבות קיומם של סיכונים ביטחוניים, וכלל שמידת ההסכמה בין קובעי המדיניות לגבי המטרות הכלכליות נמוכה יותר, אזי הדירוג נמוך יותר. לדברי פיטרמן, חברות דירוג האשראי נותנות משקל דומה גם למשתנים מבניים כמו הסדרים בשוק העבודה ומבנה השכר, רמת ההשכלה של האוכלוסייה, איתנות המערכת הפיננסית ואיכות הפיקוח עליה, מידת הדינמיות של הסקטור הפרטי ומשתנים דמוגרפיים.
דירוג האשראי אינו נקבע ע"י הקסם האישי שמפגין שר האוצר
פיטרמן טוענת, כי לא נעלם מעיניהן של חברות דירוג האשראי כי תקציב המדינה מפנה משאבים רבים לגורמים סקטוריאליים. לדבריה, כל עוד התוצר הלאומי היה בצמיחה ניתן היה להעלים עין מכך, אך במצב של תוצר מתכווץ, חברות דירוג האשראי מאבחנות בכך תהליך כלכלי הרסני. לדברי פיטרמן, ככל שהתקציב מופנה פחות לתמיכה בצמיחת המשק, כמו השקעה בתשתית, חינוך והקטנת פערים חברתיים, כך גדל חששן של חברות דירוג האשראי לגבי מידת יכולת פירעון החובות.
פיטרמן הדגישה מרכיב נוסף בשיקולי דירוג האשראי והוא מידת האמון ביכולת הממשלה להחזיר את חובותיה מנקודת המבט של מלווים מקומיים וזרים. לדבריה, התערערות האמון בממשלה גורמת לכך שהציבור מעדיף שלא להלוות לממשלה לזמן ארוך ולכן נאלצת הממשלה ללוות לזמן קצר יותר ויותר עד כדי התדרדרות לשמיטת חובות כפי שקרה ברוסיה ובארגנטינה. "עבור משק מפותח שמיטת חובות וחוסר היכולת לפעול בתוך מסגרת שוקי ההון העולמיים משמעותה משק המצוי בצניחה חופשית כפי שמתרחש בארגנטינה בימים אלה." אמרה פיטרמן.
עוד ציינה פיטרמן, כי אמנם חברות הדירוג מעריכות בנפרד את יכולת ההחזר של החוב הפנימי והחיצוני, שכן מדינות יכולות להדפיס כסף כדי לפרוע את החוב הפנימי בעוד שאת החוב החיצוני יש לשלם במטבע חוץ, אך בהקשר הישראלי זוהי הפרדה שרירותית. פיטרמן הזכירה כי על-פי "חוק אי-ההדפסה" שנחקק ב-1985 ממשלת ישראל לא יכולה להדפיס כסף. בנוסף, זרים יכולים כיום להחזיק גם נכסים נקובים בשקלים ומכאן שלאובדן אמון בשקל עלולה להיות השפעה דומה לאובדן האמון ביכולת ההחזר של החוב החיצוני. גם אובדן האמון של תושבי ישראל בממשלה תהיה לו השפעה דומה, שכן הממשלה לווה בעיקר מתושבי ישראל והקושי בגיוס הלוואות בתוך ישראל לא יהיה שונה מהקושי בגיוס הלוואות בחו"ל.
פיטרמן צינה לסיכום עמדתה, כי "דירוג המדינה אינו נקבע על-פי מיומנותם של ראשי משרד האוצר בהבאת טיעוניהם בפני חברות הדירוג, או ע"י הקסם האישי שמפגין שר האוצר באותה הזדמנות. מאמצים אלה, כנים ככל שיהיו - אין ביכולתם לשנות את מצב המדינה, לא את דרך החשיבה המקצועית של חברות הדירוג, או את הנתונים המשמשים אותן לקביעת הדירוג. את הדירוג קובעות חברות הדירוג ע"פ פרמטרים מקצועיים ואלה בלבד. לכן, ללא שינוי בנתונים עצמם צפוייה הורדה נוספת של דירוג האשראי של ישראל.