כ-300 משרות דירקטורים, כמעט שליש מהמשרות בחברות ובעמותות הממשלתיות, הן מיותרות וניתן לבטל אותן או למזג אותן בחברות קיימות, כך מעריך אייל צור, חוקר בפורום קהלת במחקר הבוחן מחדש את הבעלות בחברות הממשלתיות שמתפרסם בימים אלה.
"לא הסתרתי תפיסת עולם", אומר צור בראיון ל"גלובס", "היא לא מרחיקת לכת כמו חלק מעמיתי שמצהירים על עצמם שהם דוגלים במדינה שהיא 'שומר לילה' (כלומר דואגת רק לענייני חוץ וביטחון ע"ב)". צור החל את המחקר במאי 2014 ונעזר בייעוץ מקצועי של רו"ח לילי איילון, שהייתה סגנית מנהל רשות החברות במשך חמש שנים "ונתנה פוליש מקצועי רציני". מעבר למבט הרוחבי הראשון מסוגו על החברות הממשלתיות, החידוש העיקרי במחקר הוא בהתמקדות בחברות הקטנות והלא-מוכרות בתיק.
"גיליתי שעל החברות האלה יש אדמה לא חרושה. אמנם מצד אחד זה אולי לא סקסי כמו התעשייה האווירית או חברת החשמל - זה לא גובה מאתנו הרבה מאוד כסף. אבל מצד שני הרגשתי שיש צורך לעשות סדר וניקיון אחרי הרבה מאוד שנים של אחזקה ממשלתית וגלי הפרטה בשנות ה-90 ובעשור הקודם".
- הסכימו לדבר איתך?
"הייתה נכונות מצד חלק מהשרים להיפגש ולשמוע. בחברות עצמן, ברגע שרואים חוקר, זה לא עוד נייר שנשלח במעטפה של דואר ישראל ואפשר לתייק אותו".
- בוא נדבר על אחת החברות שאתה ממליץ לפרק - קרן קיסריה.
"אני חושב שההתנהלות של הקרן הזו היא שערורייתית. אנשים מתרשמים שזה משהו היסטורי ושזה עובד, אז למה לגעת בזה - הם לא מודעים למה שקורה שם. הדוחות הכספיים לא פורסמו - חוק החברות מאפשר את זה מכיוון שזו חברה מעורבת. ההסכם הזה קבע כל מיני פטורים שלא עוגנו בחקיקה ומבקר המדינה הצביע על זה. החל מ-1973 הקרן לא שילמה דמי חכירה.
"גם ההשקעות של הקרן, שהיו אמורות ללכת להשכלה גבוהה, התרחבו לתחומים שליד. תמיכה בנוער בסיכון זה מאוד יפה, אבל זה שונה מההסכם. בנוסף, החליטו לנתב רק את התשואות מההשקעות של הקרן ולא את כל הנכסים של הקרן - מדובר על כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה במקרה הטוב. לדעתי, אם משפחת רוטשילד רוצה לתרום להשכלה הגבוהה, בבקשה שתעשה את זה - היא לא צריכה את המעורבות של הממשלה. למה הפטור ממס? אם יגבו מהקרן מס כחוק, הכסף שהמדינה תרוויח הוא עשרות ומאות מיליונים".
- כי זה פשוט קומבינה.
"זה ישראל אחרת, זה כמו ההסכם שעשו בזמנו עם משפחת איזנברג על החברה לישראל".
זומבים שאפשר לפרק
- תן עוד דוגמה לשריד ממשלתי מהעולם המפא"ניקי.
"המכון הישראלי ליין. ב-1956 הממשלה הקימה אותו כי היא חשבה שזה נכון לעודד את הציבור לצרוך אלכוהול. ב-1997 ממשלת נתניהו הראשונה החליטה לבחון את המשך המעורבות של המדינה בתחום הזה. היום אפשר לבצע בדיקות ליין מיוצא במכוני בדיקה. לגבי יין מיובא - אפשר לסמוך על התקנים האירופיים. ב-2012-2013 החליטו ללכת על פירוק, כינסו אסיפה כללית - אבל עדיין זה לא קרה".
- כי המנהלים דואגים שזה לא יקרה.
"בתעשיית היין מקווים שהמכון ליין לא יפורק בסופו של דבר. נוצר שם ניגוד עניינים כי היקבים הגדולים מיוצגים שם באמצעות אגודת הכורמים, וככה הם יכולים לחסום תחרות של יין מיובא. עוד דוגמה זה מכון היהלומים. דווקא שם חשבתי שלא חייבים ללכת לפירוק כי זה אומר שהמדינה תוציא בבת אחת את ההשתתפות שלה במחקר ופיתוח...".
- למה המדינה צריכה לממן מו"פ ביהלומים?
"יש עדיין אלמנטים של מו"פ שהמדינה תורמת בהם גם עניין של אבטחה, ליטוש, מסחר. יש לשכה בהונג קונג".
- לשכה בהונג קונג שהמדינה מממנת למכון היהלומים?
"יש נציגות, סוג של חברה בת. המדינה מחזיקה במניות מיעוט, מדובר על אחוזים מעטים. היא מזרימה כסף באמצעות ההיטל (על יהלומים מיובאים - ע"ב). אני בעד שהמדינה תשמור מניית זהב - אבל לא בבת אחת. אני נגד הגרזן הזה".
- יש עוד 'זומבים' כאלה שאפשר לפרק?
"המנהל להסדרים במגזר החקלאי - זה משהו מימי חוק גל. זה אמור להיסגר תוך כמה שבועות'".
- ובינתיים המנכ"ל ממשיך לקבל משכורת - תזכיר לי ממי?
"מהמדינה. יש לנו את המקרה של פי גלילות - זו חברה מעורבת שהמדינה מחזיקה בה מניות מיעוט יחד עם חברות דלק שמחזיקות בשאר המניות, ומנהל את הקרקע שנמצאת צפונית לת"א בין כביש 5 לכביש 20. יש כאן 3-4 בעלי תפקידים שמקבלים עשרות אלפי שקלים בחודש. אני מבין את הצורך של המדינה לא למכור את הקרקעות האלה בהפסד, אבל צריך לראות מה עושים כאן.
"תחום התיירות צריך לעבור שינוי. אני בעד שתהיה חברה אחת שתהיה לה נציגות בעכו. ירושלים דוגמה קלאסית. החברה לפיתוח מזרח ירושלים הוקמה לפני 1967 לטפל במפונים מימין משה. שני שלישים מהמניות בידי המדינה. מבקר המדינה המליץ כבר ב-2001 לעשות שם שינוי. הם מתפעלים חמישה אתרי תיירות. יש במקביל את החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי, יש את הקרן למורשת הכותל המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים. אישרו לרב הכותל רבינוביץ' לגייס כספים עבור כל הגופים האלה".
- וכל אחד עם מנכ"ל ודירקטוריון משלו.
"כן. אפשר לעשות שינוי מבני בחברה הממשלתית לתיירות כפי שעשו עם החברה המתנ"סים שיש להם הצלחה יפה. תקים אגף עם רגישות מיוחדת למקומות קדושים ותיקח את העמותות ותכניס הכול לידי חברה".
- מה מצאת בתל אביב?
"חברת בניין הבימה. התעשייה האווירית מחזיקה שם מניות וגם נכסים מ.י. וחברת מגדל שלום- זה עוד שריד היסטורי. המדינה מחכירה שם כמה קומות ומשום כך יש לה מניות בחברת האחזקה - אני הצעתי שהממשלה תעביר את המשרדים לירושלים".
"כ"ץ לא יוותר"
- מתי יש הצדקה לחברה ממשלתית ומתי אין?
"חברה היא לא בהכרח הדרך הנכונה לבצע כל מטלה ציבורית. במקומות שבמהותם יש אספקה של מוצר או שירות עם אלמנטים של רווח והפסד - במקום הזה יש הצדקה לקיומה של חברה. לכן, למשל, הגעתי למסקנה שחוצה ישראל לא צריכה להיות חברה ממשלתית כי היא עוסקת בעיקר ברגולציה. אז השר כ"ץ (שר התחבורה ישראל כ"ץ - ע"ב) רוצה להעביר לאחריותה את הקמת המסילה המזרחית - אני לא משתכנע מזה כי יש לך את חברת נתיבי ישראל ואת חברת רכבת ישראל. מה שכן, ברור לי שהשר כ"ץ לא ימהר לוותר על החברה הזאת".
- מסיבות פוליטיות?
"גם מסיבות פוליטיות. יש חברה שמנוהלת על ידי נאמן, נכסים מ.י. שגורם בכיר בתחום הכלכלי ניסה לקדם פירוק שלה, אבל שר האוצר דאז לא נתן לו. יש נאמן מאז 1992 למרות שבמקביל יש עדיין דירקטוריון שהתקן בו עומד על 9 חברים".
- כלומר רצון השרים לשמור על משרות לשיבוץ דירקטורים הוא הסיבה לשמירת חברות.
"זו סיבה מרכזית, אבל זה גם עניין של סדרי עדיפויות. היה יותר דחוף לעשות שינוי בבזק או באל על מאשר במכון הישראלי ליין או במדרשת שדה בוקר. זה גם מעיד על כושר ביצוע ירוד של הממשלה. ברגע שנוצר מאחז - לא פשוט לפרק אותו, לא פשוט להפריט אותו ולא פשוט למזג אותו עם ישות אחרת. לכן צריך להיזהר כשמקימים חברה חדשה. יאיר לפיד כשר אוצר רצה חברה על שמו עם שם מדליק, אז הוא הקים את 'דירה להשכיר', אבל לפרק חברה כזו אח"כ זה כבר סיפור".
- לרשות החברות יש יכולת לפקח על כל עשרות החברות שתחת אחריותה?
"אני אומר באופן מאוד זהיר, כי נשארתי עם סימני שאלה, שיש חברות שסובלות מפיקוח יתר ויש כאלה שסובלות מפיקוח חסר. יש חברות קטנות שמרוחקות מירושלים ומגוש דן ורפרנטים לא באים לישיבות דירקטוריון, שלא דואגים למנות דירקטורים והחברות נשארות עם אפס דירקטורים או שממנים דירקטורים במספר שאינו מספיק לקבל החלטות, אז המנכ"ל מכנס ישיבת דירקטורים, לא ישיבת דירקטוריון.
"הרשות לחינוך והכשרה ימיים נמצאת בעכו. למה שרפרנט יגיע לשם מירושלים או תל אביב? באותו רחוב בעכו יש עוד שתי חברות ממשלתיות: החברה לחינוך ימי בישראל והחברה לפיתוח עכו. אגב, יש 4 שרים שאחראיים על החברה לחינוך ימי: האוצר, התחבורה, החינוך והביטחון. כדי למנות דירקטור צריך הסכמה מכל הארבעה. אם מאמצים את ההמלצות שלי ככתבן מספר חברי הוועד והדירקטורים קטן בלמעלה מ-300 (מתוך כ-900 משרות). אני קצת בדילמה כי יכול להיות שאם אני אדגיש את הנתון הזה, זה יצמצם את המוטיבציה של השרים ליישם את ההמלצות".
- אז למשל מה אתה מציע לשר האוצר?
"אני מציע שורת רפורמות שקל יותר לבצע אותן מרפורמה במשק החשמל. אם משה כחלון כשר האוצר יבוא ויגיד: החברות שמנהלות קרנות השתלמות, יש 11 כאלה, אני מעביר אותן לעמיתים והממשלה תצא. בחלק מהקרנות יש 4 דירקטורים, באחרות 5-6. מה הערך המוסף של הממשלה שם? ב-15 השנים האחרונות שוק ההון השתנה, והבקרה באמצעות הדירקטוריון הרבה פחות חשובה. אני מציע לתת לעמיתים לבחור את הדירקטורים כדי שההסתדרות לא תשתלט על זה".
מסע אל ההיסטוריה
"בתור חוקר במדע המדינה היה לי מרתק לחקור את החברות - זה נותן זוויות מעניינות גם על כלכלת ישראל וגם על הפוליטיקה הישראלית. אפשר לראות את הביטוי היום של זרעים שנטמנו על ידי היישוב בתקופת המנדט.
"למשל, יש שלוש חברות ממשלתיות שהופרטו בשנה שעברה - אוצר מפעלי ים, אתרים והחברה לפיתוח יפו העתיקה. מפעלי ים הוקמה לצורך הקמת נמל תל אביב ב-1936 - זו דוגמה לשריד שעדיין מתקיים. דבר דומה לחברת החשמל. זו חברה שמניותיה נסחרו בבורסה
"בין הדברים שגיליתי היו נסיבות הקמת רשת החברות ב-1975. לפני כן הייתה לשכת חברות וב-1969 הקימו וועדה בראשות פרופסור צעיר למשפטים בשם אהרון ברק, שהכינה טיוטה לחוק חברות - כבר אז אפשר היה לראות את הכובע של רשות החברות כנציגת בעלים, ממשלת ישראל, והכובע השני כרגולטור".
- זה ניגוד עניינים?
"לא בדיוק ניגוד עניינים, אבל יכול להיות מתח. מצד שני אם אתה רוצה להיות בעלים טוב אתה צריך לדאוג שתהיה בקרה טובה. יש גם בעיית נציגות כפולה של חבר דירקטוריון מול שר ושל שר מול הציבור".