שיינין: אי אפשר לאיים מפני הורדת דירוג האשראי - זו אגדה פוליטית"

"גם במצב הביטחוני הנוכחי, המשק הישראלי יכול להגיע לצמיחה של בין 4% ל-5% בשנה. מי שקושר בין השפעות האינתיפאדה והיעדר הצמיחה - מטעה", כך אומר היום יעקב שיינין, מנכ"ל מודלים כלכליים בכנס השנתי של חברת המחקר הכלכלי. "המצב הכלכלי היום הוא האיוולת הכלכלית הגדולה ביותר שהכרתי והוא גרוע יותר מזה של שנות ה-80. הסיבה לך היא שהיום יש בידינו את הברירה לשנות את המצב הכלכלי, אך לא עושים זאת", אומר שיינין. להערכת מודלים כלכליים, גם בשנת 2003 לא ירשום המשק הישראלי כל צמיחה.

"אי אפשר לאיים עלינו היום מפני הורדת דירוג האשראי של ישראל, זו היא אגדה פוליטית. דירוג האשראי למעשה כבר הורד לפני שנתיים ועל כך מעידות עלויות הגיוס של חברות ישראליות בחו"ל אשר נמצאות במגמת עלייה בשנתיים האחרונות", אומר שיינין. לדבריו, "אנו מחכים 'שהאסימון ייפול' אצל מקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי ושיחלו לפעול למען הפניית משאבים לאפיקים תורמי צמיחה. עם זאת, אנו עובדים תחת ההנחה כי 'אסימון' זה אינו עומד ליפול בקרוב, לפחות לא במהלך שנת 2004".

שיינין צופה כי שיעור האבטלה עוד צפוי להמשיך ולעלות, ולמעשה כל כוח העבודה אשר יתווסף למשק הישראלי יעבור מיידית לצד המובטלים. "החברה הישראלית לא תוכל לסבול אבטלה של מעל 12% לאורך זמן. ללא שיעור צמיחה של מעל 6% בשנה לא תרד האבטלה חזרה לרמתה הנורמלית", הוא אומר.

"המשבר הפיננסי אשר פקד אותנו לפני מספר חודשים עשוי לחזור, אין צורך במשבר כלכלי בשביל לעורר זאת", הוא מוסיף. "רמת התשואות היום בשוק האג"ח הממשלתיות אינה סבירה. לאורך השנים האג"ח המיועדות, הנושאות תשואה של 5.5%, עוררו ביקורת כי הן גורמות לעלייה ברמות התשואה במשק. היום האג"ח הממשלתיות נושאות ריבית גבוהה יותר המתקרבת ל-6%, לפיכך ניתן להסיק כי רמות התשואה הנוכחיות הינן חריגות", אומר שיינין. למרות זאת, הוא מעריך כי רמת התשואות הנוכחית אינה צפויה להשתנות גם בשנת 2004.

"אין מדינה שנהנתה מבועת ההיי-טק כמו ישראל, אנחנו לא מנפגעי ההיי-טק, אלא ממרוויחי הבועה. במהלך 1999 ו-2000 זרמו כמויות כסף אדירות למשק הישראלי שנבעו ממכירה של נכסים ישראליים במחירים מופקעים. כל החברות שגייסו כספים בניו יורק במחירי בועה הזרימו כמויות אדירות של דולרים לכלכלה הישראלית, ובכך גרמו לירידת החוב החיצוני של ישראל לרמתו הנוכחית שאינה בעייתית. לישראל אין כלל חוב חיצוני. החוב הנוכחי מגיע לכ-2% מהתוצר לעומת כ-80% מהתוצר במהלך שנות ה-80", אומר שיינין. "שער החליפין עדיין מושפע מזרימת כספים לתוך הכלכלה הישראלית, ורמתו הנוכחית קרובה לרמתו הריאלית", אומר שיינין.

לדברי שיינין, הסקטור העסקי היום משווע להגדלת הביקושים. "אני לא מכיר חברה אשר תעלה את מחיריה אם תקבל היום הזמנה שתגדיל את הביקוש למוצריה ב-5% לפחות. לפיכך, אין מניעה כי בנק ישראל, אשר סופג כ-40 מיליארד שקל בשנה מהציבור באמצעות הנפקות מק"מים, יפחית מעט את קצב הגיוס ויגדיל את היצע הכסף. בצורה זו יפתור את בעיית מחנק האשראי, ומנגד לא יגרום לאינפלציה, מאחר שהסקטור הפרטי עובד בניצולת נמוכה מאוד של כושר הייצור שלו והוא רחוק מתעסוקה מלאה".

גם נטל החוב של ישראל ההולך ומאמיר ומגיע לכ-103% מהתוצר אינו מדאיג את שיינין. "מדינת ישראל פועלת כמו פירמה ממונפת. מצד אחד למדינה ריבוי של נכסים, לפיכך טבעי כי גם תחזיק בהתחייבויות רבות. אם תפריט המדינה חלק גדול מנכסיה, בהם חברת חשמל, בנקי לאומי ודיסקונט, בתי זיקוק ועוד, המדינה תגייס כ-10 מיליארד דולר. מכירה של קרקעות, אשר עדיין שיעור גבוה מהן מוחזק על ידי המדינה, תעזור בגיוס של כ-10 מיליארד דולר נוספים. את הכספים האלו תוכל המדינה להפנות להחזר חובות ולהגיע לרמת החוב הדומה במדינות המפותחות של כ-60% עד 70% מהתוצר".