בספריה רחבת ידיים בפריז נפתח במפתיע חלון אל העבר, באמצעותו אפשר כיום להביט 300 שנים אחורה, ולהבין את אורח חייהם, מנהגיהם והשפעתם של יהודי חלב על היהודים והערבים במזרח התיכון. כתב יד נדיר, יחיד במינו, ובו סוגיות ופרשנויות של הרב שמואל לניאדו, לצד חכמים נוספים מבני העיר ואף מן המרחב העות'מאני שמסביב, שופך אור על יהדות סוריה ודרכה על היהודים בארצות הערב בימי האימפריה העות'מנית. ממה התפרנסו? מה היה מקור כוחם ועושרם? איך השתלבו באימפריה וכיצד פתרו סוגיות דתיות וחברתיות?
"מצאתי את העתק שלו בספריית כל ישראל חברים בפריז", מספרת פרופסור לאה בורנשטיין-מקובצקי, ראש המחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל, אשר במשך עשרות שנים חוקרת את חיי היהודים באימפריה העות'מנית מהמאה ה-15 ועד סוף ה-19. "פתאום ראיתי בקטלוג של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים שמצוין כתב היד הזה, שכנראה איש לא שם אליו לב, כנראה שזה חיכה לי. יהודי מחלב מצא אותו בבית המדרש בחלב במאה ה-19 והביא אותו לארגון 'כל ישראל חברים' בפריז והקהילה היהודית שמרה אותו מאז המאה ה-19. עברתי על כתב היד המקורי שם בספרייה והרבה בעיות מחקר נפתרו אחרי שקראתי את המקור. צילמתי אותו ועבדתי עליו".
התוצאה היא ספר בן שני כרכים בשם "בית דינו של שמואל, תשובות רבי שמואל לאניאדו וחכמי דורו" שפרסמה פרופ' בורנשטיין-מקובצקי, בהוצאת מכון יד בן צבי. רבי שמואל לניאדו, הינו צאצא של חכם מפורסם בשם זה, שרבים מספריו נקראו בשמות הכוללים את המילה "כלי" ולכן כונה "בעל הכלים", היה פרשן מקרא וראש הרבנים בארם צובא, היא חלב של ימינו. לניאדו חי בצפת ובארם צובא במאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 והיה הסמכות הרבנית המשמעותית ביותר באזור הסהר הפורה. באמצעות "בית דינו של שמואל" אפשר ללמוד כיום על הסוגיות והנושאים שהעסיקו את יהודי סוריה בפרט והיהודים בארצות הערב בתקופת האימפריה העות'מנית, בעיקר במאה ה-18.
האליטה של חלב
המחקר של פרופ' בורנשטיין-מקובצקי כלל עבודה על מקורות פנימיים, רבניים, שאלות ותשובות, פנקסי בתי דין שמשקפים את ההיסטוריה היהודית וכמובן נספחים לא יהודיים. בעבר היא פרסמה פנקס יחיד בעולם שנמצא באיסטנבול ובו תועד בית דין מיוחד בעיר הכולל החלטות בענייני כלכלה וחברה שאפיינו את הבעיות היומיות של הקהילה היהודית. לפני חשיפת כתב היד הנדיר של לניאדו, היה ידוע מעט על חיי קהילת היהודים המפוארת בחלב בתקופה שלפני המאה ה-19. כתב היד חשף חלק מהאופן שבו נוצרה הקהילה המפוארת הזו ואת מקור כוחה הכלכלי והפוליטי.
"כתבתי קודם ספר על קהילת חלב מגירוש ספרד 1492 עד 1800 ובעבר היהודים חיו שם בשלווה", אומרת פרופ' בורנשטיין-מקובצקי. "הסתבר לי שהיו בעיר יהודים מדורי דורות. היו המוסתערבים - אותן קהילות של יהדות המזרח דוברות הערבית שחיו בצפון אפריקה, במזרח התיכון ובארץ ישראל, אחר כך הגיעו יהודים מספרד ובהמשך מאיטליה. היהודים מאיטליה נחשבו למשכילים ולעשירים יותר. הם קצת התבדלו מבחינה חברתית. רובם היו יהודים ספרדים ופורטוגזים שהיגרו לאיטליה במאה ה-16, באיטליה הם ראו שיש אפשרויות כלכליות בסוריה והיגרו אליה בעיקר לאורך המאה ה-17. היום הכינוי שלהם הוא 'פרנקוס'. הם היו האליטה של חלב - עשירים, תומכים במוסדות ובתלמידי חכמים, אבל גם 'סנובים' שהתחתנו בעיקר בינם לבין עצמם וראו עצמם אירופאים שחיים בלב לבו של הלבנט, כך הם גם התייחסו ליהודים המקומיים. חשוב לציין שתרומתם לקהילה הייתה עצומה".
היחס לשבת וההשפעה על יהדות עיראק
רבי שמואל לניאדו היה הרב של חלב במשך חמישים שנה מ-1700 עד 1750. החלבים שמרו במשך דורות על שמות המשפחה והייחוס שלהם ביחס ובלטה בקרבם משפחת לניאדו שנמנתה על אצולת יהודי העיר. ממשפחה זאת יצאו רבני העיר במשך דורות. אותו מחבר, רבי שמואל לניאדו, נשאל שאלות, והשיב עליהן, כמו גם רבנים אחרים מהעיר. כתב היד מלמד על חיי החברה, המשפחה והכלכלה של יהודי חלב וכולל חומר מעניין על יהדות עיראק, שלגביה יש מעט מאוד תיעוד לפני המאה ה-19. בכתב היד יש גם מידע על שיירות הסוחרים היהודים, על קהילות היהודים בבגדד ובמוסול, ועל הקשרים עם הקהילה בתימן.
"גם הקהילות בעיראק וגם הקהילות האחרות בסוריה היו בקשר עם הרב לניאדו וכתב היד לימד הרבה בנושא", מפרטת פרופ' בורנשטיין-מקובצקי. "בסוריה הקהילות היו הרבה יותר גדולות ומאורגנות. בעיראק היה חלל גדול אחרי תקופת הזוהר שנמשכה מהמאה ה-8 עד למאה ה-12 ואחרי כיבוש המונגולים היה הרס מוחלט. יהודי עיראק כמעט לא התקיימו והיו בשוליים מבחינת מעמדם. במאה ה-18 היישוב מתחיל להתבסס בערים השונות בעיראק. מתשובות רבי לניאדו אנו למדים על התחלת היישוב, מצבו הכלכלי ויחסו בין יהודים לגויים. אפשר ללמוד גם כי חילול שבת היה נדיר מאוד ויש בכתובים תיעוד של מישהו שמספר לחברו שבעת הליכת השיירה חיללו שבת. בהתחלה יהדות עיראק קיבלה את הנהגת יהדות סוריה. רבה הראשון של בגדד היה רבי צדקה חוצין שנשלח על ידי הרב שמואל לניאדו, שהיה מורו ורבו ואף גידל אותו בביתו".
השליטה בברז הכסף של האימפריה העות'מאנית
תנועת השבתאות היא תנועה משיחית-קבלית שקמה באמצע המאה ה-17 סביב שבתי צבי, שהכריז על עצמו כמשיח, והיא סחפה חלקים נרחבים בעולם היהודי. כתב היד מלמד כי המונח "שבתאות" לא היה קיים במאה ה-18 בחלב, למרות שאחדים מרבני העיר הלכו שבי אחרי השבתאות בתחילת דרכה, ובלט ביניהם רב העיר רבי שלמה לניאדו "הזקן", שקדם ברבנות העיר לרב שמואל לניאדו (הם היו קרובי משפחה). "יהודי חלב לא ראו בהם שבתאים, אלא ראו אותם כרבנים שפועלים בעיר חלב", אומרת פרופ' בורנשטיין-מקובצקי. "החברה בחלב הייתה מאוד סובלנית. היה מקרה ובו רב בשם משה הררי, יליד חלב שבא ממשפחה עשירה, אשר הלך אחרי שבתי צבי, המיר את דתו ואחרי תקופה קצרה באיטליה חזר לחלב, בה הפך לדמות מקובלת אחרי שחזר בתשובה. המשמעות היא שלא שמרו לו טינה. החברה קיבלה זאת כמשבר שעבר עליו בנעוריו ולאחר שחזר ליהדות הוא היה מבחינתה לרב חשוב, פוסק ואב בית דין דומיננטי המקובל בקהילה במשך עשרות שנים, עד פטירתו בגיל יותר מ-80".
"היהודים שלטו במכס של חלב, בהמשך הנוצרים תפסו להם את המשרות הבכירות אבל היהודים עדיין עבדו בו", מסבירה פרופ' בורנשטיין-מקובצקי את מקור כוחם ועושרם של יהודי חלב. "השירות בבית המכס הקנה עושר כי תמיד אפשר היה תמיד לקבל קצת מהצד כדי להעביר דברים. המכס אורגן כך שמשלמים מראש לסולטן כך וכך כסף כמה שנים קדימה ומאותו רגע כל ההכנסות שמגיעות מהמכס משתלשלות לכיסך. כלומר לשלם לסולטן מיליון כדי לקבל זכות על המכס, ולהרוויח בפועל שלושה מיליון כתוצאה מהתעצמות המסחר או ממכס יקר. היו יהודים שעסקו בחלפנות כספים והיו יהודים שהגיעו למשרה של חלפן ראשי של חלב. יהודים רבים עסקו במסחר בינלאומי, בעיקר עם איטליה, היהודים מכרו סוגים רבים של סחורות והתעשרו".
עוצמה רוחנית לצד עוצמה פוליטית
בכתב היד אף נמצאו תשובות שהשיבו חכמי חלב ביחס למחלוקות הלכתיות שפרצו באירופה. קשרים אלו היו גם פועל יוצא של שלוחי ארץ ישראל, שהיו סובבים במשך שנים ארוכות בגולה, ושהו פרקי זמן ממושכים בערים ברחבי האימפריה.
חלק ניכר מכתב היד עוסק בחיי המשפחה. לדוגמה, נדפסה תשובת הרב לניאדו, המאשרת לפלוני ממוצא אשכנזי לשאת אישה שנייה, על אף חרם דרבנו גרשום, תוך שהוא מסתמך על ספר הזוהר. לטענתו של רבי לניאדו, אילו היה מתגלה ספר הזוהר בזמנו של רבנו גרשום, לא היה גוזר את חרמו הידוע. כמו כן, ממספר שאלות עולה כי לנשים היה מעמד איתן וחלקן אף עסקו בנדל"ן.
תשובות נוספות עוסקות ביחס בין היהודים לשלטון המקומי, בדגש על מסים וצווים שונים, וגם בעניין ההתדיינות בערכאות המשפטיות המוסלמיות. כך לדוגמה נדפסה תשובה העוסקת באיום קרובי אישה על בעלה בדמות מסירה למלכות, לצורך מתן גט. מתשובה אחת, העוסקת בחזקות עליה לתורה, ניתן ללמוד על מתיחות בין גורמים שונים בקהילה ביחס לשינוי מנהג העיר הקדום.
"במאה ה-19 חלו שינויים כמו פתיחת תעלת סואץ, שגרמה להעתקת המסחר הבינלאומי מסוריה, החל מ-1875 החלה פשיטת רגל הדרגתית של האימפריה העות'מנית והסוחרים היהודים התרוששו כשהאימפריה לא החזירה להם הלוואות שהעניקו לה", מסבירה פרופ' בורנשטיין-מקובצקי את הסיבות שהביאו לירידת קרנה של יהדות חלב. "הייתה גם עלילת דמשק ב-1840 שפגעה ביהדות סוריה וגרמה לשינויים. הירידה הכלכלית השפיעה מאוד. מבחינת עוצמה רוחנית שמרה יהדות סוריה על הבכורה במשך המאה ה-19. הקהילה בחלב תחזקה מכספה עשרות תלמידי חכמים, כדי שתהיה אליטה רוחנית".
כתב היד הנדיר שופך אור חדש על התפתחות קהילת יהודי חלב והמחקר של פרופ' בורנשטיין-מקובצקי מאוניברסיטת אריאל למעשה מבסס אותה כקהילה הדומיננטית והחשובה בקרב קהילות יהודי ארצות ערב במאות ה-18 וה-19, תוך שהוא מצביע על מאפיינה, קשריה ועוצמתה במרחב המזרח תיכוני.
