נדחתה הבקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד הבנק למסחר

שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, צפורה ברון, החליטה לפני יומיים שלא לאשר את תביעתו של שלמה צאייג, בעל מניות מהציבור בבנק למסחר, כתביעה ייצוגית בשם כל בעלי המניות של הבנק. פסק הדין הותר לפרסום החל מהיום.



צאייג הגיש את תביעתו הייצוגית כנגד הבנק שנכנס להליכי פירוק עקב מעילת הענק בסך כ-250 מיליון שקל המיוחסת לפקידת ההשקעות שלו, אסתר אלון, ימים ספורים בלבד לאחר שהתפרסם דבר המעילה והופסק המסחר במניות הבנק.



צאייג, המחזיק בכ-10,000 מניות הבנק, הגיש את התביעה באמצעות עוה"ד יעקב סבו ושירלי דקל כנגד מנהל הבנק משה ליבוביץ, נגד יו"ר הדירקטוריון ובעל השליטה בבנק שמיל ובר ונגד שאר חברי הדירקטוריון. כמו כן, הוגשה התביעה כנגד רואי החשבון של הבנק ביום קריסתו קסלמן וקסלמן, וכן נגד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. היקף התביעה של צאייג הוערך על ידו בכ-25 מיליון שקל.



התובע טען כי מעילת הענק בוצעה מבלי שמי מהגורמים האחראיים בבנק היו ערים לכך. התובע טוען כי בכך איפשרו הנתבעים ברשלנותם לבצע את המעילה. התובע טוען שמאחר שהבורסה החליטה על השעיית המסחר במניות הבנק בעקבות המעילה, הרי שעם קריסתו ערכן של מניות הבנק הוא אפס. לדבריו, שוויין המיצרפי של כל מניות הבנק שהיו בידי הציבור במועד זה הסתכם בכ-25 מיליון שקל.



לבקשת התובע להכיר בתביעתו כייצוגית הוגשו התנגדויות מצד כל הנתבעים. היום, כאמור, הכריעה השופטת ודחתה את הבקשה.



בהחלטתה בוחנת השופטת את התאמתה של התביעה לידון כייצוגית. לטענתה, הפסיקה הכריעה כי מכשיר התביעה הייצוגית מתאים במקום שבו יש מספר נפגעים רב אשר נזקם האישי אינו מצדיק לרוב את הטרחה לפנות לערכאות.



במקרה הזה, קובעת השופטת, אין מדובר במספר רב של בעלי מניות ואין מדובר בהפסדים קטנים שאינם מצדיקים את הטרחה הכרוכה בפנייה לערכאות. השופטת מציינת עוד כי אם יורשה לתובע לנהל את התובענה כייצוגית, עלולה תוצאת המשפט לחייב את בעלי המניות האחרים לטוב ולרע למרות שנשלל מהם יומם בבית המשפט. "לא לכך נועדה התביעה הייצוגית", קובעת השופטת.



עוד מציינת השופטת כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, רק אם התובע מוכיח כי יש לו עילת תביעה אישית שמכוחה הוא רשאי לתבוע, אזי ניתן לאפשר לו לנהל את התביעה כייצוגית. בעניינו של צאייג קובעת השופטת כי הוא לא גילה בכתב התביעה כמה הוא השקיע ברכישת המניות שערכן אבד, ולפיכך לא ניתן לחשב את נזקו האמיתי, ומכאן, למעשה, אין לו עילת תביעה.



לעניין חישוב ההפסד דוחה השופטת את טענת התובע כאילו הנזק שנגרם לו ולכל בעלי המניות הוא הפסד מלוא ערך השקעתם במניה לפי שערה ביום המסחר האחרון שלה בבורסה (3.20 שקלים למניה).



לטענתה, החישוב הנכון של הנזק הוא ההפרש בין מחיר הרכישה של המניה לבין מחיר המכירה שלה או במקרה הזה - המחיר בו רכש כל בעל מניות את המניות שבידיו. לאור זאת, קובעת השופטת כי כדי לקבוע את הפסדו של כל בעל מניות בבנק יהיה צורך בבירור משפטי פרטני וכל בעל מניות ייאלץ להביא ראיות להוכיח את מחיר רכישתן.



עוד מציינת השופטת כי התובע ייחס לבעלי התפקידים מחדל של חוסר עירנות לפעילות שהביאה לקריסת הבנק, אך לטענתה לא ברור הדבר כי גילוי מוקדם של המעילה לא היה מביא לתוצאה דומה - קריסת הבנק ובעקבותיו פיחות בערך המניות.



לבסוף, מציינת השופטת כי החלטתה לדחות את הבקשה נסמכה גם על הודעתו של התובע לביהמ"ש כי מתנהלות חקירות בפרשה ע"י המפרק הזמני, עו"ד שלמה שחר, והמנהלים המיוחדים של הבנק וכי בכוונתם לנקוט בהליכים מתאימים כנגד האחראים למחדלים. לאור זאת, הוחלט לדחות את הבקשה. השופטת הטילה על התובע הוצאות בסך 5,000 שקל על כל אחד מהנתבעים (מלבד הבנק ואתי אלון) ובסך הכל ייאלץ התובע לשלם לנתבעים סך של 75 אלף שקל.



עו"ד יעקב סבו אמר בתגובה: "בכוונתנו לערער על ההחלטה. מדובר בפסק דין מוטעה, שקביעותיו משמיטות את האפשרות להגשת תביעות ייצוגיות בניירות ערך".