אתם עובדים קשה - אבל רמת החיים שלכם נמוכה לעומת העולם

כשאנחנו חושבים על איכות החיים, אנחנו מרבים לחשוב על מחירי המוצרים כגורם משפיע. אבל למעשה, לפחות מבחינת מאקרו-כלכלנים, כסף ומחירים הם שני הדברים הכי מיותרים בכלכלה. כי מה שמעניין באמת זה לא הכסף ולא המחירים, אלא מה אפשר לעשות אתם. לכן, כשבאים להשוות את איכות החיים במדינות שונות, השאלה היא לא כמה מרוויחים בכל מדינה - אלא כמה יכולים לקנות בכל מדינה, וכמה צריך לעבוד בשביל להרוויח את זה. אז הנה כמה הערות על רמת החיים בישראל לעומת העולם המפותח.

ראשית, כאשר מתבוננים על ההכנסות בישראל בהשוואה לעולם, מתברר שהתוצר לנפש בישראל הוא די גבוה. בממוצע, כל ישראלי מייצר בשנה יותר מ-37 אלף דולר, נתון ששם את ישראל במקום ה-20 בעולם מבחינת התוצר לנפש - קצת אחרי צרפת, ולפני איטליה ודרום קוריאה. לכאורה, לא רע בכלל. אבל לפני שפותחים את השמפניה, צריך לזכור שתוצר ממוצע הוא רק חלק מהתמונה.

חלק נוסף מהתמונה היא העובדה שבגלל מחסור בתשתיות, הישראלים נאלצים לעבוד יותר מאחרים. 68% מהישראלים עובדים, שזה די הרבה ביחס לעולם, בעיקר כשזוכרים שבישראל יש שתי קבוצות אוכלוסייה - חרדים וערבים - שבהן למרות שיפור מסוים בשנים האחרונות, אחוזי המועסקים נמוכים בהרבה מאשר באוכלוסייה היהודית-חילונית. בנוסף, יום העבודה בישראל ארוך ביחס לעולם: 15% מהעובדים בישראל עובדים ימי עבודה ארוכים במיוחד - לעומת 13% בבריטניה, 12% בארה"ב, 5% בגרמניה ו-4% באיטליה, למשל. כך שהישראלים מייצרים די הרבה, אבל הם עושים את זה בדרך הקשה.

חלק נוסף בתמונה הוא אי השוויון. אי השוויון בישראל הוא מהגבוהים בעולם המפותח, ולכן ההכנסה הממוצעת בישראל אומרת מעט מאוד על הישראלי הטיפוסי. התרשים הבא מראה כי בתחרות המדינה הכי פחות שוויונית מבין המדינות המפותחות, יש רק ארבע מדינות שמשיגות את ישראל: ארה"ב, תורכיה, מקסיקו וצ'ילה. כך שנכון שכמות התוצר הממוצע שמייצר ישראלי דומה לתוצר שמייצר צרפתי או איטלקי. אבל השכר שמקבל הישראלי ה"ממוצע" נמוך בהרבה, כי ככל שהחלוקה פחות שוויונית, כך יש יותר אנשים שמרוויחים שכר נמוך ופחות אנשים שמרוויחים שכר גבוה.

אז אחרי שבדקנו מה קורה עם ההכנסות, עם העבודה ועם אי השוויון, נותר לבדוק מה קורה עם המחירים. תרשים 3 מראה את המיקום של ישראל בהשוואה למדינות המפותחות, כאשר משווים את התוצר לנפש ביחס למחירים בכל מדינה. אפשר לראות, כי בתרשים הזה, ישראל מידרדרת מספר מקומות לאחור ביחס לתרשים 1 שבו מדדו את התוצר בדולרים.

במקום להיות בין צרפת לאיטליה, הישראלים מוצאים את עצמם אחרי ספרד וקצת לפני צ'כיה. כלומר, עם כל הכבוד לעובדה שהמחאה החברתית הצליחה לגרום לייצרנים, למשווקים ולממשלה לעשות קצת צעדים ל"הוזלת יוקר המחייה", המצב הוא עדיין כזה שבו יוקר החיים בישראל גבוה משמעותית מאשר ברוב העולם המפותח.

דרך אגב, כשמודדים את יוקר המחייה בצורה כזאת, לא לוקחים בחשבון את מחירי הדירות, שבארץ הן יקרות ביחס להכנסה. כפי שאפשר לראות בתרשים 4, מספר המשכורות שישראלי צריך לחסוך כדי לרכוש דירה ממוצעת הוא כפול מאשר בבריטניה, ובערך פי שלוש מאשר בארה"ב.

התוצאה היא שבמדד איכות הדירות, הישראלים מדורגים די נמוך. תרשים 5 מראה את מספר החדרים הממוצע לאדם במדינות שונות. אפשר לראות שלמרות שהדירות בישראל יקרות ביחס להכנסה מאשר במדינות אחרות, ולמרות שהישראלים מוציאים באופן שוטף חלק גדול יותר מהכנסתם על דירות, יש לישראלי הממוצע הרבה פחות שטח בדירה מאשר לעמיתים שלו בעולם המפותח.

כך שאם נזכרים קצת אחורה, אפשר לזכור שב-2005 בנימין נתניהו, אז שר האוצר, הבטיח שבתוך 10 שנים התוצר לנפש בישראל יהיה בין 10 המדינות המובילות בעולם. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, לשם עוד לא הגענו. אבל בנוסף, מסתבר שכדי שרמת החיים תהיה בין 10 המדינות המובילות בעולם, צריך לעשות עוד כמה דברים חוץ מאשר להגדיל את התוצר.

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי