האיום הארגנטיני על קרן המטבע

רבים צפו שארגנטינה תמצמץ ראשונה. במשך כמה שבועות איימה ממשלתו של הנשיא אדוארדו דואלדה להשתמט מתשלום חוב בסך 805 מיליון דולר, על הלוואה מהבנק העולמי, שהיתה אמורה לבצע ב-14 בנובמבר. האיום נועד לשכנע את קרן המטבע הבינלאומית (IMF) להסכים להפשיר הלוואות לארגנטינה מוכת המשבר הכלכלי החמור בתולדותיה. ואולם קרן המטבע - שנואשה מהבטחותיה הריקות של ארגנטינה לבצע רפורמות כלכליות - סירבה להתכופף. ארגנטינה מצדה החליטה כי אין לה דבר להפסיד בעימות ישיר.



לכן נסע שר האוצר, רוברטו לווניה, באופן אישי למטה הבנק העולמי בוואשינגטון כדי לבשר להנהלתו כי ארגנטינה תשלם רק את הריבית, בסך 79.2 מיליון דולר, מהתשלום שהיא חבה. כשחזר לבואנוס איירס אישר כי הממשלה עדיין מנהלת משא ומתן עם קרן המטבע וכי תעמוד בהתחייבויותיה לבנק העולמי ברגע שתיחתם עסקה עם הקרן.



זו אסטרטגיה מסוכנת למדינה שמתקשה להתאושש מהקריסה הכלכלית שחוותה בתחילת 2002. היא ניתקה את עצמה מהמקור האחרון למימון זר. הממשלה חדלה מפירעון חובות למגזר הפרטי, כ-140 מיליארד דולר, בדצמבר 2001. היתה זו שמיטת החובות הגדולה בהיסטוריה. קרן המטבע הקפיאה הלוואות לארגנטינה בעשרת החודשים החולפים, בעוד היא מנהלת שיחות עם בואנוס איירס על התנאים הכלכליים הנלווים לסיוע הזה.



על פי תקנון הבנק העולמי, אם לא יועבר התשלום לבנק העולמי בתוך 30 יום מהמועד המקורי, לא תוכל ארגנטינה לקבל הלוואות חדשות, והבנק לא יוכל להפחית את הריבית על הלוואות קיימות. אם לא יועבר התשלום בתוך 60 יום, לא תוכל ארגנטינה לקבל סיוע מהלוואות שוטפות. מכיוון שהכספים מהבנק העולמי נועדו לסייע בפתרון הבעיות החמורות ביותר של המשבר הכלכלי, שמיטת חובות משמעותה פגיעה קשה בארגנטינאים העניים ביותר.



העוני בארגנטינה התפשט במהירות. להערכת קרן המטבע בשנים 2002-1999 ירד התוצר המקומי הגולמי בכ-20%. האבטלה עלתה בשיעור חד בעת המיתון הארוך שהוביל לבסוף לניתוק הפסו מהדולר האמריקאי, ולפיחות חד. במקום לקבל את עצתם של כלכלנים רבים (במגזר הפרטי ובממשלות אחרות) כי יש לוותר על משטר המטבע, שקיבע את הפסו לדולר בשער המרה של 1:1, התעקשה בואנוס איירס לשמרו.



המשבר שפרץ בדצמבר 2001 היה גרוע עוד יותר מהתחזיות השחורות ביותר. הכלכלה קרסה, ואיתה מערכת הבנקאות - והממשלה. הכאוס הכלכלי יצר כאוס פוליטי. דואלדה הוא הנשיא הרביעי של ארגנטינה מאז הדחתו של פרננדו דה לה רואה בדצמבר. בכך שהקדים את הבחירות למארס 2003, הפך דואלדה את ממשלתו לממשלת מעבר. אך זה לא סייע לו למנוע את העימותים הפוליטיים המעכבים רפורמה כלכלית.



קרן המטבע דורשת רפורמה לפני שתפשיר סיוע. הקרן ספגה ביקורת על כך שהעמידה לארגנטינה הלוואה בסך 8 מיליארד דולר באוגוסט 2001, מבלי שדרשה את ניתוק הפסו מהדולר. כלכלנים שהיו מעורבים בהחלטה אומרים כי קשה לדרוש מממשלה לוותר על מדיניות שזוכה לתמיכה רבה בקרב הציבור, כמו קיבוע הפסו לדולר, ולהתעלם מבקשת סיוע כשממשלה מציגה תוכנית כלכלית בת-קיימא, לכאורה.



המבקרים לא השתכנעו, והשנה נקטה קרן המטבע גישה הרבה יותר קשוחה: היא דורשת ראיות מוצקות לכך שהבטחות הרפורמה אכן ימולאו. כלכלנים בכירים בקרן מביעים באופן פרטי כעס על כך שארגנטינה אינה מכירה בצורך לבצע בדק בית כלכלי. חלק מהתסכול הזה נראה לעין ב-15 בנובמבר כשנשיא הקרן, הורסט קלר, אמר כי גם במשבר "אי אפשר להימנע מלקיחת אחריות".



ואולם תגובת הקרן להשתמטות מתשלום לבנק העולמי היתה מפתיעה. היא לא התייחסה ישירות להחלטת ארגנטינה. תחת זאת, בהודעתה נאמר כי בסבב השיחות האחרון בין ארגנטינה לקרן נרשמה התקדמות מסוימת, אך כי עדיין נותרו כמה סוגיות לפתרון. היא גם אמרה כי יש להבטיח תמיכה פוליטית בסוגיות שכבר לובנו.



כסימן לכך שהקרן מעוניינת להעניק לארגנטינה מרחב נשימה, היא הודיעה כי מועד תשלום על הלוואה של קרן המטבע, 22 בנובמבר, נדחה. זו כנראה מחווה המאותתת על כך שקרן המטבע מבקשת להגיע להסכם מוקדם ככל האפשר.



במשא ומתן המורכב לא רק לארגנטינה יש מה להפסיד. גם עבור ארגון כמו קרן המטבע, שכבר התרגל לתפקיד השעיר לעזעזל הבינלאומי, היעדר הסכם עם ארגנטינה אינו נוח. הקרן לא יכולה להרשות לעצמה לשפוך עוד כסף לחור שחור: מתן הלוואה ללא תוכנית רפורמה מוסכמת יעורר ביקורת רבה. כך גם ההחלטה להשאיר את ארגנטינה ללא גישה למקורות מימון בינלאומיים. יתר על כן, המבנה הפיננסי של קרן המטבע מקשה עליה לאפשר ללווה גדולה לחדול מתשלומים על הלוואות, במיוחד לנוכח הבעיות המעיבות על שתי לוות גדולות אחרות - ברזיל וטורקיה.



אזרחי ארגנטינה, שאיבדו את מקומות העבודה שלהם ובמקרים רבים גם את חסכונותיהם, כבר תוהים לשם מה הוקמו קרן המטבע והבנק העולמי. אם לא יושג הסכם על סיוע חדש ישאלו אחרים את אותה שאלה.