החקיקה הפרטית משתוללת. האזרח ישלם

מאת גדעון אלון וצבי זרחיה



יו"ר ועדת החינוך של הכנסת ח"כ זבולון אורלב (מפד"ל) הוא אלוף המחוקקים בכנסת ה-15 - כך עולה מהסיכום הסטטיסטי של יחידת המחשב של הכנסת, שפורסם אתמול. מהנתונים עולה כי ח"כ אורלב הצליח להביא לאישורם של 19 חוקים בקריאה שנייה ושלישית. במקום השני בתחום החקיקה ניצבת ח"כ יהודית נאות (שינוי) שחוקקה 18 חוקים ובמקום השלישי ח"כ אופיר פינס (עבודה) עם יבול של 17 חוקים.



מהנתונים הסטטיסטיים עולה כי בכנסת ה-15 חל גידול משמעותי בהיקף החקיקה לעומת הכנסת ה-14 (שכיהנה בשנים 1999-1996). בכנסת הנוכחית אושרו 440 חוקים בקריאה שניה ושלישית (לעומת 274 חוקים בכנסת ה-14). הח"כים הגישו בכנסת היוצאת 4,236 הצעות חוק חדשות.



בכנסת ה-15 נרשם גידול משמעותי מאוד של 70% בהיקף החוקים הפרטיים שהתקבלו
בקריאה שנייה ושלישית (239) לעומת הכנסת ה-14 (140 בלבד). בכך נמשכת
מגמת הגידול המואץ בהיקף החקיקה הפרטית בכנסת, שלה לעיתים קרובות משמעות
תקציבית כבדה. בין הצעות החוק הפרטיות הבולטות שהתקבלו בכנסת היוצאת:
חוק משפחות ברוכות ילדים בעלות מקורית לתקציב של 480 מיליון שקל, וחוקי
הנגב בעלות מקורית לתקציב העולה על מיליארד שקל. לפי הערכות האוצר, עלות
החוקים הפרטיים שנמצאים בצנרת היא כ-20 מיליארד שקל.



לעומת זאת, נרשם גידול של 37% בלבד בשיעור החוקים שהוגשו מטעם הממשלה
והתקבלו בקריאה שנייה ושלישית. בכנסת ה-15 הוגשו על ידי הממשלה והתקבלו,
162 חוקים, לעומת 118 בכנסת ה-14. ועדות הכנסת יזמו במהלך הכנסת היוצאת,
39 חוקים שהתקבלו בקריאה שנייה ושלישית, לעומת 16 בלבד בכנסת הקודמת -
פי 2.4.



לנוכח התגברות החקיקה הפרטית בכנסת היוצאת, הועבר בקיץ 2002 חוק המגביל
את החקיקה הפרטית. לפי החוק, שאותו קידם יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט אז,
ח"כ אופיר פינס (עבודה), הצעת חוק פרטית שעלותה לתקציב המדינה יותר מ-5
מיליון שקל בשנה, תזדקק לרוב של 50 ח"כים במליאה. בעקבות העברת החוק
פחתו הסיכויים של הח"כים להעביר במהירות במליאה הצעות חוק פרטיות בעלות
גבוהה לתקציב המדינה.



הכנסת ה-15 קיימה 356 ישיבות שנמשכו 2,124 שעות. ועדת העבודה והרווחה
בראשותו של הח"כ שהתפטר בשבוע שעבר דוד טל (ש"ס) הובילה במספר הישיבות
שקיימה. הוועדה ניהלה 111 ישיבות בכנסת ה-15, לעומת 69 בכנסת ה-14,
גידול של 61%. במקום השני ועדת החינוך והתרבות בראשות ח"כ זבולון אורלב
(מפד"ל), עם 110 ישיבות, לעומת 54 בכנסת ה-14, כלומר יותר מפי שניים.



למקום השלישי הגיעה ועדת הכלכלה בראשות ח"כ אברהם פורז (שינוי) עם 92
ישיבות (לעומת 69 בכנסת הקודמת). ועדת הפנים בראשות ח"כ משה גפני (יהדות
התורה), שתפסה בכנסת ה14- את המקום הראשון, הידרדרה למקום הרביעי (89
ישיבות). אחריה: ועדת החוקה (86 ישיבות), ועדת הכספים (68 ישיבות) וועדת
חוץ וביטחון (50 ישיבות).



סיעות האופוזיציה הגישו 129 הצעות אי אמון בממשלה שכולן נכשלו. כמו כן
הוגשו 3,621 הצעות לסדר היום ו-3,023 שאילתות. ח"כ אורלב היה ח"כ מצטיין
לא רק בתחום החקיקה, הוא מוביל במקום הראשון גם את טבלת הנואמים, כשנשא
634 נאומים. במקום השני ח"כ נסים זאב (ש"ס) שנשא 509 נאומים, ובמקום
השלישי ח"כ תמר גוז'נסקי (חד"ש) שנשאה 492 נאומים. גם בתחום ההצעות לסדר
היום מוביל ח"כ אורלב במקום הראשון (110 הצעות), לפני ח"כ נחום לנגנטל
(מפד"ל) שהגיש 105 הצעות לסדר וח"כ אופיר פינס (93 הצעות).



בתחום הנוכחות בכנסת מוביל ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) שנכח ב-98% מימי
הדיונים במליאה, והח"כים אופיר פינס (עבודה) ורחמים מלול (ש"ס) שנכחו
ב-97% מימי הדיונים במליאת הכנסת. מבין הח"כים המרבים להשתתף בהצבעות,
מוביל במקום הראשון ח"כ זאב שהשתתף ב-78% מכל ההצבעות במליאה. במקום
השני ח"כ אורלב שהשתתף ב66%- מההצבעות וח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה (רע"מ),
שהשתתף ב63%- מההצבעות. בתחום השאילתות מובילים במקום הראשון הח"כים משה
גפני (יהדות התורה) ותמר גוז'נסקי (חד"ש) עם 96 שאילתות כל אחד. אחריהם
הח"כים דוד טל (95), רחמים מלול ואריה גמליאל(94), ונסים זאב (93).



לצד הח"כים המצטיינים יש רשימה ארוכה של ח"כים שהפגינו עצלות והעדר עשייה
בכל תחום אפשרי. דוגמא בולטת לכך הוא ח"כ רומן ברונפמן (הבחירה
הדמוקרטית) שלא הצליח להביא לאישורו של שום חוק במהלך שלוש וחצי שנות
כהונתה של הכנסת ה-15. הוא הניח 32 הצעות חוק ורק 3 מהן עברו קריאה
טרומית. ברונפמן גם הסתפק ב-38 נאומים,7 הצעות לסדר היום ו-19 שאילתות.
גם חברו לסיעה אלכסנדר צינקר לא גילה פעלתנות רבה בכנסת. הוא הגיש 21
הצעות חוק (אחת אושרה בקריאה שנייה ושלישית), נאם 17 פעמים במליאה, אבל
לא הגיש אף הצעה לסדר. גם יו"ר ההסתדרות ח"כ עמיר פרץ (עם אחד) לא השקיע
זמן רב בעבודה פרלמנטרית. הוא השתתף רק ב-11% מההצבעות בכנסת.



גם הח"כים מהמפלגות הערביות לא הוכיחו הצטיינות בתחום החקיקה, אולי בשל
הקושי שלהם לגייס תמיכה בקרב הח"כים היהודים. ח"כ מוחמד כנעאן (עמ"ל)
הגיש 24 הצעות חוק, אבל לא הצליח להעביר אף אחת אפילו בקריאה ראשונה. גם
ח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה לא העביר שום חוק מתוך 25 הצעות החוק שהגיש. הוא
הדין לגבי מוחמד ברקה (חד"ש). לעומת זאת ח"כ עזמי בשארה (בל"ד) הצליח
להעביר שני חוקים בקריאה שנייה ושלישית וח"כ תאופיק חטיב (עמ"ל) העביר
חוק אחד.



דוגמה בולטת לכך שפוליטיקאים הפורשים מתפקידי שרים מתקשים לשוב ולתפקד
בכנסת, מהווה ח"כ לשעבר שלמה בן-עמי. בתקופה שבין פברואר 2001 (לאחר
נפילת ממשלת ברק) ופרישתו מהכנסת (יוני 2002) הוא הניח על שולחן הכנסת
הצעת חוק אחת בלבד, הגיש 11 הצעות לסדר ונאם 4 פעמים במליאת הכנסת. גם
השרים לשעבר יוסי שריד וחיים רמון לא גילו פעלתנות רבה בתחום החקיקה.
שריד הגיש 9 הצעות חוק (רק אחת אושרה בטרומית) ורמון הגיש 5 הצעות חוק,
אך לא הצליח לקדם אף אחת מהן.



מהדו"ח הסטטיסטי עולה כי כמה משרי הממשלה מתייחסים בזלזול לח"כים ואינם
משיבים