רשות המסים מקשיחה את הדרישות בתחום הרילוקיישן

לא מעט ישראלים ש"ירדו" מהארץ, התגוררו בחו"ל תקופות מסוימות ולא דיווחו על הכנסותיהם שם, בטענה כי הם אינם תושבי ישראל, מצאו את עצם בשנים האחרונות מבלים במסדרונות רשות המסים, בניסיונות לשכנע את פקידי המס כי הם "באמת-באמת" לא צריכים לשלם מס בישראל. הדוגמנית המובילה בישראל, בר רפאלי, הפכה לדוגמא המפורסמת ביותר, סמל למאבק הרשות, לאחר שלא רק שהוצאה לה שומה אזרחית לתשלום מס על מיליוני שקלים שהרוויחה, אלא היא גם זומנה לחקירה פלילית ברשות המסים. זאת, בחשד שהציגה מצג שווא בפני הרשות כאילו היא מתגוררת בחו"ל משך שנים, בעוד שבפועל, לטענת הרשות, התגוררה בת"א. לטענת הרשות, באופן זה, העלימה רפאלי הכנסות בהיקף מיליוני שקלים. רפאלי מכחישה ומנהלת בימים אלה מאבק אזרחי על חפותה.

מיליארדר נוסף שמנהל מאבק משפטי בשנים האחרונות מול רשות המסים סביב שאלת תושבותו לצורכי מס, הוא בני שטיינמץ. בפרק זמן מסוים בחייו החליט שטיינמץ לבלות את מרבית ימות השנה על יאכטה בלב ים, ובכך להימנע מתושבות ישראלית. כיום שטיינמץ מתגורר בישראל בלבד לאור חקירתו בפרשת השוחד לכאורה בגיניאה, אולם המחלוקת עם רשות המסים על הכנסות העבר עדיין רלבנטית.

לא רק "העשירים והמפורסמים" מוצאים את עצמם במחלוקות עם רשות המסים על רקע תקופת עבודתם בחו"ל. לפי ההערכות, בכל שנה יוצאים מישראל מעל 20 אלף ישראלים ל"רילוקיישן" (הצבה מחדש) בחו"ל לתקופות קצובות שנעות בין מספר חודשים למספר שנים. מרבית העובדים נשלחים באופן ישיר על-ידי החברות שהעסיקו אותם בישראל, וחלקם יוצאים באופן עצמאי לעבוד בחברות זרות. אולם, רבים מהם ה"מזנקים" בהתלהבות על ההזדמנות "לכבוש את העולם", אינם מודעים להיבטי המס שעלולים להעיב על הכיבוש הזה. לאורך השנים הופתעו רבים מהם לקבל שומת מס מפלצתית כאשר חזרו לארץ.

על-פי חוק, תושב ישראל שעובד בחו"ל חייב במס על הכנסתו גם בישראל. המשמעות היא שמעבר למס שהוא משלם בחו"ל או שהחברה המעסיקה מנכה בעבורו בחו"ל, הוא נדרש להשלים מס בישראל. במקרים שונים יצא שעובד ברילוקיישן ששילם בחו"ל מס בשיעור 25% למדינה בה עבד, נדרש להשלים בישראל ל-50% ולעיתים גם למעלה מכך.

לאורך שנים היה התחום מעורפל, ומספר תיקוני חקיקה ובתי המשפט ניסו לעשות סדר בחוסר הסדר (ראו מסגרת); וכעת החלטת מיסוי חדשה (פרה-רולינג) שפורסמה בשבוע שעבר על-ידי רשות המסים, מציגה עמדה מפורשת וברורה בנוגע לשליחת עובדים לחו"ל על-ידי חברות ישראליות - עמדה שלא תמצא חן בעיני רבים מהמועמדים לצאת לעבודה בחו"ל. זאת, מאחר שלפי מומחי המס החלטת הרשות מכניסה תחת כנפי המיסוי ישראלים רבים שגרים בפועל מחוץ לישראל. הפעם הקודמת שפורסמה החלטה דומה בעניין "רילוקיישן" הייתה בשנת 2014, ומאז גברו והתעצמו מימדי תופעת ה"רילוקיישן" - ובהתאם, גדל גם נתח המס שדורשת הרשות כנראה.

החלטת הרשות עוסקת בחברה ישראלית גדולה השולחת את עובדיה למדינות החתומות על אמנות למניעת כפל מס עם ישראל, לעיתים כשהם מלווים בבני/בנות זוגם ובילדיהם הקטינים. בפנייתה לרשות המסים, ציינה החברה כי עובדים אלה נשלחים לתקופה של לפחות 36 חודשים בחו"ל, מגיעים לישראל לביקורים קצרים בלבד, וכי החברה מסייעת להם במציאת פתרון דיור קבוע במועד עזיבתם לחו"ל. עובדים אלה מדווחים לרשויות המס במדינת היעד על הכנסותיהם. בנסיבות אלו, ביקשה החברה מרשות המסים לקבוע את מועד ניתוק התושבות הישראלית של עובדיה בהתאם לאמנות למניעת כפל המס.

בתשובה לפניית החברה, הבהירה רשות המסים מתי היא תראה בעובד הנשלח לחו"ל ככזה שאינו חייב במס בישראל. אולם לפי מומחה המס, עו"ד איתי ברכה, מדובר בהרחבת חזית משמעותית מצד הרשות. "בהחלטת המיסוי דרשה רשות המסים דרישות שלא נדרשו בעבר", אומר עו"ד ברכה.

לדבריו, "הדרישות שאותן מעלה הרשות כעת, מהווה הקשחה נוספת בתנאים אותם מציבה הרשות על-מנת לנתק את התושבות הישראלית ביציאה ל'רילוקיישן'. הדבר עומד במגמה הפוכה למגמה שהופיעה בפסיקה בשנים האחרונות, שדווקא הקלו את התנאים וקבעו, למשל, כי ניתן להכיר באדם כתושב חוץ, גם אם לא שהה את מרבית הזמן עם משפחתו מחוץ לישראל. בכל מקרה, כיום מחוייבים היוצאים ל'רילוקיישן' לבחון היטב את המצב המשפטי טרם יציאתם ולאחריה, וזאת על-מנת למנוע תאונות מס חמורות.

ראשית הציגה רשות המסים דרישה, לפיה עובד שנשלח לחו"ל, צריך להחזיק "בית קבע" בחו"ל, כדי שהוא לא יהיה חייב במס בישראל. הרשות מגדירה "בית קבע" כ"בית מגורים הזמין לעובד בחו"ל מבחינה משפטית ומעשית והמותאם לצרכיו ולצורכי משפחתו, ואינו בגדר בית מגורים ארעי כגון, בית מלון, דירת נופש וכיוצב'". על-מנת להכיר בישראלי שאינו מחזיק בית קבע בחו"ל, כתושב חוץ, נדרש העובד לשהות בחו"ל לכל הפחות 3 שנים, וכן נדרש כי משפחתו של העובד התגוררה במדינה הזרה לתקופה שלא תפחת מ-30 חודשים. "עד היום לא הייתה התייחסות ספציפית למשפחה, אלא רק יחס לעובד היוצא עצמו, למעט בעניין 'מבחן מרכז החיים' (בחינת השאלה - היכן מרכז חייו של העובד בחו"ל - בארץ או מחוצה לה), אשר הפרמטר המשפחתי יכל להוסיף או לגרוע במאזן השיקולים בין תושב ישראל לתושב חוץ", מסביר עו"ד ברכה.

העדיפות תמיד הייתה לקחת את המשפחה לחו"ל, ובכך לנתק את הקשר הצמוד לישראל, אבל בתי המשפט הכירו בעבר במצבים שבהם הייתה הפרדה של התושבות באותה משפחה - האב נחשב תושב חו"ל, ושאר בני-המשפחה נחשבו לתושבי ישראל. כעת, סוגרת רשות המסים פרצה זו ומבהירה, כי גם על המשפחה לשהות 30 חודשים לכל הפחות בחו"ל על-מנת לנתק את התושבות הישראלית של העובד עצמו.

עוד לפי החלטת המיסוי, אם אפ אדם מחזיק בישראל בית קבע בנוסף לבית הקבע בחו"ל, הוא ייחשב תושב חו"ל רק לאחר שנה לפחות ממועד היציאה, ולא באופן מיידי. המשמעות היא שבשנה הראשונה לשהותו בחו"ל, ייאלץ העובד הישראלי לשלם מס על הכנסותיו גם בארץ.

עוד מעלה רשות המסים גם את רף "מבחן הימים" לשאלת ניתוק התושבות, וקובעת כי על-מנת לנתק את התושבות הישראלית באופן מלא, העובד נדרש לשהות בישראל פחות מ-75 יום בכל שנת מס - לעומת 65 יום שנדרשו בעבר. עוד נדרש לפי ההחלטה החדשה, כי כל אחד מבני-משפחתו של העובד ישהה בישראל פחות מ-85 יום בכל שנת מס - כאשר בעבר נדרשו 80 ימים בלבד - ודרישה זו לא נאכפה ובתי המשפט אף פסקו נגדה.

החלטת הרשות קובעת עוד כי אדם היוצא ל"רילוקיישן" יתחייב להגיש אישור תושבות ממדינת תושבותו החדשה בשנה הראשונה ובשנה האחרונה לשהותו בחו"ל (שנת החזרה). במקרים בהם מדינות אלו אינן נוהגות להנפיק אישור שכזה, יהיה עליו לפנות ליחידה למיסוי בינלאומי ברשות המסים בישראל. עוד נדרש, כי היוצא ל"רילוקיישן" יגיש דוחות במדינת תושבות החדשה או שלכל הפחות מעסיקו המקומי ינכה לו מס מקומי על הכנסותיו.

רשות המסים קבעה עוד כי בתקופת הבינים שבין יום עזיבת הארץ לבין יום ניתוק התושבות (היום בו הרשות הכירה בו כתושב חוץ), יהיה על היוצא ל"רילוקיישן" לשלם מס על הכנסותיו בישראל.ביחס לחברות השולחות את עובדיהן לחו"ל, דורשת הרשות מהחברה לוודא בכל שנה מחדש את סטטוס העובד שנשלח ל"רילוקיישן" ולגבות את בדיקתה במסמכים. כמו-כן מחויבת החברה לדווח בכל שנה על העובדים אותם שלחה ל"רילוקיישן" לרשות המסים.

עו"ד ברכה מוסיף כי "בניגוד להחלטות המיסוי הקודמות, מחילה כעת רשות המסים סנקציה למי שמפר את תנאי ההחלטה, לפיה יחויב הוא להגיש דוחות מס עבור כל אחת מאותן שנים בה יצהיר על כלל הכנסותיו ויישא במלוא המס בגינן בישראל".

לדברי עו"ד ברכה, "מדובר בצעד נוסף ומשמעותי במלחמת הרשות בגביית מס אמת מנישומים. אם עד היום יכלו היוצאים ל'רילוקיישן' ולחמוק מהרשות ולהיאחז, לעיתים, בתכנוני מס הפוטרים אותם מתשלום מס גם במקרים בהם קיים ספק לגבי תושבות - כעת מבקשת הרשות לבחון בעצמה כל מקרה ומקרה תוך הצבת גבולות ברורים ודרישות הדוקות בעניין משך השהייה מחוץ לישראל וחיוב יציאת המשפחה כולה לחו"ל במסגרת ה'רילוקיישן'".

כשמדברים על "רילוקשיין" (הצבה מחדש של עובד במדינה זרה לתקופה קצובה) מיד עולה תמונתו של איש היי-טק, בטווח הגילאים 30-40, צעיר, מרוויח טוב, אב לשני ילדים וחצי בממוצע, שכיר בעל משכורת יפה, שנעה בין 25 ל-45 אלך שקל לחודש. אנחנו מדמיינים אותו מתמקם בעמק הסיליקון בנוחות, כשאשתו וילדיו מצטרפים אליו בהמשך, היא מבלה את זמנה בשופינג והילדים הופכים לבינלאומיים וחוזרים לישראל עם אנגלית ברמת שפת אם.

אז לא. זה לא מדויק. לא התדמית של איש ההיי-טק, לא של אשתו וגם לא הפרופיל הציבורי שדבק למי שיוצא לרילוקיישן לחו"ל. נתחיל כמובן בזה שמדובר גם בנשים וגם בגברים. נמשיך בזה שלא מדובר רק בשכירים ונעבור לזה שלא מדובר רק בעובדים מתחום ההיי-טק. נכון שתחום הטכנולוגיה מככב ומוביל בהיקפי הרילוקיישן, אך הוא לא הזירה היחידה ממנה נשלחים הישראלים לעבוד בחו"ל.

מדי שנה נשלחים לחו"ל עובדים שכירים מתחום הבנקאות, ראיית החשבון, עריכת הדין, הרפואה, פרופסורים ודוקטורנטים ממגוון מסלולים באקדמיה ועוד. בנוסף, גם עצמאיים שמחליטים לנסות את מזלם בחו"ל, לפתוח שם עסק או שותפות, "לא מקופחים" על ידי רשות המסים.

גם הם נדרשים להוכיח שהם עזבו את הארץ אם הם לא רוצים להפריש נתח מהכנסותיהם בחו"ל לרשות המסים בארץ. המחלוקות הגדולות ביותר, מחלוקות המיליונים ועשרות המיליונים, נוגעות דווקא לאלה - ה"בר רפאלים" ו"השטיינמצים" (הדוגמנית בר רפאלי מצויה בימים אלה במחלוקת עם רשות המסים על שאלת תושבותה לצרכי מס בשנים בהם הרוויחה עשרות מיליוני שקלים בארצות הברית, וכך גם איש העסקים בני שטיינמץ).

"סלבס", בעלי הון, אנשי עסקים ישראלים, צעירים שיוצאים ל"רילוקיישן" לתקופות שונות בחו"ל - כולם דומים בעיני רשות המסים. כאשר הם טוענים כי אינם חייבים במס בישראל על הכנסותיהם בחו"ל - הם צריכים להסביר לרשות המסים למה.

עד לשנת 2017, ישראלים היוצאים ל"רילוקיישן" בחו"ל יכלו לחמוק מעינה הבוחנת של רשות המסים, מאחר שהם לא נדרשו לדיווח מיוחד על יציאתם לחו"ל. במשך שנים יצאו וחזרו שליחי ה"רילוקשיין" כמעט בלא בקרה. מרבית המקרים שבהם הצליחה רשות המסים לשים את ידה על היוצאים ל"רילוקיישן" ולמסותם על הכנסותיהם מחוץ לישראל היו דווקא במקרים שבהם אותם הישראלים דרשו החזרי מס (לפחות בתקופה הראשונה לעזיבתם), ולמעשה מרגע זה "סימנו" את עצמם ונכנסו לרדאר המס.

ואז הגיע תיקון 223 לפקודת מס הכנסה משנת 2016, שקבע כי כל אזרח ישראלי שמבצע "רילוקיישן" חייב לדווח לרשויות המס ולהסביר מדוע הוא חושב שאינו חייב במס בישראל. התיקון נוגע למבחן "חזקת הימים", הקובעת מיהו תושב ישראל לצורכי תשלום מס.

לפי פקודת מס הכנסה, תושב ישראל מחויב במס על הכנסות שהפיק בכל העולם, ואילו תושב חוץ מחויב במס רק על הכנסות שהפיק בישראל. הגדרת התושבות בפקודת מס הכנסה נקבעת על-פי מבחן מהותי של "מרכז החיים", הבוחן את הזיקות של אותו אדם לישראל, ובכלל זה החזקת דירה ורכב, מקופ מגוריהם של בני-המשפחה, זיקות כלכליות ועוד. אולם, קיים מבחן נוסף לקביעת התושבות - והוא "חזקת הימים", שלפיה אדם הנמצא למעלה מ-183 יום בשנה בישראל - חזקה עליו שהוא תושב ישראל. אולם חזקה זו ניתנת לסתירה, ובמקרים רבים נישומים ששהו בישראל מעל 183 יום בשנה, לא דיווחו על הכנסותיהם לרשות המסים, בהסתמך על מבחני התושבות האחרים וחוות דעת מומחים, הסותרים את "חזקת הימים". זאת, עד להעברתו של תיקון 223 לפקודה אשתקד.

לפי התיקון לחוק, אדם הטוען שאינו תושב ישראל, אך חלה עליו "חזקת הימים" - כלומר הוא נמצא מעל 183 יום בשנה בארץ - יהיה חייב בדוח המפרט את העובדות שעליהן מבוססת טענתו, כי אינו תושב ישראל, שאליו יצרף את המסמכים התומכים בטענתו. זאת, בנוסף להגשת דוח על הכנסותיו בישראל.

■ "בית קבע" - כאשר יש לעובד בית מגורים בחו"ל, המותאם לצרכיו ולצרכי משפחתו, ואינו ארעי כגון בית מלון או דירת נופש

■ "יום הניתוק" במקרה שאין בית קבע בישראל, ויש בחו"ל - יום המעבר של העובד לחו"ל; יום המעבר לחו"ל של בן/בת הזוג של העובד וילדיו הקטינים; היום בו הפך לתושב זר לפי אישור תושבות והגשת דוחות אישיים; שישה חודשים מהיום בו החל להתגורר בבית קבע בחו"ל

■ "יום הניתוק" במקרה שיש בית קבע בישראל, וגם בחו"ל - בתום שנה מיום המעבר לחו"ל או בתום שישה חודשים מהיום בו החל להתגורר בבית קבע בחו"ל; היום בו הפך לתושב זר לפי אישור תושבות והגשת דוחות אישיים

■ "יום הניתוק" במקרה שאין בית קבע בחו"ל - בתחילת שנת המס העוקבת לשנת המעבר של העובד לחו"ל, ובתנאי: שהה במדינה הזרה מספר גדול יותר של ימים לעומת מספר ימי השהייה שלו בישראל בשנה העוקבת, נחשב תושב המדינה הזרה על פי אישור תושבות, ובכפוף להגשת דוחות אישיים

■ תקופת הניתוק - תקופה המתחילה ביום הניתוק ומסתיימת ביום החזרה לארץ