טקס הענקת פרס "דוד עזריאלי לפרויקט סטודנטים לאדריכלות 2017" נערך ביום ראשון באודיטוריום סמולרש באוניברסיטת תל אביב. במסגרת הטקס העניקה קרן עזריאלי פרסים בשווי של 100 אלף שקל לשלושת הזוכים מבין 15 עבודות הגמר שהוגשו על ידי חמשת בתי ספר לאדריכלות בישראל. מטרת הפרס היא עידוד מצוינות במוסדות האקדמאיים לארכיטקטורה בישראל, תוך הידוק הקשר וההפריה ההדדית עם הקהילה המקצועית בישראל ובעולם.
את הפרס הראשון בשווי של 60 אלף שקל קטפה איילה ישראל מבצלאל על עבודתה "תוספות". הפרויקט שתכננה מציע אלטרנטיבה למסלולי ההתחדשות העירונית יל ידי שימוש בפרקטיקת תוספות הבנייה. איילה חקרה בעבודתה את שכונת ג'סי כהן בחולון, הסובלת מתדמית שלילית של פשע ומצוקה ונמצאת בתהליך התחדשות עירונית המייצר פוטנציאל לשינוי השכונה לצד חשש ממחיקת אופייה הייחודי. באמצעות שימוש בתורת המשחקים היא עיצבה תרחישים דינמיים של התרחבות והוספה המביאים בחשבון את מאווייהם וצרכיהם של המוסיפים ושכניהם גם יחד. על ידי הפיכת מערכת התוספות הקיימת לאסטרטגיה תכנונית כוללנית ארוכת-טווח, מציע הפרויקט שלה פתרון אלטרנטיבי להתחדשות עירונית, תוך הפיכת השיכון למחולל התחדשות המעודד את הדייר להשתתף במרחב ולהפוך לדייר-יזם.
במקום השני בשווי של 25 אלף שקל זכה ערן שושן מהטכניון על עבודתו "מגדל הפיס". הסוגיה בה עוסק הפרויקט היא מקומה של כלכלת ההימורים החוקיים כמקור הכנסה ממסדי והשפעתה על המרחב הבנוי החברתי והחינוכי הממומן על ידיו. הפרויקט בוחן את התהליכים המשפיעים על מנגנון ההימורים הממוסדים ותהליך ההאצה שלהם בחברה ובתרבות המקומית. הפרויקט עוצר, בוחן ומגבש את המניפסט הקיים של דרכי ההתמודדות ואסטרטגיית מפעל הפיס עם המרחבים בהם הוא פועל ומעלה שאלות אודות המתודולוגיה והפרדיגמה הקיימת בין כלכלת ההימורים והמרחב החינוכי במדינה. בגישת צורה עוקבת, סיפור מגדל הפיס מתגבש כמונומנט ציבורי-היברידי המייצג סיפור מקומי אודות הימורים, חברה ואדריכלות.
במקום השלישי בשווי של 15 אלף שקל זכתה הילה דוד מאוניברסיטת אריאל על עבודתה "רצפת הזמן". הפרויקט דן בתופעת המוות במרחב, תוך ניסיון להוציא את המוות מ"הסופיות שלו". המוצג הינו תיעוד של מאבק אישי לתת ייצוג ויזואלי, מרחבי, לדבר שמעבר לתפיסתנו. החיפוש הופך לכלי פרשני ביקורתי, דרכו נעשה ניסיון לנסח מהו מרחב המוות בעיר, מהי העיר לצדו, וכיצד הם נפגשים. המוות הינו עצירה של תנועה, קיפאון הזמן, תנועות החיים הנעצרות לפתע מייצרות היעדר תמידי המלווה את חיינו ונותר חסר תשובה. כחברה ייצרנו "עיר אחרת" בה אנו משכנים את המתים אחד לצד השני. בית הקברות הופך לשדה של זיכרונות סטטיים, מקום סגור וחד ממדי, אוסף של מצבות הנראות כמאגר קופסאות.
דרך שפת הרישום בעיפרון מבקשת הילה לפרק את הקיים, ולהנכיח בכך פער אשר פותח המוות, במרחב אל מול העיר. אותו הפער מאפשר התרחשות של שתי פעולות בו זמנית. מצד אחד, מתן ביקורת על הקיים, ומנגד, יצירת מרחבים ותנועות החסרים היום בעיר הגנרית. אותן תנועות חדשות מזכירות לעיר את המוות כמו גם את העירוניות כיום - כהיעדר. כל רישום הוא ניסיון לשאול את השאלה ולפרשה, כל פעם מהיבט וכיוון אחר.
צוות השופטים הורכב מהאדריכל מיכאל ארד, שתכנן את האנדרטה הלאומית לפיגועי 11 בספטמבר באתר מרכז הסחר העולמי. עבודתו, "השתקפות ההיעדרות", נבחרה על ידי איגוד הפיתוח של מנהטן תחתית מבין יותר מ-5,000 הצעות שהוגשו בתחרות הבינלאומית לתכנון האנדרטה. עוד ישבו בחבר השופטים: ד"ר שרון עזריאלי, האדריכלית ברכה חיוטין, האדריכל גיל שנהב והאדריכל יואב מאירי.
דנה עזריאלי, יו"ר קרן עזריאלי ישראל ויו"ר קבוצת עזריאלי אמרה כי "זוהי השנה ה-14 בה מתקיימת תחרות פרס דוד עזריאלי לאדריכלות. באמצעות התחרות הזו אנו שואפים לתמוך בחלומות של אדריכלי העתיד, בוני הארץ והעולם של המחר. אנו שמחים להמשיך במסורת וגאים לראות את היכולת של הדור הצעיר לפרוץ דרך בכל שנה מחדש". עוד ציינה עזריאלי: "הפרס היה רעיון של אבי, שאהב אדריכלות ורצה לייצר מקומות בילוי ולאפשר לציבור הרחב להנות מהיצירה שלו כל יום, בכל מקום, בכל דרך. לתחושתי, הוקרת המצוינות בקרב סטודנטים לאדריכלות בישראל הינה הדרך הטובה ביותר לכבד את זכרו".