לכאורה, אין לצפות לגדולות ונצורות מחדשות ערוץ 10. ממילא - כך גורסת הביקורת המסורתית בעניין זה - ריבוי מהדורות חדשות בערוצים מסחריים מביא תמיד לשכפול של הקיים, ל"יותר מאותו דבר". כך, לפי גישה זו, קרה בטלוויזיה המסחרית בארצות הברית, ובמידה רבה גם בבריטניה ובאירופה: ב-20 השנים האחרונות התרבו ערוצי חדשות ומהדורות חדשות, ניטשת ביניהן תחרות, אבל מבחינת התוכן העיתונאי לא נוצר מגוון.
ולא זו בלבד, אלא שבדומה לדמיון בין "ידיעות" ו"מעריב", מהדורות החדשות בערוץ 10 ובערוץ 2 זהות מבחינת האריזה, ורבים מבעלי המקצוע שמאיישים בהן תפקידים עברו מערוץ לערוץ. גיא זהר, סמנכ"ל התוכן של ערוץ 10, בא מערוץ 2. מנהל חדשות ערוץ 10, רם לנדס, בא מ"אולפן שישי" בערוץ 2 (ולפני כן מ"ידיעות אחרונות"). מהדורת חדשות הערב החדשה, שתעלה לשידור בינואר 2003, תוגש על ידי המגישים המוכרים מהערוץ המסחרי הוותיק, מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון, וגם כמה כתבים, עורכים ומפיקים פשוט הועתקו מחדשות ערוץ 2 לתוכנית החדשות החדשה. לכן - כך נראה במבט ראשון - אין כאן אלטרנטיווה עיתונאית, ואפילו לא חיקוי של המוכר, אלא הדבר עצמו, שפשוט קפץ לערוץ אחר בלי לעבור שינוי.
ואולם הדברים אינם חייבים להיות כאלה. לפחות בהצהרת הכוונות שלהם,
מנהלי חדשות ערוץ 10 מבטיחים לייצר אלטרנטיווה מבחינה עיתונאית. הם
אומרים שמכך נובעת זכות הקיום שלהם. לפני שהמהדורה תעלה לשידור הם
אינם מוכנים להתראיין באופן רשמי, אבל מוכנים לטעון כי הדמיון הרב
בין המהדורות הוא מראית עין בלבד. יעקב אילון ומיקי חיימוביץ',
לשיטתם, לוהקו בערוץ 2 כמגישים שאינם עיתונאים, ואילו במקום העבודה
החדש שלהם אפשר שיעשו עבודה עיתונאית ממשית, ייצאו לשטח או יפעלו
באולפן כעיתונאים - כמראיינים ביקורתיים - ולא כבובות המקריאות טקסט
בלבד.
חוץ מזה, עשרות מקומות עבודה מחכים לעיתונאים חדשים - מנהלי חדשות
ערוץ 10 מתכוונים להחזיק בערך 100 עובדים, רובם עיתונאים (השאר עובדי
ארכיון, נהגים, קשבים, מאפרות וכיוצא באלה בעלי תפקידים). הם פירסמו
מודעות דרושים בעיתונים, ולדבריהם בתוך שבוע פנו אליהם כ3,000- גברים
ונשים, רובם בני 23 עד 30, שהעידו על עצמם שהם בעלי רקע עיתונאי בעבר
ובהווה, והם מעוניינים לעבוד בחברת החדשות החדשה. תהליך המיון
בעיצומו.
והעיקר, בערוץ 10 מבטיחים לנסות ולייצר אלטרנטיווה גם מבחינת התוכן
העיתונאי. הם רוצים לשמור בינתיים על סודיות מקצועית, ולכן לא יגלו
בדיוק את הפרטים, והם גם מבקשים להקטין ציפיות - "אנחנו עדיין ערוץ
דל צפייה, אין לצפות שנשנה את סדר היום" - אבל הם ינסו "לעשות קצת
אחרת", ולפחות מבחינת תחומי הסיקור, "יהיו הפתעות", כהגדרתם.
כלומר, אפשר שייתוספו תחומי סיקור חדשים על המגוון הצר של תחומי
הסיקור שבשגרה. בחדשות הטלוויזיונית בישראל הסיקור מצומצם לפוליטיקה
מפלגתית, צבא וביטחון, כלכלה, משפט, קצת פלילים וספורט. אפשר
שייתוספו על אלה בריאות, חינוך, תרבות, סביבה ויחסי עבודה, שכיום
כמעט ואינם מסוקרים (למעט באירועי תקשורת כמו תחילת שנת הלימודים,
שביתות של רופאים, סגירת מפעלים, הרעלת חיילים בקישון ופסטיבלים
גדולים).
בעצם, נראה כי חברת החדשות של ערוץ 10 תיבחן בשאלה הזאת: האם תציע
מגוון רחב יותר של תחומי סיקור וסוגי סיקור או שתמשיך לעבוד בדפוסי
הסיקור הקיימים. מחקר של הפרופ' אלי נועם מאוניברסיטת קולומביה,
שהתפרסם באחרונה, מצא כי ריבוי מהדורות החדשות בטלוויזיה המסחרית
האמריקאית, במיוחד מאז החלו לפעול רשת סי-אן-אן וערוצי החדשות שבאו
בעקבותיה, דווקא הביא - בניגוד לדעה הרווחת באקדמיה - להגדלת מגוון
תחומי הסיקור שחשיבותם ציבורית, כמו בריאות, איכות הסביבה וחינוך,
ולהגדלת המגוון של רמות הסיקור השונות. כלומר, התחרות הביאה חלק
מהערוצים לפנות לרמות השכלה שונות באוכלוסייה, ואין זה נכון שכולם
פונים למכנה המשותף הנמוך.
בחדשות ערוץ 2 יודעים שבכל פעם שהם משדרים כתבה מעניינת על מערכת
הבריאות, למשל, המרכזייה שלהם קורסת מרוב טלפונים של צופים המבקשים
לדעת עוד פרטים. ובכל זאת תחום הבריאות אינו מהתחומים המסוקרים שם
בשגרה. במערכות החדשות בישראל מופנמת הייררכיה חדשותית מסורתית -
הכתבים החשובים ביותר, המשתכרים הכי הרבה, הם כתבי המפלגות, הצבא
והביטחון והמשפט, ואילו כתבי הבריאות והחינוך הם סרח עודף. כמו כן,
בכל פעם שהחליטו בערוץ 2 להקדיש יותר מקום לנושאים האזרחיים, ידיעות
על מלחמה ופיגועים דחקו אותם הצדה.
"ללא ספק, בריאות וחינוך הם תחומים שמעניינים את האזרחים, והם מבטיחים
שיעורי צפייה גבוהים. זה כך בכל מקום בעולם - זה אינו תלוי תרבות",
אומר ערן בן-פורת, לשעבר עורך בחברת החדשות של ערוץ 2, העושה בשנה
האחרונה בארצות הברית.
אף שיש הבדלים תרבותיים ואחרים בין ישראל לאמריקה, אפשר ללמוד
ממהדורות החדשות בארצות הברית לאיזה סוג של עיתונות אפשר לצפות
מהתחרות בין מהדורות החדשות בישראל. לדברי בן-פורת, עיתונות
הטלוויזיה בארצות הברית כמעט שאינה מייצרת תחקירים (גם מחוץ למהדורות
החדשות, תוכניות תחקירים כמו "60 דקות" מביאות בדרך כלל "סיפורים
טובים", כמו שחזור של מעשי רצח, ומעט מאוד תחקירים החושפים עוולות
שלטוניות).
חשיפה של פרשיות בנוסח ווטרגייט נעשתה כמעט תמיד בעיתונות הכתובה, ולא
בטלוויזיה. בעיתונות האלקטרונית יש רק הדהוד והגברה של פרשות שנחשפו
בעיתונים - עורכי מהדורות החדשות בטלוויזיה האמריקאית קוראים בבוקר
את ה"ניו יורק טיימס" ועובדים במידה רבה לפי סדר היום שנקבע בעיתון.
למשל, בפרשת אנרון, שנחשפה בעיתונות הכתובה, הטלוויזיה הביאה את
סיפוריהם האישיים של עובדים שהונו - והוסיפה כך נפח לפרשה, שלא היא
חשפה.
שלוש המהדורות של חדשות הערב ברשתות הגדולות - אן-בי-סי, סי-בי-אס
ואי-בי-סי - בנויות, לדבריו, באופן זהה ממש: אורכן 22 וחצי דקות נטו
(בחדשות ערוץ 2, לשם השוואה, יש 26 דקות נטו). הן נפתחות בדב
האם מהדורת החדשות של ערוץ 10 מהווה אלטרנטיווה עיתונאית או העתק מוחלט של המהדורה בערוץ 2?
ארנה קזין
20.11.2002 / 10:11