דואופול בענף זגגות הרכב - בחסות חברות הביטוח

משפחת אלדר מזוהה בשנים האחרונות בעיקר עם איתן אלדר, מבעלי השליטה בקבוצת גבור ספורט . ההשקעה הכושלת של חברת גבור ספורט אחזקות בחברת הכשרת הישוב שמומנה באשראי, גרמה לאיתן אלדר ולשותפו, רועי גיל, לעשות מאמצים גדולים למשוך דיווידנדים מחברות הקבוצה כדי לעמוד בהתחיבויותיהם לבנקים.



ואולם, גבור ספורט אחזקות אינה החברה היחידה שבשליטת משפחת אלדר, וכנראה לא המצליחה שבהן. חברת אוטו גלס לזגגות רכב שבבעלות המשפחה גילתה, כמו חברות אחרות, את ההסכמים ארוכי הטווח עם חברות הביטוח; אלה עשויים להיות מבחינתה ההבדל בין מלחמת הישרדות יום-יומית לבין שליטה בשוק וגישה נוחה למימון בנקאי או לחלופין גיוס בבורסה. הסכמים שחתמה עליהם עם חברות ביטוח, ואלה שחתמה עליהם חברה נוספת, אילן זגגות רכב שבשליטת אילן דיין, היו מנוף למסע השתלטות של שתי החברות על שוק זגגות הרכב.



ביטוח שמשות הרכב היה חלק מפוליסת ביטוח הרכב עד לתחילת שנות ה-90.
ואולם, חברות הביטוח גילו כי במקרים לא מעטים הן נפלו קורבן למעשי
מרמה. לקוחות נהגו להגיש תביעות על נזקי שבר שמשות בסכומים מנופחים,
שעליהם הועמסו תיקונים אחרים, למשל, פחחות. עקב הפסדיהן פנו חברות
הביטוח למפקח על הביטוח, וקיבלו את אישורו להוציא מפוליסת ביטוח הרכב
ארבעה מרכיבים: גרירה, רדיו, חפצים אישיים ושמשות.



צמצום התחולה של פוליסת הביטוח גרם למבוכה בקרב המבוטחים, שהיו
מורגלים בכיסוי ביטוחי מלא. מכיוון שבממוצע שנתי רק 6%-7% מכלי הרכב
זקוקים לתיקון שמשה, רבים מהם לא היו ערים לשינוי. מבוטחים שרכבם
נפגע וגילו לפתע כי עליהם לטפל בכוחות עצמם בנזקי שבר השמשות,
המגיעים לאלפי שקלים, זעמו על סוכן הביטוח שמכר להם את הפוליסה.



השוק מחולק



הריק הביטוחי שנוצר קרא ליוזמות חדשות. כך החל ישראל בסרגליק, זגג
מחיפה, למכור ביטוח שמשות. בסרגליק הציע ללקוחות חברות הביטוח מנוי
שנתי, שהבטיח להם תיקון שבר שמשות תמורת 140 שקל. שאלת החוקיות של
מתן שירות ביטוחי מובהק על ידי מי שלא הוסמך לכך ולא קיבל את אישור
המפקח על הביטוח לא הטרידה אותו יתר על המידה. גם לא את חברות
הביטוח, ששמחו להיפטר מהשירות אשר הסב להן הפסדים.



עד מהרה הצטרפו לבסרגליק זגגים נוספים באזור המרכז, ובהם ברוך ובניו,
חברת קאר גלס אילן וחברת אוטו גלס. הזגגים שהיו מעוניינים להגדיל את
מספר המנויים על שירות ביטוח שבר השמשות שמכרו, חתמו על הסכמים עם
חברות הביטוח. אלה הפנו את הלקוחות לזגגים, שלקחו על עצמם את הסיכון
הכרוך בשבר השמשות תמורת עמלה שקיבלו מחברות הביטוח בסכום של כמה
עשרות שקלים בשנה.



במשך הזמן התפתחו הסכמי בלעדיות שבהם הבטיחו חברות הביטוח לזגג
בלעדיות באזור גאוגרפי תמורת הפחתת העמלה. לאחר מכן החליטו החברות
למסד את ביטוח שבר השמשות במסגרת כתב שירות, שצורף כחלק מפוליסת
ביטוח הרכב. חברות הביטוח מסרו את הטיפול הבלעדי לזגג, וזה התחייב
לספק את השירות בכל המדינה באמצעות קבלני משנה ששמותיהם מפורטים בכתב
השירות. הסכמים אלה חילקו את השוק לשלוש חברות זגגות: אילן זגגות רכב
חתמה על חוזי שירות עם חברות הביטוח אררט וסהר; אוטו גלס העניקה
שירות להפניקס, הדר, דולב, לה נסיונל, מנורה ואיילון; קאר גלס שירתה
את מגדל.



העברת הטיפול בביטוח שבר השמשות לזגגים סיפקה לחברות הביטוח שסתום
לשחרור הלחץ שהפעילו המבוטחים, אשר נותרו ללא כיסוי ביטוחי. ההסדר גם
העניק לחברות הביטוח רווח חסר סיכון של כ-40 מיליון שקל בשנה. הרווח
מסביר מדוע המצב הנוכחי כה נוח מבחינתן, על אף שידוע להן כי הלקוח
נפגע קשות.



התחרות על השגת חוזה השירות עם חברות הביטוח הובילה למלחמת מחירים,
שממנה נהנות חברות הביטוח אך לא המבוטחים. זאת משום שבניגוד למצב
בתחומים אחרים של הביטוח, מחירי ביטוח שבר שמשות נשחקו בעשור האחרון
בשיעור מתון.



רמות מחירים אלה יצרו לחץ בחברות הזגגות, המשמשות למעשה מבטחי המשנה
של חברות הביטוח לעניין שמשות הרכב. רוב החברות לא עמדו בו.11 מתוך
13 חברות הזגגות שהחלו לספק את השירות הפסיקו מרצונן את פעילותן לאחר
שספגו הפסדים, ואחרות פשטו את הרגל. שתי חברות שרדו בדרכים שספק אם
יזכו לברכתו של הממונה על ההגבלים העסקיים.



עד לאחרונה היתה בשוק חברת שלישית, קאר גלס, ואולם החברה נרכשה בתחילת
נובמבר 2002 על ידי אילן זגגות רכב. המפקח על הביטוח והממונה על
ההגבלים העסקיים לא היו ערים לכך ולכן לא אישרו את העסקה.



החברות משתלטות



בניגוד לתחום המיגון ואיתור הרכב, הנמצא בתקופה האחרונה תחת עינו
הפקוחה של הממונה על ההגבלים העסקיים, שוק זגגות הרכב נתון לרגולציה
רופפת. המצב מאפשר לאוטו גלס ולאילן זגגות רכב לשלוט בשוק הנאמד
ב-150 מיליון שקל בשנה, ולעשות בו כרצונן.



מקור הכוח של שתי החברות והבסיס לשליטתן בשוק הוא ההסכם ביניהן לחברות
הביטוח מצד אחד, וכתב השירות לביטוח שבר שמשות הנספח לפוליסת ביטוח
הרכב של הלקוח מצד שני. חוזה השירות קובע כי מבוטח ששמשת מכוניתו
נשברה, יתקשר למוקד שירות ארצי טלפוני ויופנה לאחת מ-35 תחנות שירות
שמפעילים זגגים. לחלופין המבוטח יכול לפנות ישירות לתחנת השירות וזו
תחליף את השמשה.



חברת הזגגות המשמשת כקבלן משנה אינה יכולה להחליף שמשה עד שלא קיבלה
אישור מהמוקד שמפעילות אוטו גלס ואילן. כך החברות יכולות לווסת את
תנועת הלקוחות בין תחנות השירות. ואולם, שתי החברות מתפקדות לא רק
כמבטח משנה לשבר השמשות של חברות הביטוח. הן פועלות גם כיבואניות של
שמשות, כמפיצות של יצרן שמשות הרכב היחיד בישראל - אורן שבבעלות
קיבוץ צובא - וכמפעילות של מרכזי התקנת שמשות. מצב זה יוצר ניגודי
עניינים, ופותח בפני אוטו גלס ואילן דרך למזער את הפסדיהן ממימוש
פוליסות הביטוח על ידי מכירת שמשות לזגגי המשנה.



ניתוב הפעילות בענף זגגות הרכב באמצעות מוקדי השירות של שתי החברות
ריכז בידיהן עוצמה רבה, ויצר תלות מוחלטת של קבלני המשנה בהן. קבלת
האישור מותנית ברכישת השמשה מאיל