נדחתה תביעת אור ים כנגד בית חולים שערי צדק בגין מכירת הקרקעות של בית החולים

לפני כ-7 שנים הגישו חברת אור ים בינוי ופיתוח ויזם הנדל"ן דוד עזריאלי את תביעתם על סך 5.2 מיליון שקל כנגד אגודת המרכז הרפואי שערי צדק והמדינה, בגין הפרת ההסכם שחתמה האגודה עימם לפיתוח המתחם הישן של בית החולים שערי צדק, הפרוש על 23 דונם ברחוב יפו בירושלים.



שורשי התביעה נעוצים בשנות ה-70 כאשר האגודה נקלעה לקשיים ופנתה למדינה לקבלת סיוע. המדינה אישרה לבית החולים סיוע שניתן באמצעות הלוואות מחמישה בנקים מסחריים. במקביל חייבה המדינה את בית החולים להכין תוכנית הבראה כאשר במסגרת תוכנית זו הוחלט על מימוש נכסים.



ב-1984 נכרת הסכם קומבינציה בין האגודה לבין היזמים, דוד עזריאלי ואור ים, שהיתה אז בבעלות חברת הבנייה אזורים של כלל ונוהלה ע"י אביגדור קלנר. לפי אותו הסכם, התחייבו היזמים לבנות ולשפץ את המבנים במתחם תמורת 65% מהתשלומים העתידיים שיתקבלו ממכירת הנכסים, כאשר האגודה היתה זכאית ל-35% מהכספים שיתקבלו.



למרות ההסכם לא הצליחו היזמים לבצע שינוי התב"ע שנדרש ומאחר שבית החולים לא הצליח לעמוד בתשלומי ההחזר להלוואות, פתחו הבנקים בראשית שנות ה-90 בהליכי כינוס נכסים למתחם. במסגרת הליכי הכינוס הללו נמכר המתחם לרשות השידור תמורת כ-14-16 מיליון דולר.



בשנת 1995 החליטו היזמים להגיש תביעה כנגד הבנקים, אגודת שערי צדק, כונס הנכסים - עו"ד אליצור דיבון והמדינה, בטענה כי המדינה בעצה אחת עם כונס הנכסים ושערי צדק רקחה מזימה מאחורי גבם על מנת לנשל אותם מזכויותיהם החוזיות במתחם. הטענה היתה שהיזמים לא ידעו על שעבוד הקרקע לבנקים וכן שהכונס לא יידע את לשכת ההוצאה לפועל על קיומו של ההסכם בין היזמים לבין שערי צדק וכי כל המהלך הזה נעשה במהירות ובהסתר כדי להעמיד אותם בפני עובדות מוגמרות.



במהלך השנים עברה התביעה הזו מספר תהפוכות. בשנת 2000 ביקש עזריאלי למחוק אותו מהתביעה וגם הבנקים השונים שנתנו את ההלוואה לשערי צדק נמחקו אף הם. לפני ימים אחדים הגיעה התביעה הזו סוף סוף לקו הגמר לאחר ששופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים, משה גל, דחה את כל טענות אור ים.



השופט קובע בפסק הדין כי נושא השעבוד מופיע בהסכם עליו חתמה אור ים ולכן היתה אמורה לדעת על קיומו.



בנוסף קיבל השופט דווקא את עמדת אגודת שערי צדק בקשר להפרת ההתחייבויות של התובעת לגבי ביצוע ההסכם בין השתיים. השופט קובע כי התובעת לא עמדה בציפיות בנוגע להתקדמות השלבים השונים בהסכם ובמיוחד לגבי התחייבותה לשנות את התב"ע של השטח.



השופט קובע עוד כי בזמן בו הוחלט על מינוי כונס נכסים לנכס, ההסכם בין היזמים לבין שערי צדק כבר לא היה בתוקף עקב ההפרות היסודיות שביצעה התובעת. השופט אומנם קובע כי שערי צדק לא נתנה לתובעת הודעה רשמית על ביטול ההסכם, אך מאחר שבמשך תקופה ארוכה ועד מינוי הכונס לא נעשתה ע"י היזמים פעילות שמטרתה לקדם את תוכניות הפיתוח של המתחם, הרי היזמים לא נפגעו מכך שלא ניתנה להם הודעה רשמית וניתן לראות בהגשת בקשת הכינוס הודעה שכזו.



כאמור השופט דוחה את התביעה על כל חלקיה ומטיל על התובעת תשלום הוצאות בסך 125 אלף שקל לאגודת שערי צדק, ו-125 אלף שקל נוספים לכונס הנכסים ולמדינה. (א' 747/95)