נשיא טורקמניסטאן פנה ליוסי מימן להחיות מיזם הולכת הגז לפקיסטאן

לפני כשלושה שבועות טס איש העסקים הישראלי, יוסי מימן, לאשחבאד בירת טורקמניסטאן. הוא
נפגש עם נשיא המדינה, ספרמוראט ניאזוב, שביקש ממנו לסייע לו להגשים חלום: מיזם להנחת צינור באורך 1,400 קילומטרים, שיוביל גז משדה הגז דאולטבאד שבמרכז טורקמניסטאן - דרך אפגניסטאן - לעיר מולטאן שבפקיסטאן. במיזם אמורה להשתתף חברת הנפט דלתא שבבעלות סעודית-אמריקאית.



ואולם, נראה כי הסיכויים להוצאת המיזם לפועל - שממילא אינם גדולים עקב חוסר היציבות באפגניסטאן - פחתו השבוע: ביום שני נכשל ניסיון התנקשות בנשיא ניאזוב, כשאש מקלעים נפתחה על שיירת המכוניות שלו. אחד משומרי ראשו נפצע קשה אך ניאזוב ניצל; חלק מהמתנקשים נעצרו.



מיזם הגז - שאמור לעבור בשתי מדינות מוסלמיות שאינן מקיימות קשרים



דיפלומטיים עם ישראל ושאמורה להשתתף בו
חברה סעודית - אינו הפעם הראשונה שבה איש
העסקים הישראלי משתף פעולה עם מי שנחשב
לאחד השליטים החריגים והרודנים ביותר
בעולם. הקשר בין השניים החל בראשית שנות
ה-90. מימן, שכבר התבסס אז כאיש עסקים
מצליח בתחום המימון הבינלאומי, שעה לעצתו
של היהודי הצרפתי מרק האלטר - סופר, איש
עסקים וניצול שואה - שהמליץ לו לבדוק
הזדמנויות עסקיות בטורקמניסטאן.



הנכס החשוב ביותר של מדינת המדבר הענקית,
דלת האוכלוסייה - השוכנת לשפת הים הכספי
והגובלת באיראן ובאפגניסטאן - הוא עתודות
הגז הטבעי העצומות בשטחה. מימן, באמצעות

חברת "מרחב" שלו שמשרדיה בהרצליה, בדק ואיתר את הפוטנציאל העסקי
במדינה. הוא נטע גן גדול בארמונו המפואר של הנשיא והקים חממות וחוות
משק חלב. בנוסף הקים מימן בתי זיקוק בעיר טורקמנבאשי, על גדת הים
הכספי.



המעורבות העסקית הובילה את מימן להיכרות אישית קרובה עם ניאזוב.
"מרחב" - שאליה הצטרף בינתיים נמרוד נוביק, לשעבר יועץ מדיני של
שמעון פרס - הוציאה לאור שני כרכים של נאומיו של ניאזוב בתרגום
לאנגלית. בהמשך סייעו מימן ונוביק לניאזוב לשכור חברת יחסי ציבור
אמריקאית כדי לשפר את דימויו הירוד בארה"ב.



התדמית הגרועה של נשיא טורקמניסטאן קובעה עקב שלטונו העריץ. ניאזוב
החל את דרכו בשלטון ב-1985, כמזכ"ל המפלגה הקומוניסטית במדינה, שהיתה
אז חלק מברית המועצות. לאחר קריסת בריה"מ מונה ניאזוב ב-1991 לנשיא
טורקמניסטאן העצמאית. במהרה הוא הפך עצמו לנשיא לכל החיים, ומאז הוא
מקיים שלטון המאופיין בפולחן אישיות: תמונתו ופסלו מוצבים על כל
בנייני הציבור, תמונתו מופיעה על כל שטרות הכסף ובפינת כל מרקעי
הטלוויזיה.



ניאזוב מכנה עצמו "טורקמנבאשי הגדול" - אבי הטורקמנים. ערים, מסגדים
ובתי ספר קרויים על שמו וכל התלמידים במדינה חייבים לשנן ולהכיר את
"רוחנמאה" - מדריך רוחני שנכתב כביכול בידי ניאזוב, בהשראת האל. כדי
לבצר את שלטונו הוא הקים שירות ביטחון לאומי, שירש את ה-קג-ב
הסובייטי ומדכא כל ניסיון התנגדות לנשיא.



ב-1996 ביקש ניאזוב בראשונה מיוסי מימן להקים בעבורו את מיזם הגז
הענק, שזכה לשם "צינור הגז הטרנס-כספי". הצינור היה אמור להוליך גז
מטורקמניסטאן - דרך קרקעית הים הכספי - לאזרבייג'אן, לגרוזיה
ולטורקיה. מימן צירף למיזם שתי חברות בנייה והנדסה מארה"ב: "בכטל"
ו"ג'נרל אלקטריק".



ואולם, מעורבותה של בכטל היתה בעוכריו של מימן. החברה, שהשתתפה במיזמי
בנייה גדולים בסעודיה ונודעה כמי שאינה נוטה חסד לישראל, פעלה להרחקת
איש העסקים הישראלי מהמיזם. ניאזוב השתכנע, גם עקב לחצים דומים
שהפעילו עליו שכניו האיראנים, ומימן נאלץ לעזוב את הפרויקט.



אך עד מהרה התגלעו חילוקי דעות כספיים בין בכטל לניאזוב והמיזם שבק
חיים. בינתיים נחנך בתחילת 2002 מיזם מתחרה, שמיועד להוביל נפט מבאקו
שלחוף הים הכספי באזרבייג'אן - דרך גרוזיה - לעיר ג'יהאן שלשפת הים
התיכון בטורקיה.



לאחר נפילת משטר הטליבאן באפגניסטאן, לפני שנה, החליט ניאזוב להחיות
מיזם ישן וקודם, להובלת גז לפקיסטאן. הוא טס לאיסלאמבאד וקיים פגישה
משולשת עם נשיא פקיסטאן, גנרל פרבז מושארף, ועם נשיא אפגנסיטאן חמיד
קרזאי. השלושה חתמו על הסכם עקרונות לקידום המיזם, שעלותו מוערכת
בשני מיליארד דולר.



השלב הבא היה הפגישה בין ניאזוב למימן לפני שלושה שבועות. מימן וחברת
מרחב אמורים לגייס את המימון הבינלאומי מבנקים וחברות השקעות, להביא
את החברות הקבלניות שיקימו את הצינור ולהשקיע בעצמם בפרויקט.



ואולם, ניסיון ההתנקשות בנשיא השבוע, שמעיד על חוסר היציבות
בטורקמניסטאן, יקשה על מלאכת גיוס הכסף של מימן - שבלאו הכי אינו
נלהב במיוחד באשר לסיכויי מימוש המיזם. בתגובה לפניית "הארץ" אישרה
חברת מרחב את דבר קיום הפגישה בין מימן לניאזוב, אך סירבה למסור
פרטים נוספים, מסיבות של סודיות עסקית.