בית המשפט המחוזי (השופט חגי ברנר), אישר אתמול בערב לנאמני רשת האופנה הוניגמן, לוותר על חוזי שכירות קיימים ועל חוזי זכיינות שהם נכסים מכבידים.
החלטת בית המשפט מתייחסת ל-8 סניפים של הרשת (7 סניפי הוניגמן KIDS וסניף אאוטלט), אשר לא נרכשו במסגרת מכירת מותג הילדים על ידי חברת אבני שהם אופנה בע"מ, במסגרת 39 הסניפים שרכשה מידי הנאמנים בסך כולל של 6.5 מיליון שקל.
בהחלטתו קיבל ביהמ"ש את טענת הנאמנים, שגרסו כי החל מתאריך 1.5.18 יש לוותר על סניפים אלה, לאור הפיכת חוזי השכירות והזכיינות בנוגע של אלו למכבידים.
בית המשפט ציין כי בהתאם לסעיף 360 לפקודת החברות, חוזים ללא רווח הם חוזים מכבידים.
בהתאם קבע השופט ברנר כי אין חולק שחוזי השכירות שלא נמכרו לחברת אבני שהם ושהנאמנים אינם רשאים עוד להפעילן, הפכו עם קבלת אישור הממונה על ההגבלים העסקיים לעסקת המכר של 39 סניפי הרשת האחרים, לחוזים ללא רווח ומשכך קבע ביהמ"ש, שמדובר בנכס מכביד כהגדרתו בפקודה.
ביחס לקביעה זו, חזר ביהמ"ש על התכלית העומדת מאחורי כלל ההשתחררות מנכסים מכבידים, והיא למנוע העמסה של הוצאות והתחייבויות מיותרות על קופת הפירוק. ביהמ"ש הוסיף, כי המטרה בשחרור החברה שבפירוק מנכסים המכבידים על קופת הפירוק ומביאים לדילול במסת נכסיה ובסופו של דבר בפגיעה בנושי החברה.
בהקשר זה יצוין כי כלל לא ברור מה היקף הכספים שיראו נושי החברה בשעה שיחולקו הכספים שיאספו בקופת הפירוק ובקופות פשיטת הרגל של האחים יעקב ומיכה הוניגמן.
יצוין, כי חובות החברה מוערכים נכון להיום בכ-240 מיליון שקל, המהווים סכומי עתק בהתחשב בתמורה הזניחה שקיבלו נאמני הרשת רו"ח בועז גזית ועוה"ד קרן רייכבך-סגל ופיני יניב, עבור מכירת מותג הילדים של הרשת ומותג TNT. הללו נמכרו יש יגידו בעבור נזיד עדשים תוך שהתמורה הכוללת שהתקבלה עבורם מגיעה לסך כולל של 8.5 מיליון שקל בלבד.
בית המשפט המחוזי דחה התנגדויות שונות לבקשת הנאמנים, שהוגשו על ידי הקניונים בהם מצויות חנויות הרשת עליהן ביקשו הנאמנים לוותר במסגרתם בקשתם לויתור על נכסים מכבידים.
בין יתר הקניונים שנפגעו מסגירת החנויות, ניתן למצוא את קניון הזהב, קניון רננים, קבוצת עזריאלי, קניוני G ועוד.
במסגרת ההתנגדויות השונות שהגישו הקניונים לבקשת הנאמנים, ניסו חלקם לשפר עמדות, בין היתר, בכל הנוגע לפיצויים שיקבלו מקופת הפירוק ולמקומם בסדר הנשיה.
בית המשפט דחה ניסיונות אלה תוך שהוא מציין כי הפיצויים אותם דורשים הקניונים הם לעולם חוב בר תביעה בפירוק דהיינו, חוב בנשייה רגילה.
עוד הוסיף ביהמ"ש, כי הוא "כלל אינו מוסמך לשדרג את הפיצויים הללו לדרגה של הוצאות כינוס (כסף שיחזור אל הקניונים ראשון ברגע שבקופת ההקפאה יהיה כסף - מ"ש) או להתנות את השחרור בתשלום פיצויים שלא לפי סדרי הנשיה הרגילים".
השופט ברנר הבהיר כי כל קניון שרואה עצמו נפגע מחמת ויתור הנאמנים על חוזה השכירות, רשאי להגיש תביעת חוב בגין אובדן דמי השכירות או הקטנתם (ככל ועלה בידו למצוא שוכר חלופי) מיום הוויתור על החוזה המכביד.
בהקשר זה יצוין, כי חרף האפשרות של הקניונים להגיש תביעת חוב נראה שנוכח היקף חובות הרשת כלל לא ברור אם יישאר מה לחלק, כאשר יגיע תורם בסדר הנשיה.
במסגרת ההחלטה, אישר ביהמ"ש בקשה נוספת של הנאמנים, הכוללת הסדר נוסף אליו הם הגיעו עם אבני שהם (הבעלים של רשת האופנה קיווי), לפיו תוכל אבני שהם להתקשר בהסכמי שכירות וזכיינות גם ביחס לסניפים שלא נרכשו על ידה מאת הנאמנים וזאת, תמורת תשלום בסך 100 אלף שקל בתוספת מע"מ, כאשר בתמורה לסכום זה - לא יתנגדו נאמני הרשת להתקשרות שכזו.
בסיום החלטתו, הרחיב ביהמ"ש את המועד שממנו ייכנס הויתור על הנכסים המכבידים לתוקפו.
ככלל קבע ביהמ"ש, כי הויתור על חוזה מכביד טעון אישור מראש של ביהמ"ש. זאת, כדי למנוע אי ודאות אצל צדדים שלישיים, הזכאים לדעת כי הויתור על החוזה שבינם ובין החברת חדלת הפירעון, קיבל את ברכתו של ביהמ"ש ומשכך הינו סופי.
בהתאם ציין ביהמ"ש, כי כלל אין די בהודעה של בעל תפקיד על כוונת הויתור על מנת שזה יתפוס.
יחד עם זאת, בעניין הוניגמן, מציין השופט ברנר, הסיפור הוא שונה, שכן הכורח של הנאמנים לוותר על החוזים המכבידים, היה ידוע לבעלי הקניונים, כבר מהרגע בו התברר אילו חנויות מועברות לאבני שהם ואילו נותרו בחזקתם. זאת, כשם שהיה ברור לבעלי הקניונים, כי מרגע שהממונה על ההגבלים העסקיים יאשר את המכר של מותג הילדים לאבני שהם, לא יוכלו הנאמנים להמשיך בהפעלת החנויות שנותרו ברשותם.
בהתאם לכך, קבע ביהמ"ש, כי לקניונים "לא הייתה יכולה להיות כל ציפייה סבירה לכך שביהמ"ש יכפה על הנאמנים את המשך ההחזקה בחנויות שלא נמכרו" וזאת, שעה שאין כל צורך או תועלת בהחזקתם של חנויות אלה ושעה שהדבר מעמיס עלויות הקפאה כבדות על קופת ההסדר.