הצרות של מאיר עיני לא נגמרות. לאחר שלפני מספר שבועות הושת עליו עונש מאסר של 9 שנות מאסר בפועל בגין עבירות מס והפצת חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 148 מיליון שקל הוא מורשע היום ע"י שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב ברכה אופיר תום בעבירות של השפעה בדרכי תרמית על שערי המניות י.מ. עיני מתכת (1993).
מאיר עיני הואשם בכתב האישום שהגישה פרקליטות מיסוי וכלכלה יחד עם אחיו יעקב (שנמחק מאוחר יותר מכתב האישום וכן שלושה מנהלי תיקים - בנימין סידון, אמנון שני ואלי נטף, שותפים בחברת אסטרטגיה ייעוץ פיננסי וכלכלי.
בכתב האישום נטען כי ב-94 פירסמה חברת עיני תשקיף בו הציעה למכירה 25% ממניותיה. להבטחת הצלחת ההנפקה וכדי לעמוד בדרישת הפיזור הנאות השתמש עיני ?בעל השליטה בחברה - בחשבונות כיסוי על שם בני משפחתם, חבריהם, מכריהם, עובדיהם וגורמים מסחריים עימם עבדו, על מנת להזמין ולרכוש מניות בהנפקה וכן מימן את רכישת המניות ושלט באופן מוחלט על הפעילות שבוצעו במניות אלה.
עוד נטען כי עיני משך מאות אלפי שקלים מחשבונותיו בבנק דיסקונט, והעביר אותם לחשבונות מקורביו בסניף הבנק, כדי לממן את רכישת המניות ולאחר שהתקבלה תמורת ההנפקה בסך כ-9.8 מיליון שקלהוא העביר חלק מהתמורה שהתקבלה כדי לחסות את יתרות החובה שנוצרו לו עקב מימון הרכישות בהנפקה.
עוד נטען כי עיני קיבל במירמה מן הבורסה את הסכמתה לרישום המניות למסחר וכן היתר של רשות ניירות ערך לפירסום התשקיף. וכן שלא הגיש לרשות לניירות ערך ולבורסה דו"חות מיידיים על שינויים באחזקותיו כבעל עניין בה. באישום נוסף נטען כי לאחר ההנפקה ובמשך מספר חודשים פעל מאיר עיני בדרכי תרמית בבורסה, לשם שמירה על שער מניותיה החברה זאת על מנת לגרום לציבור המשקיעים להצטרף למסחר בה.
במהלך הדרך הגיעו שלושת מנהלי התיקים וכן חברת אסטרטגיה להסדר טיעון לפיו הם הודו כי קשרו קשר עם מאיר עיני להעלות את שערי המניות של חברת עיני שהוחזקו בחשבונות של בני משפחת
עיני ומקורביהם. על בנימין סידון גזרה השופטת 9 חודשי מאסר בפועל, על אמנון שני נגזרו 7 חודשי מאסר בפועל ועל אלי נטף נגזר מאסר על תנאי. היחיד שהמשיך לנהל את המשפט היה מאיר עיני באמצעות סניגורתו פנינת ינאי.
עיני טען לכל אורך הדרך כי הוא ביצע את הפעולות תוך קבלת אשראים מבנק דיסקונט ומרכנתיל דיסקונט עימם עבד ובידיעתו ואף בסיועו של מנהל סניף הבנק בשכונת שפירא, פיני מנחם ולמרות זאת לא הוגשו כתבי אישום בפרשה לא נגד הבנקים ולא נגדם פקידים בהם.
השופטת מתבטאת בחריפות כנגד הבנקים, פקידיו
במהלך המשפט נתן עדות אריה מינטקוביץ, יו"ר בנק דיסקונט ומי שהיה יו"ר רשות ניירות ערך בזמן החקירה בפרשה. ינאי ניסתה לטעון כי למרות שהיו עדויות לגבי מעורבות בכירים בבנק בפרשה לא הוגש כנגדם כתב אישום תוך שהיא קושרת זאת למעברו של מינטקביץ לתפקיד יו"ר הבנק. עדויות נוספות של פקידים בבנק הראו כי לעיני ניתנו הלוואות גדולות ששימשו אך לצורך רכישת מניות עיני וללא מתן בטחונות אחרים.
בהכרעת הדין מציינת השופטת כי לא יכלה שלא לבחון את חלקם של הבנק ופקידיו בפרשה. השופטת מתבטאת בחריפות כנגד הבנקים, פקידיו ואף רשויות האכיפה שלא ביצועו את מלאכתן כראוי.
השופטת קובעת כי "מוסכם עליה שבפועל רב היה חלקו של מנהל הסניף כמו גם חלקו של הבנק בכל העשייה העבריינית שהתרחשה בתוך ביתו הוא".
השופטת מוסיפה כי "אין כל הסבר בפני גם היום וקשה מאוד להבין מה הוביל את רשויות האכיפה להתעלם במשך שנים מפרשה קשה זו, שבה היו מעורבים לפי העדויות בתיק שבפני גורמים בנקאיים בכירים שפעלו ביחד עם הנאשמים בתיק זה כמעט בריש גלי".
השופטת מוסיפה כי "השאלות הצריכות התייחסות בעניין זה קשות ותמוהות. תמוהה מכל היא שתיקת הרשויותל שאמורות היו לחקור את העניין עד תום".
אם זאת השופטת לא קיבלה את עמדת הסנגורית ינאי כי התעלמות רשויות האכיפה ממעשי הבנקים יש בה כדי לנקות את עיני מכל אשמה וזאת "גם אם היום ברור כי כל שעשה הנאשם בתוך סניפי הבנק בהם ביצע את ההנפקה ואת המסחר במניותיו לא יכול היה לעשות ללא אותו סיוע מסיבי שקיבל מהבנקים וממנהליהם הבכירים".
על רקע הממצאים של השופטת היא קובעת כי הכרעת הדין במשפט תועבר למפקח על הבנקים על מנת שיתן דעתו לעניין מעורבותם של אותם בנקים ועובדים בפרשה. גזר הדין ינתן במועד אחר.