משרד המשפטים: "היינו זקוקים לעדויות פקידי הבנק לצורך הרשעת עיני, ולכן לא יכולנו לצרפם לכתב האישום"

לאחר הכרעת הדין שהתפרסמה היום במשפט הרצת המניות של מאיר עיני, בעל השליטה לשעבר בחברת י.מ עיני מתכות (1993) בע"מ, ובעקבות הביקורת הקשה שמתחה השופטת ברכה אופיר תום על רשויות האכיפה ועל כך שהחקירה כנגד הבנקים - דיסקונט ומרכנתיל דיסקונט - ופקידים בכירים בהם, שהיו לכאורה מעורבים בפרשה, לא מוצתה עד תום, טוענים היום במשרד המשפטים כי "לא ניתנה כל הבטחה לאנשי הבנק שהם לא יועמדו לדין".



בהכרעת הדין מציינת השופטת כי "אין כל הסבר בפני גם היום, וקשה מאוד להבין מה הוביל את רשויות האכיפה להתעלם במשך שנים מפרשה קשה זו, שבה היו מעורבים, לפי העדויות בתיק שבפני, גורמים בנקאיים בכירים, שפעלו ביחד עם הנאשמים בתיק זה כמעט בריש גלי".



השופטת מוסיפה כי "השאלות הצריכות התייחסות בעניין זה קשות ותמוהות. תמוהה מכל היא שתיקת הרשויות שאמורות היו לחקור את העניין עד תום". בעקבות זאת קובעת השופטת כי הכרעת הדין תועבר למפקח על הבנקים לבחינת מעורבותם של הבנקים בפרשה.



כאמור, במשרד המשפטים הגיבו לביקורת באומרם כי במסגרת הדיון לגבי העמדה לדין של העבריינים המרכזיים בתיק נשקלו גם היבטים של העמדה לדין של מעורבים נוספים בפרשה, אך בסופו של דבר הוחלט שלא לעשות כן ממספר שיקולים.



לפי השיקול המרכזי, אומרים במשרד המשפטים, עדויות פקידי הבנקים הרלוונטיים היו מהותיות להוכחת האשמה נגד העבריינים המרכזיים, וניתנה עדיפות להוכחת אשמה זו.



לטענתם, לא ניתן היה לוותר על הראיות שנגזרו מאותן עדויות. כך, עדותו של פנחס מנחם, מנהל סניף שפירא בבנק דיסקונט, היתה חשובה מאוד לעניין הוכחת העברת הכספים מקבוצת עיני לחשבונות קש. במשרד המשפטים מוסיפים כי "מבחינת דיני הראיות, אם אנו זקוקים לאדם כעד תביעה, איננו יכולים להכליל אותו באותו כתב אישום כנאשם. לכן, באותו שלב ניתנה העדפה מבחינת האינטרס הציבורי להעמדה לדין של העבריינים המרכזיים".



עוד טוענים במשרד המשפטים כי תיקי ניירות ערך מתנהלים מטבעם במשך פרקי זמן ארוכים, וכך התיק הזה נוהל במשך 5 שנים. לפיכך, על הפרקליטות לקבוע סדרי עדיפויות - ניהול כפול של הפרשה בבית המשפט הוא בניגוד לאינטרס הציבורי.



עוד מציינים במשרד המשפטים כי אנשי הבנקים המעורבים בפרשה לא נהנו חומרית מהעניין, ומעל לכל התגלו קשיי הוכחה של האשמה כנגד הבנקים.



במשרד מציינים כי הם אינם פוסלים את האפשרות שבנסיבות אחרות היו עומדים לדין גם הבנקים, אולם בנסיבות העניין של תיק רחב היקף, היה מוטל על הפרקליטות עול כבד מדי של ניהול שני תיקים כאלה במקביל, והוכחת מעשיו של עיני בשני התיקים היתה נמשכת זמן רב מאוד.