העליון: ההגנות בחוק הערבות לא יחולו על מי שמישכן נכס להבטחת חוב בלתי מוגבל

מאת בן-ציון ציטרין ואליסה אודנהיימר



בית המשפט העליון קבע בשבוע שעבר בפסק דין תקדימי, כי מי שמישכן נכס כדי להבטיח פירעון של חוב בלתי מוגבל בסכום, לא ייהנה מההגנות החלות בדרך כלל על מי שערב לחוב בלתי מוגבל בסכום.



פסק הדין ניתן במסגרת ערעור שהגישה פניה פייבושביץ נגד בנק לאומי . פיבושביץ העניקה ערבויות ושעבודים להבטחת חוב של חברת גני הבית האדום - עיר גנים (1987) שנשלטה על ידי שלושת בניה. בין היתר, חתמה פייבושביץ ב-88'-89' על שטרי משכנתא על שתי חלקות מקרקעין סמוכות שהיו בבעלותה על מנת להבטיח חוב בלתי מוגבל של החברה לטובת הבנק.



בעבר נהגו הבנקים להחתים ערבים על ערבות בלתי מוגבלת בסכום. עקב כך מצאו עצמם הערבים, שבמרבית המקרים התכוונו מלכתחילה לסייע לחייב עד לסכום מסוים בלבד, נתבעים על ידי הבנק לשלם סכומים גבוהים ביותר.



"תוצאה קשה למי שמישכן נכס"



כדי לסייע לערבים, בעיקר כלפי הבנקים, הוכנסו ב-92' לחוק הערבות כמה תיקונים. בין היתר, נקבע בחוק כי מי שהתחייב בערבות בלתי מוגבלת בסכום לפני 24 במארס 92' - יום כניסת התיקון לתוקף - תהיה ערבותו תקפה רק כלפי הלוואות שניתנו לחייב עד 60 יום מיום כניסת התיקון לתוקף, כלומר עד 23 במאי 92'. ב-98' קבעה הכנסת בתיקון נוסף של חוק הערבות כי ערבות בלתי מוגבלת בסכום - בטלה.



בערעור התבקש בית המשפט העליון להכריע בשאלה, אם מי שמישכן נכס לטובת חוב שאינו מוגבל בסכום יהיה זכאי לאותה הגנה שלה זכאי הערב. בית המשפט העליון, בהרכב השופטים אהרן ברק, יצחק אנגלרד שכתב את פסק הדין וטובה שטרסברג-כהן, השיבו בשלילה ודחו את הערעור.



עו"ד עופר נתנאל ממשרד פלס, מוזר ושות', אמר כי בית המשפט העליון הבהיר שמטרת ההגנה הניתנת לערבים היא למנוע את חשיפתם לחוב בלתי מוגבל בסכום גבוה ביותר. ואולם אדם הממשכן נכס כבטוחה לחיוב, חשוף לסיכון בגובה שוויו של הנכס הממושכן בלבד, אפילו מדובר במשכנתא לטובת חיוב שאינו מוגבל בסכום.



נתנאל אמר כי מדובר בתוצאה קשה לכל מי שמישכן נכס להבטחת חוב בלתי מוגבל בסכום, שכן הגנתו פחותה מההגנה הניתנת לערבים לחוב כאמור (ע"א 6899/97).