עושה רושם שפרידתו המכובדת של מייקל דייוויס מגמביט , החברה שבאמצעותה פעל בשוקי המעו"ף והמט"ח, והרוויח עשרות מיליוני שקלים, נתקלת בקשיים. דייוויס הודיע כבר לפני ארבעה חודשים כי הוא מתכנן לפרוש מהחברה ולמכור את אחזקותיו. מעבר לזמן שחלף מאז ההודעה, נראה כי הרוכשים הפוטנציאליים, שזהותם עדיין לא ידועה, דורשים מדייוויס לבצע כמה פעולות פיננסיות, שאין ודאות כי הוא תיכנן אותן מלכתחילה כשהחליט למכור את החברה.
גורמים בשוק טוענים כי דייוויס דורש פרמיה של 1 מיליון דולר יותר מההון העצמי של גמביט, 70 מיליון שקל. לדברי אותם גורמים, במחיר זה אין קופצים מכיוון שלגמביט כשלד בורסאי אין יתרון שיש לשלדים אחרים. מדובר בעיקר על הפסדים צבורים לצורכי מס.
דייוויס בעצמו רכש את גמביט ב-96' בגלל ההפסדים הצבורים שהיו לה בסך 40 מיליון שקל. לאחר חמש שנים ורווח של 18 מיליון דולר, כשהחלה גמביט לשלם מס הכנסה על רווחיה, החליט דייוויס להקטין את השתתפות הציבור ברווחיו ולהעביר את פעילותו לחברה פרטית.
שלוש פעולות פיננסיות מעניינות מנהל דייוויס בגמביט בשבועות האחרונים. הפעולה הראשונה היתה חלוקת דיווידנד של 48 מיליון שקל. כך חילק דייוויס את הרווחים הצבורים של החברה ושיתף גם את בעלי מניות המיעוט בהעברת השליטה, דבר שלא רבים מבעלי השליטה בחברות בורסאיות יודעים לעשות.
לפני שבוע פירסם דייוויס את הפעולה השנייה שביצע - הצעת רכש מיוחדת ל-5% מהמניות. ההצעה פורסמה כדי שדייוויס וחבריו לשליטה, בעיקר משפחת נמדר היהלומנית המחזיקה בכ-21% מהמניות, יוכלו למכור את מניותיהם יחד כדבוקת שליטה. חוק החברות דורש כי שליטה בחברה תושג באמצעות הצעת הרכש מיוחדת, שתעביר את בעל המניות מאחזקה של 45% ל-50% מהמניות.
כיום, לאחר שחתם הסכמים על בעלי מניות קטנים (אך לא עם נמדר), מחזיק דייוויס ב-40% מהמניות. כדי למכור לרוכש העלום את כל המניות שמחזיקים המוכרים, הם חייבים לרכוש לפני כן 5% מהמניות שבידי הציבור. כך משתף דייוויס את הציבור בפעם השנייה בתמורה שנוצרת לו בהעברת השליטה.
הפעולה השלישית פורסמה שלשום, ולפיה דייוויס מחלץ את גמביט מתיק הנכסים הגדול שלה. באמצעות עסקה הנחשבת לעסקת בעל עניין, הדורשת גם כינוס אסיפה כללית של בעלי המניות ותמיכה של לפחות שליש מבעלי המניות שאינו בעל עניין אישי, לוקח על עצמו דייוויס את הפוזיציה של גמביט.
דייוויס ירכוש מהחברה את ניירות הערך שהיא מחזיקה (בלונג) וימכור לה את ניירות הערך שהיא בפוזיציית מכר עליהן (בשורט). המחירים שלפיהם תתבצע העסקה יהיו ברוב המקרים מחירי השוק ביום המכירה, שייקבעו לפי ציטוטי מחירים בחדרי עסקות בבנקים.
כבר עם הודעת הפרישה של דייוויס ביולי 2002, החליט דירקטוריון גמביט לסגור את כל הפוזיציות הפתוחות של החברה. בחודשים האחרונים סגר דייוויס את פוזיציות המעו"ף והמט"ח מול השוק. עתה הוא נאלץ לסגור את תיק ניירות הערך האחרים בעצמו. נימוקי הדירקטוריון וועדת הביקורת לתמיכה באישור העסקה נבעו מהחשש שמימוש אחזקותיה של החברה בהיקפים הגדולים שהיא מחזיקה, בשל ההחלטה לסגור את מלוא חשיפתה, עלולים לגרום לה נזק.
הדירקטוריון העריך כי מכירת ניירות הערך בשוק עלולה לפגוע במחירי המימוש, ובכך גם בתמורה של החברה. בנוסף טענו בהנהלת גמביט, כי ביצוע העסקה מול דייוויס יחסוך לחברה עמלות והוצאות עסקה.
תיק הנכסים של גמביט לא קטן. הוא כולל איגרות חוב גלבוע בהיקף של כ-416 מיליון שקל, אג"ח שחר בשווי של כ-40 מיליון שקל וגילונים בכ-95 מיליון שקל. יש לה 10 מיליון אג"ח יורו של מדינת ישראל ו-8.5 מיליון אג"ח של חברת חשמל. בנוסף, מחזיקה גמביט באג"ח של מכתשים אגן וכי"ל בשווי של 11 מיליון שקל כל אחת.
אחת האחזקות המעניינות בתיק של גמביט היא 500 אלף אג"ח של גילת. כנראה שגמביט רכשה את האג"ח של גילת בהנפקה. לגמביט יש גם 50 מיליון אג"ח של לאומי מימון ו-4.3 מיליון אג"ח של חברת הנדל"ן המניב גילץ.
פוזיציית השורט של גמביט קטנה בהרבה. מרבית השורט מורכב מכ-70 מיליון שקל במק"מים ועוד כ-10 מיליון שקל בשחר. בנוסף, מכרה גמביט בשורט 800 אלף מניות של כי"ל השוות כיום כ-4 מיליון שקל, וכן 400 אלף מניות מכתשים אגן בשווי של 3.2 מיליון שקל.
הפוזיציה הבורסאית של מייקל דייוויס עדיין פתוחה
רותם שטרקמן
4.12.2002 / 9:11