אם אין לחם, צלצלו לכבלים (או ללוויין)

עוצמתה העיקרית של בזק אינה בכיסוי של חלקים נרחבים משוק התקשורת, אלא בעוצמתה הפיננסית. הונה העצמי של בזק גדול פי 3.4 מזה של חברת התקשורת השנייה בעוצמתה בשוק, סלקום. למעשה מרכזת בזק את עיקר ההון העצמי ואת מרבית אפשרויות המימון בשוק התקשורת של ישראל, ובלעדיה נמצא השוק בפשיטת רגל מוחלטת. ההון העצמי המצרפי של כל חברות התקשורת מסתכם ב-2 מיליארד שקל. ההון העצמי של שוק התקשורת ללא בזק הוא שלילי בסך של כ-5 מיליארד שקל. במצב כזה לא יהיו בשוק התקשורת השקעות גדולות נוספות, אלא אם כן תחליט על כך בזק. מחוץ לבזק נכנסות כל החברות הפרטיות לתנוחת מגננה: מיזוג חברות הכבלים צפוי להביא עמו תנועה גדולה של מיזוגים ומיזוגים שכנגד. מי שלא יצטרף לאחת משתי המטריות הגדולות, כבלים או בזק, יתקשה לשרוד בשוק הקשה.



אחד הלקחים המעניינים מסיכום תשעת החודשים הראשונים של 2002 הוא לקח הפס הרחב. כבר בשנה שעברה הוכיחה בזק שהבהלה לפס הרחב קטנה מאוד. בזק נאלצה להוריד מחירים בעשרות אחוזים כדי להתניע את הביקושים לשירות האינטרנט המהיר שלה, וכיום יש לה כ-135 אלף מנויים. מנויי הפס הרחב אמורים לתרום לבזק כ-80 מיליון שקל בשנה. זהו סכום נאה שבצדו רווח קטן מאוד. חלק ניכר ממנויי הפס הרחב עברו ממילא מחבילות שירות גדולות של אינטרנט בחיוג, ותוספת ההכנסה לבזק מהמעבר הזה היא אפסית.



חברות הכבלים אמורות היו להרוויח יותר משירותי הפס הרחב, שכן כל מנוי שמצטרף לשירות הוא "רווח נטו", ואינו מוותר על שירות אחר שמספקות הכבלים.



על סף המיזוג, אין לחברות הכבלים מערכות שיווק המסוגלות להתחרות בבזק ולנצל את פוטנציאל השוק כדי לאושש את ההכנסות היורדות, ולכן לא ניתן לראות עדיין השפעה מהותית של עידן הפס הרחב על ענף התקשורת.