אין גבול לאטימות: דואר ישראל לא הסכים לתת משלוח לאלמנה

רותי (שם בדוי), אלמנה ממרכז הארץ בשלהי שנות ה-60 לחייה, קיבלה בשבוע שעבר לביתה הודעה על דואר רשום שמחכה לה בסניף הדואר הקרוב למקום מגוריה. מדובר בתלושים לחג שמקום העבודה של בעלה המנוח שולח לה כדרך קבע מאז נפטר לפני כשנתיים. אלא שבגלל טעות ביורוקרטית, מקום העבודה ממען את הדואר למנוח, ולא לאלמנה.

כבר כמה פעמים בעבר רותי נדרשה לאסוף בשמו מכתבים בדואר, ולא נתקלה בבעיות מיוחדות. בסניף מכירים אותה, ותמיד מסרו לה הודעות עבורו. כך קוותה שיהיה גם הפעם.

רותי ניגשה בשבוע שעבר לסניף, המתינה לתורה והציגה באשנב הרלוונטי את ההודעה אודות דבר דואר רשום, אך נכונה לה הפתעה: פקיד הדואר סירב למסור לה את המכתב. כשניסתה להבין מדוע, נאמר לה לתדהמתה שעליה להציג צו מבית המשפט לענייני דואר. "אמרתי שאני היורשת היחידה של בעלי", סיפרה לוואלה! עסקים, "הסברתי מה המעטפה מכילה, ואמרתי שאני תמיד מקבלת את התלושים בשמו, מאז נפטר לפני שנתיים בפתאומיות. זה שי לחג בסך הכל. זה מגיע לי, אני אלמנתו".

בדואר לא התרשמו מהסיפור, והתעקשו שלא להעביר לה את התלושים. רותי ביקשה לקרוא למנהלת, אולם ללא הואיל. המנהלת עמדה על סירובה, גם כשרותי הציגה את תעודת הזהות שלה עם שם בעלה המנוח, גם כשהציגה את תעודת הזהות של המנוח בעצמו.

"אמרתי למנהלת שזה הזוי, אני תמיד מקבלת את הדואר בשמו, ופתאום היא שולחת אותי להביא צו, הייתי המומה", שיחזרה. רותי חזרה לביתה והצטיידה במסמכים רלוונטיים, בניסיון נוסף לקבל את השי לחג. היא שוב המתינה לתורה, ושוב ניגשה לדלפק וביקשה לקרוא למנהלת. הפעם הציגה צו קיום צוואה, בצירף הצוואה עצמה, שם כתוב על מסמך רשמי של בית המשפט שהיא בעלת כל הסמכויות והזכויות שהיו של בעלה, והיא היורשת היחידה. אלא ששוב הערימו קשיים - "בהתחלה לא הסכימו לקרוא למנהלת, אחר כך כשהצגתי לפניה את המסמכים, היא ענתה לי שאיננה יודעת לקרוא אותם", אמרה.

רותי ניסתה בכל זאת לדבר אל ליבה: "ביקשתי ממנה, 'תקראי מה כתוב'", סיפרה, "הרי מנהלת הדואר ביקשה צו מבית משפט שאני מיופת כוח, והנה אני מביאה לה צו רחב יותר, צו מכיל את כל זכויות של בעלי מכל סוג שהוא". אבל זה לא עזר לה גם הפעם.

"מנהלת הסניף התרגזה וענתה שיש המון אנשים והיא לא רוצה לדבר איתי. ביקשתי ממנה - 'למה לטרטר אותי הלוך וחזור? אני אלמנה שרוצה לקבל את השי של בעלי המנוח, של בעלי שאיבדתי אותו בשנייה. זה שייך לי. אני מבקשת לקבל את זה'". לדבריה, בנקודה זו הרגישה מושפלת. "מאותו רגע היא הסתכלה עלי כאילו אני שקופה ולא ספרה אותי כאילו אני אוויר. זה היה משפיל ומעליב, כאילו אני מטרד", סיפרה.

כשביקשה כתובת להתלונן, הפנו אותה לשירות הלקוחות 177. אחרי המתנה של 35 דקות, נציגת השירות אמרה שאם זו החלטת המנהלת, אין לה אפשרות לעזור. רק כשרותי התעקשה, העבירו אותה מאחד לשני עד שקיבלה את מספר הטלפון של המחלקה המשפטית של דואר ישראל. "ענה לי היועץ המשפטי של דואר ישראל בעצמו", ציינה, וביקשה להדגיש שזו הייתה הפעם הראשונה שקיבלה עזרה משמעותית. היועץ המשפטי ביקש סריקה של המסמכים, ובתום יומיים, ביום חמישי האחרון, קיבלה הודעה שהיא יכולה לגשת שוב לסניף ולאסוף את התלושים, אבל רק ביום ראשון שאחריו.

השבוע רותי סוף סוף קיבלה שי לראש השנה, אבל התחושות הקשות לא עברו. "התייחסו אלי בסניף כאילו אני מטרד, ממש התחלתי לבכות שם. אני לא כזו בדרך כלל, אבל זה כל כך טעון רגשית, זה היה שייך לבעלי היקר שאיבדתי, למה לטרטר אותי?", שאלה.

מחברת דואר ישראל נמסר בתגובה: "צר לנו על עוגמת הנפש שחוותה הלקוחה ואנו נפעל לחידוד הנהלים בנושא. יודגש כי במקרי פטירה, המוטבים של המנוח נדרשים על פי חוק להציג צו בית משפט לענייני דואר, ולא תמיד די בצו ירושה. גם במקרה זה הלקוחה התבקשה להציג צו לענייני דואר, המתיר את מתן דברי הדואר של הנפטר למוטב".