רענן כהן: לקוחות של הבנק לפתוח התעשיה מנסים לנצל את חולשתו ולא להחזיר חובות

"מצבו הגרוע של הבנק משפיע גם על אלה הנמצאים בצד של מקבלי האשראי, כלומר הלווים של הבנק, שמנסים לנצל את מה שהם מפרשים כחולשה של הבנק, ומנסים להתחמק מהצורך להחזיר את החוב שלהם" - כך אומר יו"ר בנק לפתוח תעשיה , רענן כהן. עם זאת כהן מוסיף: "אנו נוקטים את כל האמצעים העומדים לרשותנו כדי להחזיר את הכסף, ורק בשבועיים האחרונים הצלחנו להחזיר כ-300 מיליון שקל, שהם כ-6% מסך האשראי של הבנק. טיפול בתיקי האשראי של הבנק נמצא אצלנו בעדיפות ראשונה", הוא אומר.



כהן אומר כי לקוחות רבים סבורים שהבנק קרס, ולכן אינם צריכים להחזיר את החובות. המשנה למנכ"ל הבנק, אריה סביר, שבא מבנק הפועלים הוא מומחה להבראת חברות ופועל כדי לשפר את מצבו של הבנק ולגבות את הכסף מהחייבים. לדברי כהן, הבנק אינו מוכן לוותר לאף חייב, גם במחיר של הליכה לבתי משפט, ובלבד שהכסף יוחזר.



עם זאת, למרות ההצלחה המסוימת בזמן האחרון, סכום הכסף הרשום בבנק בצד הנכסים (כלומר אשראי) הוא עדיין גבוה מאוד - כ-4.5 מיליארד שקל. לדברי כהן, הבנק עדיין מעניק אשראי ללווים טובים, שלהם ניתנו התחייבויות קודמות. הבנק דורש כעת ביטחונות טובים על אשראי חדש, ואף פועל לחיזוק הבטוחות שלו באשראי הקיים.



לכהן יש טענות, בעיקר כלפי בנק ישראל, על כך שלא העניק סיוע לבנק פתוח תעשיה בעת מצוקתו. "אם בנק ישראל היה משאיר של הריבית של 48% על החריגה שהיתה לבנק ולא מפחית אותה, הייתי, ללא היסוס, הולך לבית המשפט העליון", אומר כהן. "על אף שעל פי החוק זוהי סמכותו של הנגיד לקבוע את הריבית, הייתי מבקש לדעת אם בית המשפט חושב שריבית אפקטיווית של 61% תורמת ליציבות הבנק ואם הופעל שיקול דעת בקביעתה".



כהן מוסיף כי האמינות של מערכת הבנקאות נפגעה גם כתוצאה מנפילת הבנק למסחר, ולכן מיהרו בבנק ישראל לפעול לסגירת הבנק. "הפאניקה היתה מיותרת, ואם היו פועלים נכון לא היה צריך בכלל את קו האשראי ואת שעבוד נכסי הבנק לבנק ישראל, וכך ניתן היה לנהל את הבנק ולתאם כיצד להביא אותו להפרטה בלי נזקים", הוא אומר. "לא היתה בעיה לייצב את הבנק. יחס הלימות ההון שלו היה כ-14%, כאשר היחס של שאר הבנקים הוא כ-9%. אם היינו מקבלים הזרמת מזומנים של כ-200 מיליון שקל לתקופה מסוימת, היינו מוציאים את הבנק מהמשבר".



לדברי כהן, לאחר שהיה מייצב את הבנק היה מביא אותו למכירה, כלומר הפרטה, באופן מסודר, שהיה יכול להיות הטוב ביותר מבחינת המדינה ושאר בעלי המניות של הבנק. כהן מוסיף כי המשיכה המוגברת של הפיקדונות הביאה לכך שכיום יש בבנק פיקדונות של הציבור בסכום של כ-1.4 מיליארד שקל, לעומת כ-4 מיליארד שקל בתחילת 2002. "הגופים המוסדיים היו הראשונים לפדות את כספם, לאחר שראו מה קרה בבנק למסחר", הוא אומר.



לשאלה האם הוא מעריך כי יימצאו קונים לבנק, משיב כהן כי הוא יכול לפעול רק על פי החלטת הממשלה למכור את הנכסים של הבנק וכי הוא אחראי על צד ההיצע בלבד ולא על צד הביקוש. "אני מקוה שבמחיר טוב נוכל להחזיר את מרב הכסף לבעלי המניות, שכן זו חובתי", הוא אומר. לדברי כהן, אין עדיין הערכות לגבי הפער שייווצר בין הכסף שתקבל המדינה על מכירת הבנק לבין ההתחייבויות שלה למפקידים ולבנק ישראל.



כהן אינו מוכן להתייחס לכך שמנכ"ל הבנק אורי גלילי, המשנה למנכ"ל סביר והוא עצמו יקבלו פיצויי פרישה בסכום כולל של כ-3.7 מיליון שקל. "עם כל אחד מאתנו נחתם חוזה לתקופה אחרת, ולכל העובדים הפרישו פיצויי פרישה", הוא אומר. כהן, שמשתתף כעת בקורסים בבנקאות במסגרת תוכנית ל.ה.ב של אוניברסיטת תל אביב, מוסיף כי בחודשיים שלו בתפקיד למד מה ש"בנקאים אחרים לא לומדים במשך שנים ארוכות".