חומר גלם להוראות חדשות של הפיקוח על הבנקים

אם העדויות שנחשפו בשבוע שעבר בחקירת המשטרה בנוגע לפרשת זאבי-צ'רנוי-בזק חידשו כמה דברים על העסקה גם למפקח על הבנקים, הרי שאפשר לצפות בקרוב לבדיקה מחודשת של הפרשה, ולהפקת לקחים החורגים מהוראות הנוגעות לביצוע הפרשות לחובות מסופקים. חשיפת העדויות מעלה כמה שאלות לגבי ניגודי אינטרסים בעבודת הבנק הבינלאומי, נוהלי עבודה בקונסורטיום הכולל כמה בנקים ותפקידה של ועדת אשראי בדירקטוריון הבנק.



בעניין ניגודי האינטרסים נאמר כבר לא מעט. ובכל זאת, מעמדו המיוחד של עו"ד יגאל ארנון בפרשה עדיין מותיר סימני שאלה. ארנון שימש יו"ר ועדת האשראי ויו"ר דירקטוריון הבנק הבינלאומי בעת ביצוע העסקה, ובמקביל שימש עורך דינו של גד זאבי בעסקת הרכישה של 20% ממניות בזק.



לפיקוח על הבנקים יש נוהלים ברורים למדי, שאף חודדו לפני כמה שנים, לגבי האיסור המוטל על דירקטורים להשתתף בישיבות שיש להם עניין אישי בהן. כך למשל, בבנק הפועלים מתקיימות ישיבות רבות בתחומי התקשורת והנדל"ן ללא שלושה מהדירקטורים הבולטים בבנק - דני ונוחי דנקנר והיו"ר שלמה נחמה. זאת משום שיש להם עסקים פרטיים בענפים אלו.



במקרה של הבינלאומי, ארנון טען (בראיון ל"מעריב") כי "לא כיהנתי בוועדת האשראי או בוועדות הדירקטוריון, ולא דיברתי עם המנכ"ל בעת קבלת ההלוואה. ייצגתי את זאבי רק בקניית המניות, ולא השתתפתי בישיבות שדנו בנושא מתן ההלוואות של הבנקים לזאבי".



דבריו אלה של ארנון, אם אכן צוטטו במדויק, סותרים את דבריו של שלמה פיוטרקובסקי בחקירתו במשטרה. פיוטרקובסקי ציין מפורשות כי ארנון שימש יו"ר ועדת האשראי במועד ביצוע העסקה. לשאלת חוקרי המשטרה בעניין זה אמר פיוטרקובסקי בחקירתו כי "אני מניח שבאותם קטעים שבהם דנו בדירקטוריון לגבי עסקת בזק, יגאל ארנון נמנע מלהביע דעה בגלל שייצג את זאבי בעסקה זו".



בעדות אחרת אמר פיוטרקובסקי כי "אני רוצה לציין שיגאל ארנון הציג בפני ליאורה מרידור (שהיתה ראש אגף האשראי בבנק בעת מתן ההלוואה לזאבי - ס"פ) מסמך של בנק UBS שהעיד על כך שיש לזאבי מאות מיליונים בבנק. אני אישית לא ראיתי מסמך זה".



מחומר החקירה ברור שרמת המעורבות של יגאל ארנון בפרשה כעורך דינו של זאבי היתה עמוקה למדי. מה שפחות ברור הוא עומק ההפרדה בין תפקיד זה לתפקידו כיו"ר הבנק.



על פי הוראות הפיקוח על הבנקים, נאסר על יו"ר בנק לתת הוראות למנהלים בבנק ולהשתתף בישיבות הנהלה. ארנון טוען בתוקף, ופיוטרקובסקי מחרה מחזיק אחריו, כי הוא ביצע את ההפרדה הדרושה בין שני תפקידיו. ואולם האם מרידור יכלה להתעלם בטיפולה בבקשת האשראי של זאבי מכך שעו"ד ארנון, המייצג את זאבי מולה, הוא גם יו"ר הדירקטוריון שלה?



המסקנה המתבקשת בעניין זה היא שאין די בכך שנושא משרה יעשה את ההפרדה הדרושה - חשוב שגם נושאי משרה הכפופים לו לא יעמדו בפני הדילמה. ארנון כבר אינו יו"ר הבנק הבינלאומי ומרידור פרשה מהבנק זה מכבר, אך כלקח לעתיד נראה שיש למפקח על הבנקים מה להפיק מהמקרה הזה.



תהייה נוספת קשורה לשאלת עדכון שאר הבנקים החברים בקונסורטיום בעניין החשדות שעלו, ולפיהם הכסף שהפקיד זאבי בחשבונו בבנק פיבי שווייץ היה של מיכאל צ'רנוי. אין לדעת כיצד היו נוהגים במקרה זה בנקאים אחרים, ובהם כאלה המבקרים כיום את החלטתו של פיוטרקובסקי שלא למסור את המידע הזה לשאר חברי הקונסורטיום.



בנקאים רבים משוכנעים כי אם פיוטרקובסקי היה יודע בוודאות שדבר מה אינו כשר בעסקה, הוא לא היה מאשר אותה. "שלמה הא אמנם מגלומן שחשב שהוא יכול להפוך את הבינלאומי לבנק לאומי, אבל הוא בנקאי ישר, ואין לי ספק שהוא לא היה מאשר את העסקה אילו ידע שזה אינו כספו של זאבי", אמר אחד מיריביו של פיוטרקובסקי. ואולם הבעיה אינה נוגעת למצבי קיצון של שחור או לבן, אלא דווקא למצבי הביניים, שבהם יש קצה קצהו של חשד, בדל שמועה, או במקרה דנן - עדות ממשית של מנכ"ל פיבי שווייץ שבפניו התייצבו צ'רנוי וזאב רום והצהירו שכספו של זאבי הוא כספם.



נראה כי ניתן היה לפתור את הבעייתיות הזו בקלות אם היתה קיימת חובת עדכון הדדית בין חברי קונסורטיום בנקאי בעניינים מהותיים. חובה כזו היתה מציבה את הדילמה לפתחם של אנשים רבים יותר, ואולי היתה מעודדת בדיקות קצת יותר מעמיקות מאלו שערך פיוטרקובסקי עם ארנון לגבי לקוחו - גד זאבי.



גוף נוסף שלא קיבל עדכונים בעניין החשדות נגד זאבי (אותם העלה מנכ"ל פיבי שווייץ דוד נחימובסקי) הוא ועדת האשראי של דירקטוריון הבינלאומי. דווקא במקרה המיוחד הזה שבו יו"ר הוועדה, ארנון, הוא פרקליטו של הלקוח המדובר, ניתן היה לצפות כי פיוטרקובסקי ינסה לחלוק את המידע עם גופים נוספים, ובראשם ועדת האשראי של דירקטריון הבנק.



פיוטרקובסקי שנשאל בעניין זה בחקירתו אמר: "ועדת ההלוואות, מטבע הדברים, מתייחסת לרמת הסיכון הקשורה בהעמדת האשראי, ועיקר הדיון גם נסב סביב נקודה זו". אם אכן זהו תפקידה המוגדר של ועדת האשראי, נראה כי לנוכח פרשת זאבי יש מקום להרחיב במעט את סמכויותיה. יש להציב בפניה כל מידע שהוא - לרבות חשדות, שמועות ורמיזות - שיאפשר לה לקבל החלטה אופטימלית, ולא לשמש חותמת גומי למנכ"ל וליו"ר הדירקטוריון.



לקח רביעי שאפשר להסיק מהפרשה הוא בעניין חוסר התיאום בין הרשויות השונות הפועלות בישראל. פיוטרקובסקי הציג בחקירתו, שוב ושוב, את העובדה שעסקת בזק אושרה על ידי גופים ממלכתיים רבים - ובכללם משרד התקשורת, משרד המשפטים, שב"כ ומשרד הביטחון - כאחת הסיבות שחיזקו את החלטתו כבנקאי להעניק אשראי לביצוע העסקה. פיוטרקובסקי הניח שאם הגופים הללו הכשירו את זאבי, אין לו כל סיבה לחשוב אחרת.



ואולם גופים אלה, וכן פיוטרקובסקי ושאר חברי קונסורטיום הבנקים שהעמידו לזאבי את ההלוואה, ידעו היטב כי מועמדותו של גד זאבי לרכוש את בנק המזרחי ואת בנק הספנות נפסלה על ידי המפקח על הבנקים בשנים האחרונות - מנימוקים שלא פורסמו מעולם. השמועות אמרו שהוא נפסל עקב מעורבותו בהתמוטטות בנק בקניה, אבל לא ברור אם הפיקוח שיתף במידע זה את הרשויות ה