האם 18.5% מהמשפחות בישראל היו ב-2016 מתחת לקו העוני או אולי דווקא 14.6%? הנתון הגבוה לקוח מדו"ח העוני שמפרסם הביטוח הלאומי בכל דצמבר, אך משרד האוצר פירסם אתמול (א') מדד אלטרנטיבי שמאתגר את הנתונים המוכרים. בסקירה של הכלכלן הראשי, שמטרתה להיות בסיס לקבלת החלטות וקידום מדיניות, הציגו את תחולת העוני לפי היקף ההוצאות של משק בית, ולא לפי צד ההכנסות, כפי שמקובל למדוד בביטוח הלאומי.
"מכיוון שהיכולת של משק בית לשמור על רמת חיים כלכלית טובה לא תלויה רק בהכנסה השוטפת, אלא גם בהון הנצבר וביכולת לקבל הלוואות, ניתן לומר כי התבססות על הכנסה בלבד אינה מספיקה על מנת להעריך בצורה המדויקת ביותר את היקף ה'עוני'", טוענים באוצר. כך, אם למשל בבעלות המשפחה יש דירה או שאחד מההורים קיבל ירושה גדולה, הדבר לא בא לידי ביטוי בשיטת המדידה המקובלת. כמו כן, באוצר מתבססים על תיאורית ההכנסה הפרמננטית של פרידמן, שלפיה, החלטות הצריכה של אדם מבוססות על צפי ההכנסות הממוצע לכל אורך החיים ולא על ההכנסה השוטפת. כלומר, אם סטודנט למדעי המחשב צופה שבסוף לימודיו ימצא עבודה במהירות ויקבל שכר גבוה, אז הצריכה שלו תעלה עוד לפני התחלת העבודה.
באוצר מציגים את תחולת העוני לפי מדד ההכנסה (הביטוח הלאומי) ולפי מדד ההוצאה (המדד הנוכחי) בשנים 2002-2016. לאורך כל השנים, תחולת העוני לפי מדד ההכנסה היתה בטווח של 18.1%-20.6%, ואילו לפי מדד ההוצאה - בטווח של 13.1%-14.7%.
הפער הגדול ביותר נמדד במגזר הערבי, שם 49% ממשקי הבית מוגדרים כעניים לפי מדד ההכנסה, ורק 25% לפי מדד ההוצאה. באוצר מציינים כי הפערים עשויים להיות משתי סיבות - ציפייה לגידול עתידי בהכנסה ודיווח פחות מדויק של רמת ההכנסה ביחס להוצאה. כלומר, וזה לא רלוונטי רק לאוכלוסייה הערבית, הפער הוא תוצאה של הכלכלה השחורה בישראל, כלומר הכנסות שאינן מדווחות, בעיקר באלו שמשתייכים לעשירונים הנמוכים. במגזר היהודי הפערים פחות משמעותיים - 13.1% מוגדרים כעניים לפי מדד ההכנסה ו-12.7% לפי מדד ההוצאה. גם עבור משקי בית מרובי ילדים (4 ילדים ויותר) מתקבל פער משמעותי - 50% לפי מדד ההכנסה לעומת 35% לפי מדד ההוצאה.
נראה שעבור משקי בית בהם ראש משק הבית לא עובד קיים ההבדל המשמעותי ביותר בין שני המדדים. על אף שבקבוצה זו 69.4% ממשקי הבית הם עניים לפי מדד ההכנסה, רק 33% ממשקי הבית הם עניים לפי מדד ההוצאה. באוצר מסבירים כי הפער בין שני המדדים מלמד שכנראה הרבה ממשקי בית אלה מוגדרים כעניים רק בשל תקופת אבטלה זמנית ולמעשה מצליחים לשמור על רמת חיים הגבוהה מרמה של עוני בתקופת אבטלה זו. פער משמעותי קיים אצל עצמאים ונובע מכך שלהרבה מהם יש תנודות בהכנסה (ואז יש תלות במועד הסקירה), וכן במשקי הבית שההורים צעירים, שם הם כנראה מצפים לגידול בעתידי בהכנסות.
הקבוצה היחידה שבה מתקבלת תוצאה הפוכה, כלומר תחולת העוני נמוכה יותר לפי מדד ההכנסה, היא בקרב משקי בית עם שני מפרנסים ויותר - 5.2% לפי מדד ההכנסה ו-8.4% לפי מדד ההוצאה. באוצר מציינים כי "מצב זה עשוי להיות בשל ציפייה עתידית לירידה בהכנסות העתידיות בשל פיטורים של אחד מהמפרנסים יציאה לפנסיה או בשל חיסכון לשעת צרה".