במשרד האוצר מאמינים שיש אפשרות סבירה ש"תשואת השוק בישראל עשויה להיות גבוהה מאשר במדינות אחרות ב-OECD, בזכות האוכלוסייה הצעירה יחסית או גורמים אחרים", כשהם מתייחסים לתרחישי תשואה עתידית שארגון המדינות המתועשות פרסם ביחס לחיסכון הפנסיוני במדינות החברות בו, ושעל פניו נוקב בתשואות רב שנתיות של 3%-5%. זאת, כפי שצוין בסקירה הכלכלית השבועית שהוציא אגף הכלכלן הראשי באוצר, ושנוגעת להשוואה של ההסדר הפנסיוני "החדש" - של הפנסיה הצוברת - בישראל ביחס למה שקיים ב-OECD.
מה הממצאים שהאוצר מצא ופרסם? בישראל העובדים החוסכים זוכים להפרשות עובד ומעביד מהשכר עבור החיסכון הפנסיוני בחלק העליון של מה שנהוג ב-OECD, כששיעור העובדים הישראלים שחוסכים לפנסיה גבוה בהרבה ממה שנהוג ברוב המדינות, הודות לצו ההרחבה לפנסיה חובה לשכירים מ-2008, ושהינו "דומה לשיעור המקביל במדינות צפון אירופה". לצד זאת, החיסכון הפנסיוני בישראל תלוי יותר בשוקי ההון ממה שנהוג במדינות אחרות, כאמור, כך ש"החשיפה של הפנסיה בישראל לתנודתיות שוקי ההון גבוהה יחסית".
מהצד השני, הפנסיה חובה בישראל מחייבת "רק" עד גובה השכר הממוצע בישראל, כשהתגמול על עבודה בישראל כולל לא אחת תוספות "לא פנסיוניות". דברים אלה עלולים להביא למצב שבו השכר המבוטח של הישראלי לא מכסה במקרים רבים את השכר "האמיתי" של העובד - מה שפוגע במידה ניכרת בשיעור התחלופה. סוגיה זו מהותית, אבל באוצר מודים כי אינם יודעים עליה מספיק.
"נכון להיום אין בסיס נתונים ממנו ניתן להסיק בצורה מהימנה על גובה השכר המבוטח בישראל" הם אומרים בסקירה ומוסיפים כי "בהיעדר נתונים מדויקים, סביר להניח כי שיעורי ההפרשה הממוצעים נמוכים במידה לא מבוטלת מהשיעור המינימלי בהסדר, שכן השכר המבוטח לרוב נמוך מהשכר ברוטו - כלומר, שלא כל הכנסתם של העובדים נחשבת לצרכי ההפרשות לפנסיה.
"עם זאת, בשנים האחרונות יש מגמה להרחיב את השכר המבוטח. כך, במגזר הציבורי לדוגמה, רוב מרכיבי השכר נחשבים כיום לצורך חישוב ההפרשות לחיסכון ארוך טווח, לרבות השכר בגין שעות נוספות והוצאות רכב. לכן, במודל הפנסיוני של אגף הכלכלן הראשי ההנחה בתרחיש הבסיס היא שהשכר המבוטח עומד על 85% מהשכר ברוטו, כשבתרחיש הבסיס של אגף התקציבים השכר המבוטח עומד על 80%", ציינו.
בכל אופן, אנשי האוצר מציינים בעבודתם כי הגם ששיעור החוסכים בישראל ושיערו ההפרשה לחיסכון גבוהים, הרי ש"אם בוחנים את סך הפרשות החובה לפנסיה - הכוללים את ההפרשות לקרנות הפרטיות ולפנסיה ציבורית (בישראל, ההפרשות לביטוח לאומי המשויכות על ידי המוסד לקצבת הזקנה) - הפער בין ישראל לחלק מהמדינות מצטמצם משמעותית.
כלומר, סך ההפרשות לפנסיה בישראל לא בהכרח גבוה, אלא המשקל של ההפרשות לקרנות הפרטיות, שבישראל פועלות בשיטת "החיסכון הצובר", מתוך הסך-הכל גבוה", כך ש"במילים אחרות, בישראל הפנסיה הצפויה לחוסכים הצעירים נשענת ברובה על הרובד השני הפרטי (הרובד התעסוקתי - שמנוהל על ידי קבוצות הביטוח, בתי ההשקעות וקרנות הפנסיה; ר"ש) ופחות על הרובד הראשון הציבורי (קצבת זקנה - מביטוח לאומי; ר"ש)".
עוד מתייחסים אנשי האוצר לעניין התלות בשוק ההון, כשהם מציינים שיש "הישענות רבה יחסית על השקעות בשוקי ההון, זאת כשרוב הקצבה הפנסיונית של החוסכים הצעירים צפויה להתקבל מהחיסכון הפרטי דרך קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים", שהם גם מאמינים בין השורות שבישראל יהיו בעתיד תשואות גבוהות מאשר מה שצופה ה-OECD, כאמור, וזאת גם בשל האג"ח המיועדות הייחודיות לישראל וגם בגלל מאפייני המשק. אגב האג"ח המיועדות, באוצר מובילים זה זמן מחשבה מחדש על האג"ח המיועדות, הן ביחס להיקפן הגדל והשפעתן על התקציב והן על השפעתן על החוב בישראל.
בכל אופן, באוצר מנצלים את ההזדמנות גם כדי לדון בסוגיה חשובה שנדונה בישראל זמן רב, ועד כה "הלכה לאחור" בגלל החלטות הכנסת שלא להעלות את גיל הפרישה לנשים, כפי שהאוצר והממשלה תכננו בעבר לבצע. "חלק ממדינות ה-OECD פועלות בשנים האחרונות לחיזוק הקשר שבין גיל הפרישה לעלייה בתוחלת החיים", כתבו עורכי הסקירה הכלכלית באוצר, והוסיפו: "כל מדינות ה-OECD מלבד ישראל, שווייץ ופולין, החליטו על ביטול הפער המגדרי בגיל הפרישה".
ביחס לסוגיה זו אומרים כלכלני האוצר כי "גיל הפרישה הנורמלי מוגדר בדוחות ה-OECD כגיל שבו החוסכים לפנסיה רשאים למשוך את מלוא הקצבה הפנסיונית שלהם - הן הפרטית/תעסוקתית והן הציבורית - ללא מגבלות. בישראל גיל זה עומד על 67 לגברים ו-62 לנשים (בעבר דובר על העלאת גיל הפרישה ל-67, כשלבסוף סוכם על העלאתו ל-64 - מה שגם לא קורה; ר"ש)", כשהם מפרטים כי "בין המדינות יש שונות רבה יחסית בגילאי הפרישה הנורמליים שנקבעו בחוק" כשבחלק מהמדינות הגיל האמור צפוי לעלות "כתוצאה מהצמדה סטטוטורית של גיל הפרישה הנורמלי במדינות אלה לעלייה בתוחלת החיים".