הועדה המוניטרית החליטה השבוע להעלות את ריבית בנק ישראל מ-0.1% ל-0.25%. למרות שהעלייה היא קטנה, והריבית היא עדיין מאד נמוכה, זה בכל זאת שינוי כיוון שהגיע אחרי הרבה מאד זמן שבו הריבית נשארה ברמה אפסית. מה שמעלה את השאלה, למה עכשיו?
האמת היא שהמנהלים בבנק ישראל רצו להעלות את הריבית כבר הרבה קודם. כשהריבית כל כך נמוכה, ובעיקר כשהיא כל כך נמוכה במשך הרבה מאד זמן, היכולת של בנק ישראל להשפיע על הפעילות במשק היא מאד מוגבלת. ובאמת, ב-3 השנים האחרונות, בנק ישראל התמקד בעיקר בלהשפיע על שער החליפין מול הדולר באמצעות קניית דולרים, ובניסיון נואש לשכנע את שר האוצר להשקיע פחות כסף במחיר למשתכן ובהפחתות מסים, ויותר במקומות שבנק ישראל חשב שיש להם חשיבות ארוכת טווח לכלכלת ישראל: בחינוך, בבריאות, בהפחתת רגולציה על ייבוא, בכבישים ובהגדלת כושר הייצור של העובד הישראלי.
אבל למרות הרצון, בבנק ישראל לא העלו את הריבית מ-3 סיבות עיקריות. הראשונה היא שתפקידו העיקרי של בנק ישראל הוא לשמור על יציבות מחירים, וב-3 השנים האחרונות קצב שינוי המחירים היה נמוך מהקצב שמוגדר כיציבות מחירים. כל עלייה בריבית היתה עלולה להוריד את קצב שינוי המחירים אפילו יותר, כך שלהעלות את הריבית לא היתה ממש אופציה. שנית, בשנים הקודמות השקל התחזק מול הדולר והאירו, וזה הקשה מאד על היצואנים. מכיוון שהממשלה לא עשתה כמעט כלום בנידון, בנק ישראל נאלץ לשמור על ריבית נמוכה כדי למנוע התחזקות נוספת בשקל. ושלישית, הורדת הריבית הובילה לעלייה במחירים של נכסי השקעה: אג"חים, מניות ודירות.
רוצים לקבל את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן
לקריאה נוספת:
ביקורת על העלאת הריבית על ידי ממלאת מקום נגיד בנק ישראל
כחלון: "להעלאת הריבית השפעה רעה על השקעות בנדל"ן"
"אם עליית ריבית תימשך, נראה רוכשי דירות חוזרים לשבת על הגדר"
שנת בחירות - ההוצאות ייגברו
בבנק ישראל חששו כל הזמן כי אם הריבית תעלה מהר מדי, מי שרכשו את המוצרים האלו יפגעו בצורה קשה, וזה עלול להביא לפגיעה גם בציבור וגם בבנקים שנתנו להם הלוואות. לכן בבנק ישראל ניסו לשדר לאורך כל הדרך שהם יעלו את הריבית לאט מאד ורק אחרי שהם יתנו לכולם זמן להתכונן.
ולמרות כל זה, בנק ישראל העלה את הריבית קצת יותר מוקדם מכפי שהוא בעצמו ציפה רק לפני חודש וחצי. לדעתי, זה אומר שעליית הריבית היא קודם כל מסר לשר האוצר. בחודשים האחרונים מתברר שהתקציב של השנה הנוכחית נוהל באופן די בזבזני. זה התחיל מכך שהממשלה חורגת מיעד הגרעון, כלומר מגדילה את האוברדראפט שלה יותר מכפי שתוכנן בתקציב המדינה.
זה ממשיך בכך שאנחנו נכנסים לשנת בחירות עם קואליציה של 61 ח"כים, מה שאומר שלפני כל הצבעה הממשלה תצטרך להתחיל לנהל מו"מ מול כל ח"כ שירצה תקציבים למטרות שקרובות לליבו. בשבוע שחלף מאז התפטרות אביגדור ליברמן, הממשלה כבר החליטה להעביר תוספות למשרד הביטחון, הכריזה על מפת העדיפות הלאומית בדיור, שכוללת כנראה הרבה יותר ישובים מכפי שהיא כללה קודם, והעבירה כנראה עוד כל מיני כספים לכל מיני מטרות.
אין לי ויכוח עם הרצון להעביר כספים למטרות שהממשלה מעוניינת לקדם. זאת זכותה וחובתה. אבל לפני שהממשלה מוציאה כספים, מישהו שם צריך לקחת בחשבון שמי שמשלם אלו האזרחים. עליית הריבית הזאת, היא הדרך של בנק ישראל לאותת לשר האוצר שהוא חייב לקחת בחשבון את העלות של ההוצאות לפני שהוא חותם עליהן. בין היתר בגלל ששר האוצר התחייב לציבור שהוא יביא לכך שכל משפחה בישראל תוכל לרכוש דירה. בעליית הריבית בנק ישראל מאותת לו שהוא צריך לבחור. כי כשהממשלה מוציאה יותר מדי כסף, הריבית עולה, וכשהריבית עולה, הרבה יותר קשה להחזיר את המשכנתא. כך שאם מישהו מרוכשי הדירות שואל למה הוא צריך להוסיף עוד כמה עשרות שקלים לתשלום החודשי, הוא צריך לדעת שזה בגלל ששר האוצר ניסה להוציא יותר מדי כספים, ואת זה, כרגיל, משלם האזרח הקטן.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה וקבוצת ההשקעות אינפיניטי