שאלה של הגינות

ההחלטה שהתקבלה בישראל ובאירופה, לוותר על חלוקה צודקת של התשלום לטובת יעילות השירות ואיכותו, חייבה את המפקחים על השוק להתערב, ולקבוע מנגנונים שימנעו מחברות הסלולר לנצל את היעדר התחרות בתחום השיחות הנכנסות ולנפח מחירים. אפשרות מפתה היא לבטל את דמי השלמת השיחה. הביטול היה מחייב את החברות להעלות את מחיר השיחות היוצאות בשיעור של 50%-40%, ולהתחרות מול הלקוח על כל סוגי התעריפים שהן גובות.



חברות הסלולר התנגדו בתוקף להצעות כאלה, בעיקר מפני שכולן נהנות מההסדר הקיים. אבל היו להן גם נימוקים הגיוניים: כאשר קיימות בשוק חברות קטנות מאוד לצד חברות גדולות, נוצר חוסר שוויון בחלוקת העומס: שיעור השיחות היוצאות מהחברות הקטנות לחברות הגדולות גדול בהרבה משיעור השיחות היוצאות בכיוון ההפוך. לכן יחייב הסדר כזה את החברות הגדולות לסבסד את שירותי החברות הקטנות. חברת מירס, בעלת כ-200 אלף מנויים, תהיה הנהנית העיקרית מביטול דמי השלמת השיחה לו היה מונהג היום.



חלופה אחרת שיכול משרד התקשורת לבחור היא לקבוע מחיר מרבי להשלמת שיחה. במשך שנים ארוכות ויקרות נמנע המשרד מלנקוט עמדה בסוגיה, ואיפשר לחברות הסלולר לגבות מחירים ככל העולה על רוחן. ב-2001 החליט לקבוע תעריף אחיד של 50 אגורות לדקה. התעריף אמור לרדת ב-1 בינואר 2003 ל-45 אגורות לדקה.



החלטת משרד התקשורת זיעזעה בכירים בלשכת הממונה על ההגבלים העסקיים. התערבות במחירים של מונופולים היא מעשה של יום-יום במשק חופשי, אבל כמעט בכל המקרים נקבעים מחירים מרביים, וכמעט אין מקרה שבו צווים ממשלתיים קובעים את המחיר הסופי. הכלכלן הראשי של הרשות להגבלים עסקיים, מנחם פרלמן, דרש ממשרד התקשורת לשנות את החלטתו ולקבוע מחיר מרבי בלבד. פרלמן הזהיר כי קביעת המחיר הסופי נותנת גיבוי לקביעת מחיר גבוה, ומחסנת את החברות מול תביעות.



את השפעת השתהותו של משרד התקשורת בעניין תעריפי השירותים של חברות הסלולר מדגים איתן מילר, מומחה שחוות דעתו מצורפת לבקשה של וסלי ודאובר: ב-99-'95' נשחקו מחירי השיחות היוצאות מפלאפון ב-31%, לעומת זינוק של 12% בתעריפי השלמת שיחה. בדרכים שונות מבסס מילר את החשד כי פלאפון השתמשה ביכולתה לשלוט על מחירי השלמת השיחה כדי לסבסד את מחירי השיחות היוצאות, בעיקר כדי לזכות במכרזים של לקוחות גדולים. כלומר, מי שנהנו מהתעריפים הגבוהים של דמי השלמת השיחה היו גם לקוחות חזקים של החברה, על חשבונם של הלקוחות הקטנים.



נראה כי וסלי ודאובר קיבלו את הנחתו של פרלמן, כי החלטת משרד התקשורת לקבוע תעריפים מגינה על חברות הסלולר. לכן הם תובעים את החברות רק על התקופה שקדמה להחלטה. הם גם אינם תובעים את פרטנר, שדמי השלמת השיחה שהיא גובה נקבעו ברישיון שהוענק לה מטעם משרד התקשורת. מנגד, מסתייעים התובעים בחילופי הדברים בין משרד התקשורת לחברות הסלולר קודם להחלטה. במכתב ששלח בספטמבר 2000 סמנכ"ל משרד התקשורת, אלכס וייסמן, למנכ"ל פלאפון, יגאל בר יוסף, טען וייסמן כי המחיר ההוגן על פי חישוביו להשלמת שיחה הוא 25 אגורות. פלאפון גבתה באותה עת 71.35 אגורות. אם יקבל בית המשפט טענה זו, או אם יקבע מהו "מחיר הוגן" לדמי השלמת שיחה, עשוי חשבון התקשורת שלנו להיראות לגמרי אחרת, וכך גם הדו"חות הכספיים של חברות הסלולר בישראל.