בפדרל ריזרב נערכים למאבק בדפלציה - ולפרישת היו"ר

מאז נודע בסוף השבוע כי נשיא ארה"ב, ג'ורג בוש, בחר במנכ"ל חברת רכבות, ג'ון סנו, להחליף את פול אוניל כשר האוצר, עוסקים החוגים הכלכליים והפיננסיים בהשפעת המינוי על המדיניות הכלכלית. אך בפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, שיחת היום היא עדיין אם ומתי ימונה יו"ר חדש. היו"ר הנוכחי, אלן גרינספאן, מכהן בתפקיד מאז 1987; תקופת הכהונה הנוכחית שלו תסתיים ב-2004. ולכן, כמו הרבה משקיפים על הפדרל ריזרב, גם העובדים רוצים לדעת אם גרינספאן ימונה לכהונה נוספת אם יחפוץ בכך. אם לא, הם תוהים מי יחליפו ואילו שינויים יחולו במדיניות המוניטרית.



השאלות האלה אינן עניין של רכילות בלבד. המיתון וההתאוששות המגומגמת מיקדו תשומת לב במדיניות של הפדרל ריזרב, ומבקריו של גרינספאן טוענים כי היה יכול לעשות יותר כדי למנוע את התנפחותה של כלכלת הבועה של סוף שנות ה-90. עבור כמה מהם, המוניטין של גרינספאן כבנקאי מרכזי מצטיין הוכתמה בידי החלטתו שלא לטפל במה שהוא עצמו כינה פעם "רוממות רוח לא הגיונית" בשווקים הפיננסיים.



התפישה שלפיה גרינספאן הוא הפדרל ריזרב והפדלר ריזרב הוא גרינספאן עודדה כמה כלכלנים להציע כי כדי להיערך לפרישתו, על הבנק המרכזי של ארה"ב יאמץ יעד אינפלציה כמו הבנק המרכזי האירופי, או הבנק המרכזי של בריטניה.



התשובות לשאלות ארוכות הטווח האלה טמונות בטיפול של הפדרל ריזרב בבעיות קצרות הטווח של ארה"ב. מאז החלה הכלכלה לאבד גובה בתחילת 2001, פעלו גרינספאן במהירות כדי למזער נזקים. ריבית הבסיס הופחתה 11 פעמים ב-2001, ועל אף שההתאוששות מהוססת, היא בכל זאת החלה מהר יחסית, וההאטה עצמה היתה מתונה במונחים היסטוריים.



כשהסתיימה סדרת הורדות הריבית, הדגיש הפדרל ריזרב כי הוא נכון לשוב ולפעול. ב-6 בנובמבר, הוא הוכיח זאת בהורדת ריבית מפתיעה של 0.5%. הוא גם שינה את הערכותיו לגבי הסכנות שאורבות לכלכת ארה"ב, באומרו כי סכנת החולשה בפעילות שווה לסכנת אינפלציה. בכך אותת כי אינו מתכנן הורדות ריבית נוספות. אכן, אתמול החליט הפד שלא לשנות את ריבית הבסיס והשאיר אותה ברמתה, 1.25%.



על אף שפעולת פתע היא נשק חשוב של בנק מרכזי, בכל זאת נראה סביר כי כשיפעל הפדרל ריזרב שוב, הוא יעלה את הריבית, אולי בסוף הרבעון הראשון של 2003. הורדת הריבית המאוחרת של הבנק המרכזי האירופי ב-5 בדצמבר ככל הנראה לא תשנה זאת. בכירים בפדרל ריזרב קראו פומבית להורדת ריבית אירופית במשך כמה שבועות. הנתונים הכלכליים בארה"ב מעורבים, אבל ההתאוששות נמשכת.



עם זאת, התחזית לפעילות כלכלית לאה בעתיד הנראה לעין (שלא לדבר על השפעת החששות מטרור בינלאומי וממלחמה בעיראק), בתקופה שבה ריבית הבסיס בארה"ב ניצבת ברמה של 1.25%, מעוררת חרדות בקרב כלכלנים מדפלציה (ירידת מכירת כללית). הם מסתכלים על כלכלת יפאן הדואבת, וחוששים מבעיות דומות בכלכלה הגדולה ביותר בעולם.



הפדרל ריזרב מנסה לשכך דאגות בעניין דפלציה בסגנון יפאן. בהרצאה שנתן באחרונה, אמר בן ברננק, אחד מהעמיתים הטריים של גרינספאן, כי הסיכוי לדפלציה משמעותית נמוך מאוד. אך בהמשך הודה כי אסור לשלול אפשרות כזו. הוא הוסיף כי הפדרל ריזרב נכון לפעולה נחושה במקרה של דפלציה, ואמר כי מכיוון שדפלציה כל כך נדירה - הפעם האחרונה שארה"ב חוותה ירידת מחירים כללית היתה לפני שבע שנים - פעולת מנע היא התרופה הטובה ביותר.



ברננק גם הביע ביטחון כי לפדרל ריזרב יש די כלים כדי להילחם בדפלציה, גם אם תכה שורשים, כפי שחוששים כמה כלכלנים, כשערי הריבית יתקרבו לאפס. אך דבריו לא ישככו את כל הדאגות. אסכולה אחת גורסת כי לא משנה עד כמה נמוכה סכנת הדפלציה, המחיר הכלכלי כה כבד שמקבלי החלטות אמורים להתייחס אליה כסכנה מרכזית. נראה כי זו לא החשיבה בפדרל ריזרב. למרות זאת ברור כי הסכנה הזו מעסיקה את הפד. מעידה כלכלית נוספת עלולה לערער את האמינות של גרינספאן ולשנות את התפישה ההיסטורית על כהונתו הארוכה.



זו הסיבה לעניין הרבה בפרישתו האפשרית של היו"ר, בן ה-76. לעת עתה לא נראה כי הוא מתכנן לפרוש לפני תום הכהונה, חרף ההאטה הכלכלית. אכן התגובה המהירה של הפד חיזקה את מעמדו. ואולם אם תגבר סכנת הדפלציה, ייתכן שלגרינספאן לא תוצע כהונה נוספת. ובכל מקרה כלל לא ברור כי הוא מעוניין בכך.



יום אחד גרינספאן ייצא לגמלאות. מעריציו אומרים כי הוא יו"ר יחיד במינו, ולכן, כשימונה יו"ר חדש, ייתכן שיגבר הלחץ לגבש מסגרת מדיניות ברורה שבתוכה יפעל הפד, על פי הקווים של הבנק המרכזי של בריטניה, לדוגמה, המחויב לעמוד ביעד אינפלציה לטווח הבינוני. אך גם אז ימלא שיקול הדעת של היו"ר תפקיד מרכזי בעיצוב המדיניות.