מחר, בהצבעה חשאית, תבחר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין את נציגיה לארבע ועדות: הוועדה לבחירת שופטים (שני נציגים), הוועדה לבחירת דיינים (שני נציגים), הוועדה לבחירת קאדים דרוזים (נציג אחד) והוועדה לבחירת שופטים צבאיים (נציג אחד).
קשה להגזים בחשיבות הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים בקדנציה של שלוש השנים הקרובות: בתקופה זו יתחלפו שבעה משופטי בית המשפט העליון. המשמעות היא שבידי הוועדה יימסרו האחריות וההכרעה לעיצוב פניו ודמותו של המוסד השיפוטי העליון במדינה לשנים רבות. ההשפעה המסורתית החזקה שהיתה לנשיאי בית המשפט העליון על בחירת השופטים בכלל ושופטי העליון בפרט נשחקה לא מעט בשנים האחרונות. אין ספק שבחירתו של עו"ד יעקב נאמן, אחד המועמדים, כחבר הוועדה תאיץ ותעצים שחיקה זו. ללשכה שני נציגים מתוך תשעה. השאר הם: נשיא בית המשפט העליון ושניים משופטיו, וכן ארבעה פוליטיקאים - שני שרים (שר המשפטים, שהוא יו"ר הוועדה, ושר נוסף) ושני ח"כים, אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. הפוליטיקאים ייבחרו לוועדה לאחר הבחירות לכנסת.
לשכת עורכי הדין תשלח לוועדה שניים מתוך ארבעה מועמדים, שכל אחד מהם
הוצע בידי אחד מארבעת ראשי הפלגים המרכזיים בלשכה. עו"ד יורי גיא-רון
הוא מועמדו של יו"ר הלשכה שלמה כהן, והוא מתמודד לכהונה נוספת; עו"ד
בני לוינבוק הוא מועמדו של עו"ד אלקס הרטמן; עו"ד אבישי ספיר הוא
מועמדו של ממלא מקום יו"ר הלשכה, שי סגל; ונאמן הוא מועמדו של
האופוזיציונר הקשה ביותר של כהן, עו"ד יראון פסטינגר, המזוהה עם יו"ר
הלשכה הקודם, עו"ד דרור חוטר-ישי.
נאמן וחוטר-ישי שותפים לביקורת קשה ביותר על בית המשפט העליון.
חוטר-ישי פרש אותה בהרחבה לפני כחמש שנים בעיתון "יתד נאמן". נאמן
הציג אותה בכנס באוניברסיטת בר-אילן במארס 2001. בין השאר הוא אמר אז
כך: "מטרידה אותי אחדות הדעים בבית המשפט העליון. זה מזכיר לי משטרים
מסוימים, שבהם הכל מסכימים. השיח הוא משפחתי משפטי. נדמה לי שבשנים
האחרונות נסדק אמון הציבור במערכת המשפט ובבית המשפט העליון בפרט.
אחדות הדעים עלולה להביא את הציבור לתהייה האם המשחק מכור".
וציטוט נוסף שלו: "ההרכב הנוכחי של בית המשפט העליון, כולם בוגרי
הפקולטה למשפטים בירושלים. פרט לשופט חשין, אף אחד לא עבד בפרקטיקה
סמוך למינויו כשופט. אני מתקשה לראות עורך דין מהפרקטיקה, שיכול
להסכים להנמקה בפסק דין 'אפרופים' (פסק דין שחולל מהפכה בדרכי
הפרשנות של חוזים בכך שהעניק משקל יתר לשיקול הדעת של השופט על חשבון
הטקסט וכוונת הצדדים, מ"ג).
נאמן העביר באותו כנס ביקורת נוקבת על פסיקות העליון בנושאי ביטחון
ודת-מדינה, וכן על מדיניותו בפתיחת שעריו לכל עותר תוך ביטול מבחני
הסף שהיו נהוגים בעבר. נאמן נושא עמו גם מטען אישי: בזמנו הוא סומן
על ידי השופט אלפרד ויתקון כיורשו בעליון בתחום התמחותם המשותף,
המסים. אלא שבמערכת המשפט היה ברור ששופטי העליון יתנגדו לקבל את
נאמן לשורותיהם. להוציא את הממד השיפוטי חווה נאמן את כל שאר רכיביה
של מערכת המשפט: כעורך דין מוביל, כאיש אקדמיה רב מוניטין, כשר
משפטים ואפילו כנאשם (הוא זוכה).
האם יש לו סיכוי? סיעות כהן והרטמן הגיעו להסכם ביניהן לתמיכה הדדית
במועמדיהם, גיא-רון ולוינבוק. אלא שההצבעה היא חשאית ובהצבעה כזו
ייתכנו עריקים מהדיל. במיוחד מקווים מצדדי נאמן שאם סדר ההצבעה יעלה
את לוינבוק ראשון, חלק מאנשי הרטמן יראו עצמם משוחררים מהדיל ויעדיפו
להצביע לנאמן. משקל נוסף יהיה להיקף הנוכחות. במועצה, הגוף הבוחר,
חברים 42 איש והשאלה היא אם יגיעו הפעם להצביע חברים שאינם מרבים
לפקוד את ישיבות המועצה, כמו למשל דרור חוטר-ישי שבוודאי יצביע
לנאמן, או פרקליטת המדינה עדנה ארבל. קשה להניח שארבל תשמח לראות את
נאמן בוועדה שבוחנת את מועמדותה לבית המשפט העליון. מצד שני, היא
עשויה להיעדר כדי שלא להיראות כמתערבת בבחירת הוועדה, שתקבע בבוא
היום את גורלה.
מצדדיו של נאמן רוצים לראות אותו נבחר ביחד עם עו"ד לוינבוק. הם
מחדדים את ההבדל בינו לבין גיא-רון גם בקטע הפוליטי. נאמן הוא איש
ימין וגיא-רון פעיל בענייני זכויות אדם, זיהוי שנתפש כשמאל בחברה
הישראלית. בכל מקרה, גיא-רון לא אמור להיות המודאג היחיד מהצל של
נאמן. סביר שגם הנשיא אהרן ברק יעקוב בדאגה אחרי תוצאות ההצבעה מחר
אחר הצהריים.
הוועדה לבחירת קאדים דרוזים:
* מי ייבחר: הבת או הגיס
על תפקיד נציג הלשכה בוועדה לבחירת קאדים דרוזים מתחרים שניים: עורכי
הדין אימאן כמאל ועאדל עלי. כמאל היא בתו של עו"ד זכי כמאל, חבר
הוועד המרכזי של הלשכה. מועמדות זו מעלה שתי תמיהות: הראשונה, מדוע
כמאל לא רץ בעצמו, והשנייה - האם בתו, בסך הכל שנתיים עורכת דין,
ראויה למלא את התפקיד כשלרשותה ניסיון כה מועט. לשם השוואה, הרי זה
ברור שבלתי אפשרי לבחור עו"ד בעל ותק של שנתיים לוועדה לבחירת
שופטים.
לאבא זכי אין בעיה: "הייתי פעם מנהל בתי הדין הדרוזיים וחשבתי שצריך
הפעם משהו שונה - שצריך לעודד את השוויון בין המינים. זו הפעם
הראשונה שאשה מועמדת לתפקיד כזה, דבר שבהחלט עולה בקנה אחד עם המסורת
הדרוזית".
אבל, ישנן גם סברות אחרות לסיבה מדוע מעדיף כמאל להישאר מאחורי הקלעים
של המועמדות הזאת. נגד כמאל תלויה ועומדת תלונה פלילית, שממתינה
להכרעת פרקליטות מחוז ירושלים אם להגיש נגדו כתב אישום. ההכרעה
מתמהמהת, בין היתר בגלל ציפייה לפסק דין אזרחי בתביעה כספית, שכמאל
עצמו הגיש נגד הגברת שהגישה נגדו את התלונה הפלילית. התלונה והתביעה
הוגשו ב-1995. התיק האזרחי ממתין כבר יותר משלוש שנים - לאחר שהוגשו
בו סיכומים - לפסק דין אצל השופט יגאל גריל בבית המשפט המחוזי
בחיפה.
ומי זו המתלוננת, שהיא גם הנתבעת בסיפור הדו-סטרי הזה מול זכי כמאל?
מדובר בגיסתו מהא, שהיא אחותה של אשתו. ולמי מהא נשואה? לעאדל עלי,
שמתחרה עם אימאן, בתו של כמאל, על הזכות לייצג את הלשכה בוועדה
לבחירת קאדים. לעאדל,
מי שלא רצה את נאמן בעליון, עוד יקבל אותו בוועדה למינוי שופטים
משה גורלי
11.12.2002 / 11:47