קיץ 2018 היה המועד המתאים האחרון לעריכת בחירות, לפחות לפי ההישגים הכלכליים. בחוכמה שבדיעבד הגיעו הישגי הממשלה בקיץ האחרון לנקודת שיא. צמיחה איתנה, שכר עולה, מיסים יורדים, צמצום פערים (אך לא על חשבון העשירים), חגיגת קניות ובלימת ההתייקרויות במחירי הדירות. הישגים נאים שהושגו בזכות מדיניות שמתעלמת במידה רבה מהטווח הארוך, דוחה מהלכים חשובים אך לא-פופולריים וממוקדת כל כולה בהישגים שאפשר לשווק אותם לבוחרים.
אלא שהבשורות הכלכליות שזרמו לישראל מאז היו בעיקר שליליות: האטה בקצב הצמיחה, גל ההתייקרויות במשק, ההאטה בהכנסות המדינה ממסים וגידול מדאיג בגירעון התקציבי, מתיחות גוברת בגבולות בצפון ובדרום ובימים האחרונים צניחה בבורסה ופאניקה בשווקים בגלל התגברות הסיכונים הגוברים בזירה הבינלאומית. כל אלה מטילים צל על התמונה הכלכלית הוורודה שממשלת נתניהו תנסה להציג לבוחרים עד ל-9 באפריל.
ועדיין, לצד שלל הסתייגויות והערות אזהרה - יש לומר כי מצבם הכלכלי של אזרחי ישראל היום טוב יותר מכפי שהיה במאי 2015 כשממשלת נתניהו החלה את כהונתה. מה חלקה של הממשלה בכך? מה המחיר שנשלם בעתיד? על התשובות לשאלות האלה יריבו כבר הפוליטיקאים והתעמולנים. הנתונים, חיוביים כשליליים, יתדלקו בשבועות הקרובות את הקמפיינים משני הצדדים ויצוטטו שוב ושוב בנאומים ומצגות עמוסי מניפולציות וספינים. רגע לפני שזה מתחיל, בחרנו ב"גלובס" כמה נתונים להמחשת השפעת המדיניות הכלכלית של ממשלת נתניהו על חיי האזרחים בישראל.
מקרו: הצלחות בטווח הקצר / עמירם ברקת
הצמיחה הגבוהה, שוק התעסוקה הרותח ובעיקר הירידה הנמשכת ביחס החוב לתוצר - כל אלו הובילו את סוכנות דירוג האשראי הבינלאומית S&P להעלות באוגוסט את הדירוג של ישראל ולהכניס אותה, לראשונה בתולדותיה, למועדון המכובד של מדינות ה-AA. "לא הרבה שרי אוצר יכולים להתגאות בכך שבתקופתם עלה דירוג האשראי" אמר שר האוצר, ובצדק.
הורדת החוב ביחס לתוצר היא הנתון שהרשים יותר מכל את סוכנויות דירוג האשראי. המהלך להורדת יחס החוב החל לפני כמעט שני עשורים. היעד, לרדת ל-60% יחס חוב עד 2020 נראה כמעט בלתי אפשרי להשגה. בפועל זה קרה כבר ב-2017 כשיחס החוב נגע בקו ה-60%. זה קרה הרבה בזכות הצמיחה במשק (שהגדילה את המכנה) ולא מעט בזכות המדיניות המרסנת (שהקטינה את המונה). הדבר החיובי שאפשר לומר על הממשלה הנוכחית הוא שהיא לא הפריעה והקפידה לשמור על יעד גירעון נמוך מ-3%. את הדחיפה הסופית נתנו ב-2017 הכנסות חד פעמיות בהיקף 16 מיליארד שקל ממבצע גבייה של רשות המסים, שאיש לא צפה.
וכאן מגיע הצד השלילי של התמונה: מגמת השיפור ביחס החוב צפויה להיעצר ב-2018. הפיריון של העובד הישראלי ממשיך לדשדש למרות הצמיחה. ב-2017 גדל התוצר לנפש בישראל רק ב-1.4%, בזמן שהגידול הממוצע במדינות ה-OECD היה 1.8%. הבעיה העיקרית היא שהממשלה לא עושה הרבה כדי לתקן את המצב. ההמלצות של גורמי המקצוע כמו בנק ישראל או המכונים לכלכלה - אינן מיושמות. הרפורמה העצומה שנדרשת במערכת החינוך ובמערך ההכשרה, מתקדמת לאט מדי. השתלבות הגברים החרדים בשוק העבודה נעצרה. העתיד נראה לא טוב, והממשלה הנוכחית לא עשתה כמעט דבר כדי להיערך לכך.
מחירי המזון: טוויסט גרוע בעלילה / שני מוזס
מאז קיץ 2011, כשהציבור הישראלי יצא לרחובות ומחה על יוקר המחיה המאמיר, ועד לפני כמה חודשים רמות המחירים בישראל היו יציבות יחסית. למעשה, מבחינת הממשלה הנוכחית מטרת שמירת יציבות רמת המחירים מולאה לאורך רוב תקופת חייה. אלא שלפני כמה חודשים המגמה הזו השתנתה - באוקטובר האחרון הציג מדד המחירים של סטורנקסט את רמתו הגבוהה ביותר מאז הבחירות, עם עלייה של 1.3 נקודות במדד, שהתמתנה בחודש נובמבר ב-0.5 נקודות, ועדיין מדובר בעלייה של 1.1 נקודות ביחס לנובמבר אשתקד.
לאחר 6 שנים של הימנעות של רוב השחקניות בענף המזון, המשקאות והטואלטיקה - המגמה השתנתה כשקימברלי קלארק הודיעה על עליית מחירים על מוצרי הנייר שלה. בעקבותיה הצטרפו גם ספקיות מוצרי נייר אחרות, דוגמת סנו - ומשם והלאה . בהמשך, כשרוב הציבור היה עסוק בחופשת הקיץ, גם תנובה הכריזה על העלאת מחירים על מוצרי החלב הלא מפוקחים שלה, ואחריה באו עוד ועוד יצרניות ויבואניות מזון ומוצרי צריכה שמבקשות לשפר את שורת ההכנסות שלהן.
למעשה, 9 מ-10 יצרניות המזון הגדולות כבר ייקרו מוצרים (שטראוס היחידה שלא העלתה מחירים), כשגם רשתות השיווק אף משתפות פעולה עם העלאות המחירים, בין היתר על רקע השינויים בענף. מגמה זו אף עלולה להתגבר בקרוב, כשחשבונות החשמל שישלמו היצרניות והיבואניות יגדלו.
מסים: דווקא העשירים נהנו / עמירם ברקת
"מס ירושה זה המס הצודק ביותר, ומע"מ זה המס הכי לא צודק מבחינה חברתית", את המשפט הזה אמר שר האוצר משה כחלון בתחילת הקדנציה. אבל כחלון גילה במהלך הקדנציה שצדק חברתי ושיקולים אלקטורליים אינם הולכים ביחד כמשדובר במדיניות מסים - והבחירה שלו הייתה ברורה. כחלון ונתניהו חתכו במסים הישירים ועזרו בכך בעיקר לשני העשירונים הגבוהים, שמשלמים כ-90% מנטל המס הישיר. במסים העקיפים שפוגעים יותר בחלשים - כמעט ולא נגעו. הקיצוץ החד ביותר היה במס חברות שצנח בתקופת הממשלה מ-26.5% ל-23%. מהירידה הזו הרוויחו בעיקר בעלי חברות ארנק ומחזיקי מניות בחברות. במקביל רווחו מדרגות מס הכנסה באופן שתרם בעיקר לנטו של בעלי השכר הגבוה.
את המע"מ הוריד כחלון פעם אחת בתחילת הקדנציה שלו, ולדברי מקורבים אליו, הצטער על ההורדה ולא שקל להמשיך בה. למה בעצם? כי כחלון רצה שהאזרחים ירגישו את הורדות המס שלו בכל חודש בתלוש המשכורת שלהם. 'נטו משפחה' פעלה בדיוק בכיוון הזה כשהגדילה מענקי עבודה (מס הכנסה שלילי) והוסיפה נקודות זיכוי - כך שהנטו החודשי גדל. לעומת זאת, כל הורדה של אחוז במע"מ "עולה" למדינה כמעט חמישה מיליארד שקל באובדן הכנסות. הסוחרים, המלונאים, המסעדנים ונותני השירותים השונים משאירים את רוב ההורדה אצלם, והצרכן לא "מרגיש" את ההוזלה.
הורדות המסים אפיינו את ממשלת נתניהו-כחלון לכל אורך הדרך. "הורדות מסים מגדילות הכנסות ולא להיפך" היה המוטו של ראש הממשלה ושר האוצר שלו, שהכעיס כל-כך את נגידת בנק ישראל הקודמת ד"ר קרנית פלוג,. כחלון ונתניהו לא ממש התרשמו מאזהרות הכלכלנים. מבחינתם, כל עוד המסים יורדים וההכנסות גדלות - התיאוריה שלהם עובדת. השנה התברר שזה לא ממש כך. זרם ההפתעות החיוביות פסק. אף חברה ישראלית לא עשתה אקזיט מרשים כמו מובילאיי או אפילו כתר. אחרי שלוש שנים שבהן ההכנסות היכו את התחזית מתמודדים היום באוצר עם חסר של כמה מיליארדים לעומת התחזית.
כחלון, ייאמר לזכותו, נהג באחריות השנה כשחזר בו מכוונתו להעביר הורדת מסים נוספת, אחרי שהשתכנע שצעד כזה יהיה לא אחראי מבחינה תקציבית.
מחירי הנדל"ן: מגמת בלימה, עדיין לא ירידה / אריק מירובסקי
הקדנציה הנוכחית של הממשלה הניבה עליית מחירים של 12.6% במחירי הדירות, ואולם התנהגות המחירים לא היתה אחידה: החלק הראשון נמשך לאורך רוב הקדנציה, ממאי 2015 ועד ספטמבר 2017, שבו המחירים עלו כמעט ברציפות בכ-15%; ומספטמבר 2017 ועד היום, תקופה שבה ירדו המחירים ב-2%.
שני הצעדים שהשפיעו במידה רבה ביותר על השוק ועל המחירים היו הגדלה ניכרת של המיסוי על משקיעים ועל רוכשי דירות יוקרה, ובמיוחד הפורמט המתקדם של "מחיר למשתכן", שהוצא אל הפועל במחצית השנייה של 2017, באמצעות שורה בת 6 הגרלות גדולות (עד כה). הדבר גרם להסטת ביקושים מצד זוגות צעירים ומחוסרי דיור לשוק של "מחיר למשתכן", ולירידה גדולה בהיקפי העסקות בשוק החופשי, מה שגרר אחריו גם את ירידות המחירים שמלוות את השוק לאורך החלק השני של הקדנציה הממשלתית.
ועם זאת, בתקופה האחרונה המחירים התייצבו ומשתנים ברמות של חלקי אחוזים מעלה-מטה מדי חודש. כך שבסך הכל - היעד הממשלתי להוריד את מחירי הנדל"ן במידה ניכרת לא מומש.
שכר: אפשר לסמן וי / עמירם ברקת
צמצום פערים היה הדגל העיקרי של האוצר בקדנציה הנוכחית. הנתונים מעידים שהפערים בישראל אכן הצטמצמו. אי השוויון בהכנסות, כפי שהוא נמדד במדד ג'יני הבינלאומי, נמצא בשפל של 20 שנה, אם כי הוא רחוק עדיין מהרמות המקובלות במדינות צפון אירופה. ההכנסה של העשירונים הנמוכים גדלה בשנים האחרונות בקצב כפול (באחוזים כמובן, לא בשקלים) מקצב הגידול בהכנסת של העשירונים הגבוהים. כחלון לוקח לעצמו קרדיט על המעבר החלקי להסכמי שכר דיפרנציאליים, שמבטיחים תוספת שכר אחידה בשקלים, במקום באחוזים. הוא גם יכול לקחת קרדיט על הגדלת מענקי העבודה (מס הכנסה שלילי) מכמה מאות מיליוני שקלים בשנה ל-2 מיליארד ומעלה, על הגדלת קצבאות הנכים והזקנה ועל תכנית החיסכון לכל ילד. אבל את התרומה הגדולה ביותר לצמצום האי-שוויון תרמה כנראה העלאת שכר המינימום, מ-4,300 ל-5,300 שקל לחודש. מהלך שהוביל יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, עוד לפני שכחלון נכנס ללשכה.
מעבר לכך, שוק העבודה הוא הקלף הכלכלי הכי חזק ביותר שממשלת נתניהו יכולה לקחת איתה לקלפי - שיעור האבטלה הרשמי ירד לשפל של 3.7%, רמה שלא נראתה כאן עשורים. השכר הריאלי עלה בקצב של כמעט 3% לשנה, בזמן שמדד המחירים לצרכן היה רוב הזמן מתחת לאפס. המשמעות: כוח הקנייה של השכירים גדל. יותר כסף הלך לצריכה ורמת החיים עלתה. מה גרם לגאות בתעסוקה ולגידול בשכר? בעיקר הצמיחה כלכלית וחוזקו של השקל שאפשר למעסיקים להינות מהוזלת התשומות וחומרי הגלם ולהשאיר קצת גם לעובדים בצורת עליית שכר. עם זאת, בשוק ההייטק הסיפור כבר שונה: שם מדובר על תחרות של ממש בין מעסיקים מישראל והעולם על קבוצה מאוד מוגבלת של בעלי מיומנויות. הזינוק בשכר בהייטק עלול בסופו של דבר לפגוע בתעשייה המקומית ולאלץ את חברות ההייטק להעביר פעילויות לשווקי כוח אדם זולים יותר כמו הודו או אוקראינה.
ההוצאה הציבורית: התקציבים האזרחיים גדלו / עמירם ברקת
אתם מכירים אותו בתור "האיש השמן" מנאום נתניהו המפורסם, אבל הכלכלנים קוראים לו בשם אחר: יחס ההוצאה הציבורית לתוצר. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, רואה את אחד מהישגיו העיקריים בכלכלה בהקטנת התפקיד שממלאת הממשלה במשק. שר האוצר, משה כחלון, דווקא חושב שהמדינה צריכה להגדיל הוצאות, לחינוך לבריאות ולרווחה.
מה נכון? כלכלנים רבים סבורים היום שהצדק עם כחלון - ישראל נמצאת במקום הלפני אחרון בין מדינות ה-OECD מבחינת ההוצאה האזרחית, שזה אומר שמעט מכספי משלם המסים חוזר אליו בסופו של דבר באמצעות שירותי הממשלה. ואכן במהלך שנותיה הגדילה ממשלת נתניהו בצורה דרמטית את תקציבי משרדי הממשלה האזרחיים, החינוך הבריאות והרווחה. ב-2017, אחרי שנים רצופות של כרסום ונסיגה, יחס ההוצאה האזרחית לתוצר גדל ל-32.5% (מהתוצר) לעומת 30.8% בשנת 2016. הבעיה היא שחלק ניכר מתוספות התקציב האלה לא הלכו לשיפור השירותים לאזרח אלא לשכר. בשנת 2017 לבדה גדלו הוצאות השכר של הממשלה לעובדיה ב-5 מיליארד שקל והגיעו ל-100 מיליארד שקל לשנה. האיש שלנו בממשלה, חזר להשמין.