עורך הדין הסתיר דירה מגרושתו - האישה תקבל יותר ממחצית הרכוש

עורכי-דין בתחום דיני המשפחה אמורים להשיג הישגים כלכליים עבור לקוחותיהם המתגרשים. הם אמורים לסייע להם לעבור את הליך "פירוק החבילה" עם כמה שפחות נזק וכמה שיותר רכוש; אבל מה קורה כשהם עצמם נקלעים להליך גירושין? הם מנסים לעשות את אותו הדבר בשביל עצמם. אחד מהם, כך מסתבר, הלך צעד אחד רחוק מדי בניסיון להשיג הישגים רכושיים.

עו"ד שמתמחה גם בדיני משפחה שמצא את עצמו בסכסוך גירושין עם אשתו, ניסה להסתיר דירה בבעלותו מהאישה וכן כספים בחשבונות בנק על-שמו. כשהתגלו הדירה המוסתרת וחשבונות הבנק, טען עורך-הדין כי מדובר בדירה ובכספים השייכים לאמו, אך מנגד לא הביא כל מסמך או ראיה להוכיח את הטענה, ואף לא תצהיר מאמו. ביהמ"ש לא אהב את ה"תרגיל" וקבע, כי הדירה המוסתרת תחולק בין הצדדים, וכי מעבר לחלוקת הנכסים הידועים של בני-הזוג, תעשה חלוקה לא שוויונית של הדירה המשותפת, כך שהאישה תהיה זכאית ל-60% מערך הדירה המשותפת ואילו עורך-הדין יסתפק ב-40%.

סיפורו של עורך-הדין שניסה להסתיר רכוש מגולל בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי, שמבקש להעביר מסר ברור למי שמנסה להסתיר רכוש מבן/בת הזוג: שיקרת - שילמת. "מי שבחר להסתיר ולא לגלות רכוש ולנסות להעלימו ובחר לא לצרף מסמכים בעניין זה לתצהירו, ולא לציינו בתצהיר הרכושי... ורק בחקירתו הנגדית מאשר שיש רכוש הרשום על שמו", קבע ביהמ"ש, "לוקח על עצמו סיכון, שאם הדברים ייחשפו, כפי שקרה, יהיה לכך מחיר ולא כפי שהוא טוען, שלא קרה כלום ועכשיו יקבל הזדמנות 'להכשיר את השרץ'".

פסק-הדין עוסק בסיפורם של בני-זוג ממרכז הארץ, הורים למספר ילדים, שיחסיהם התערערו, והם נקלעו להליכים משפטיים. במסגרת הסכסוך עזבה האישה את דירת המגורים המשותפת, והגישה תביעות נגד בעלה, עו"ד לענייני משפחה וגירושין.

בתביעה הרכושית שהגישה - באמצעות עוה"ד עידו דיבון וצופית דיבון קצובר - טענה האישה כי בעוד שמשכורתה הופקדה בחשבון הבנק המשותף של בני-הזוג, הגבר התנהל בחשבן בנק על-שמו בלבד, שלאישה לא הייתה גישה אליו. לשם, נטען, הפקיד הבעל את משכורתו, שעמדה על מעל 50 אלף שקל בחודש, שאותם לטענת האישה הוא קיבל לרוב במזומן.

האישה ביקשה בתביעתה לבצע איזון משאבים באופן שבו היא תקבל את מלוא הזכויות בדירת המגורים המשותפת, וכן תישאר עם כל זכויותיה, ואילו הגבר יישאר עם מיליוני השקלים שצבר, עם משרדו ועם הזכויות הסוציאליות על שמו. עוד תבעה האישה דמי שכירות ראויים בגין דירת המגורים המשותפת על התקופה שהיא חיה מחוץ בית. זאת, בנימוק שהיא עזבה את הדירה מכיוון שלא הייתה מסוגלת להתגורר עוד עם בעלה שהפך "לסיר לחץ", כולל התפרצויות מצדו.

בכתב ההגנה פירט הגבר את רכושו ואת כל רכוש הצדדים, הן לגבי דירות והן לגבי נכסים, וכך גם בתצהיר רכוש שהגיש. הבעל, שבחר לייצג את עצמו בהליך, טען כי האישה היא זו שהעלימה הכנסות ונמנעה מלמשוך בונוסים בגובה מאות אלפי שקלים בשנים האחרונות. הוא ביקש לבצע איזון משאבים לטובתו, באופן שהוא יקבל חלק גדול יותר מהאישה. זאת, לדבריו משום שהוא חסך את כל הכנסותיו בעוד שהיא בזבזה והעלימה את כל הכנסותיה. עוד טען הגבר כי הוא זכאי למחצית משווי החלק של האישה בדירה המשותפת, השייך לה מלפני הנישואין.

לגבי דמי שכירות ראויים, טען הגבר כי אין לחייבו בתשלום שכר דירה בשל השימוש שעשה בדירת המגורים, מאחר שלא הייתה לאישה כל סיבה לעזוב אותה.

ההליך בין הצדדים התנהל בביהמ"ש לענייני משפחה, שקבע כי יש לבצע איזון משאבים שוויוני, כאשר אף אחד מהצדדים לא הרים את הנטל להוכיח כי קיימות נסיבות המצדיקות סטייה מהחלוקה השוויונית הקבועה בחוק. נקבע, כי האישה נטלה חלק גדול יותר בהוצאות המשותפות, וכך היה מקובל על הצדדים, אך גם פזרנותה של האישה על עצמה הייתה מקובלת.

ביהמ"ש דחה את טענות הגבר, כי האישה הסתירה כספי בונוסים והכנסות ומנגד קיבל את טענות האישה להברחות כספים ורכוש מצידו. בין היתר, קבע ביהמ"ש כי הגבר "לא גילה את כל הקלפים" בכל הקשור לכספים שהרוויח במהלך הנישואין, וכי מתעורר חשש סביר, ואף למעלה מכך, כי הוא הבריח מהאישה לא מעט כספים בתקופת הנישואין.

כך למשל, צוין כי הגבר נמנע מלציין את הכנסותיו, נמנע מלהציג דוחות שהגיש לרשויות המס והתנגד לפתיחת כספות שהאישה נטלה מהבית עם הפירוד הפיזי. הכספות נפתחו בהמשך, בהוראת ביהמ"ש, ונתגלו בהן מעל 100 אלף שקלים וכמות מכובדת של המחאות ריקות חתומות על-ידי צדדי ג'. עוד התגלה במהלך המשפט, כי לגבר חשבונות בנק שהאישה לא ידעה עליהם בהם יתרה של מיליון שקל.

בנוסף, רק בחקירתו הנגדית של הגבר על-ידי עו"ד דיבון, התברר כי מספר שנים לפני שבני הזוג נפרדו, הוא רכש דירה, הרשומה על-שמו, ולא נזכרה בתצהיר הרכוש שלו או בכל מסמך אחר שהגיש. הגבר טען כי למרות שהיא רשומה על-שמו, היא שייכת לאמו. עוד בעקבות החקירות הנגדיות של הגבר, התברר, כי יש לו חשבון בנק משותף נוסף עם אמו, שעליו הוא לא הצהיר, וכי הכספים ששילם עבור הדירה נוספת הרשומה על-שם אמו, יצאו מחשבון הבנק הפרטי שלו.

בעקבות הדברים הללו השתכנע ביהמ"ש לענייני משפחה, כי הגבר פעל במהלך שנות הנישואין באופן מכוון להוציא מרשותו כספים על-מנת להעלים מאשתו, דבר שעלה מהסתירה בגרסאותיו בנוגע לחלק מהרכוש, ברושם המתחמק שהותיר בעדותו ובהתנהלותו הכספים החשאית.

מכיוון שלא הייתה דרך להעריך את היקף הכספים במדויק שהעלים הבעל מאשתו, קבע ביהמ"ש, כי בנוסף למחצית מערך הנכסים הידועים, כולל הדירה שהוסתרה והכספים בחשבון המשותף לבעל ולאמו, תהיה האישה זכאית לשיעור של 10% יותר מהבעל משווי הדירה המשותפת של בני-הזוג.

את תביעת האישה לדמי שכירות ראויים על דירת המגורים המשותפת דחה ביהמ"ש, לאחר שקבע כי לא הוכח שווי דמי השימוש של הבעל בדירה.

על פסיקה זו ערערו גם הבעל וגם האישה למחוזי בת"א. הבעל ערער בטענה של חוסר צדק ואפליה, לאחר שלטענתו ביהמ"ש לא אפשר לו להביא ראיות לכך שהדירה "המוסתרת", והכספים בחשבון הבנק שהתגלה, שייכים לאמו, וכי רישום הדירה על-שמו נעשה באופן פורמלי בלבד משיקולי מס.

מנגד, ערערה האישה על כך שלא נפסקו לטובתה דמי שימוש ראויים בדירת המגורים המשותפת שאותה נאלצה לעזוב. כמו-כן היא טענה כי בשל חשיפת הדירה הנוספת שרשומה על-שם אמו של הבעל ובשל החשד להעלמות רכוש מצדו היא זכאית לכספים נוספים ממנו.

סגן נשיא המחוזי בת"א, השופט קובי ורדי, בהסכמת השופטים ישעיהו שנלר ועינת רביד, דחה את כל טענת הגבר. השופטים קבעו, כי רק "בעקבות ניסים ומזלות" שלהם טוענת האישה, היא איתרה מסמכים בנוגע לחשבונות הבנק שהוסתרו ולדירה הנוספת.

לדברי המחוזי, "הגבר בחר שלא להצהיר על רכוש זה בתצהיר הרכושי שנתן, וזאת באופן מטעה וכוזב, שכן ברור לו כעו"ד המייצג בדיני משפחה, שגם אם יש לו טענה שמדובר ברכוש שאינו שלו כי מימונו נעשה על-ידי אמו, היה עליו להצהיר על רכוש זה ולגלותו ולסייג זאת באופן שיצוין שאכן יש רישום על שמו בדירה/בחשבון הבנק, אך הרכוש אינו שלו". את הסבריו של הגבר על אי-הדיווח על הרכוש המוסתר, כאילו מדובר ברכוש של אמו, כינו שופטי המחוזי "תירוץ שאין לקבלו".

השופטים הוסיפו, כי אם היה ברצונו של הגבר לסתור את חזקת הרישום ולטעון שהדירה והכספים הם של אמו, היה עליו להצהיר על קיומם של הנכסים והכספים מראשית ההליך או להביא תצהיר מאמו הסותר את הרישום, אך משבחר לא לעשות כן והסתיר את הנכסים, "הגבר לא יכול 'לאחוז את המקל משני קצותיו' ולזעוק זעקות של חוסר צדק והפליה".

עוד הוסיף ביהמ"ש המחוזי, כי "מי שפעל בחוסר תום לב, לא גילה רכוש שהוסתר על ידו ונתפס בקללתו לאחר שניתנו צווי בית משפט שבעזרתם (ובעזרת המזל) הצליחה האישה לגלות רכוש זה, לא יכול לטעון לקיפוח שלו ולחוסר צדק".

בעוד ערעורו של הבעל נדחה במלואו, ערעור האישה התקבל חלקית. בנוגע לזכויותיה לדמי שימוש בדירת המגורים שאותה עזבה, קבע ביהמ"ש כי האישה זכאית לסך של 84 אלף שקל בגין כ-28 חודשים מאז הפירוד בין בני-הזוג ועד למכירת הדירה.

אולם ביהמ"ש דחה את טענתה, כי היא זכאית לתוספת ברכוש המשותף מעבר לתוספת של ה-10% לחלקה בדירה המשותפת, שביהמ"ש לענייני משפחה פסק לטובתה. לדברי שופטי המחוזי, כי הגם שישנו "ריח" ו"עשן", השערות וחשדות סביב כספים שהעלים הגבר, זה אינו מספיק לצורך חיוב כספי נוסף שלו ולא ניתן להתחקות אחר כל סכום וסכום.

לדברי עו"ד עדו דיבון שייצג את האישה, "ביהמ"ש שולח מסר ברור וחד: בעל שמעלים רכוש וכספים מאשתו ומביהמ"ש, ישלם על כך 'בריבית דריבית', ולא זו בלבד שלא יורשה להוכיח שהרכוש והכספים אינם שלו, אלא שהאישה גם תקבל פיצוי באופן שתקבל יותר ממחצית הרכוש. ביהמ"ש הבהיר שלא זו בלבד שחוטא לא יצא נשכר, אלא יצא מוכה וחבול כפי שיצא הבעל במקרה הנדון".
סיפור שמדליק נורה אדומה ברשות המסים

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי עשוי להגיע גם לבית-המשפט העליון, אם הבעל יחליט לערער על הקביעות החמורות שנקבעו בו. זאת, במיוחד על רקע העובדה שלקביעות הללו עלולות להיות עוד השלכות, שחורגות מהמסגרת של הסכסוך המשפחתי.

פסק-הדין מעלה סימני שאלה באשר להתנהלות של הגבר ואמו, גם בנוגע לתשלומי המס שהיו אמורים לשלם בעת רכישת הדירה ש"הוסתרה" מהאישה, וכן להעלמת הכנסות, צ'קים חתומים ללא סכום, ומזומנים בכספות. טענות מהסוג הזה מדליקות בדרך-כלל נורות אדומות ברשות המסים.

כך, למשל, בפסק-הדין של המחוזי ציינו השופטים, כי לא ניתן להתעלם מקביעותיו החמורות של ביהמ"ש לענייני משפחה לגבי התנהלותו של הגבר, שהוא עורך-דין, ונתן תצהיר כוזב לגבי הרכוש, העלים רכוש, ואף לשיטתו רשם זכויות בדירה ודיווח עליה לרשויות המס באופן פיקטיבי למראית עין - ולמרות התנהלות זו האו עדיין טוען להפליה ולאי-עשיית צדק.

השופטים הוסיפו, כי ייתכן שביהמ"ש לענייני משפחה אף הקל עם הגבר, עו"ד לדיני משפחה, "שפעל בחוסר תום-לב מובהק, הסתיר והעלים רכוש, הצהיר הצהרות כזב, ודיווח לשיטתו דיווחים למראית עין לרשויות (כגון, מס שבח לגבי הדירה הנוספת) מ'שיקולי מס'".