נכדו של "הבאבא סאלי", הרב יקותיאל אבוחצירא, ישלם שומה בהיקף כ-7.7 מיליון שקל לרשות המסים בגין אי-תשלום מס על הכנסות שנצברו בחצר הרב במשך כ-6 שנים.
משומות המס שהוצאו לרב עולה כי בשנים בהן לא שילם מס יצאו הוא ובני משפחתו 141 פעם לחו"ל על חשבון "מארחיהם" בחו"ל ורכשו נדל"ן בהיקף של כ-9.2 מיליון שקל במימון של "נדבנים".
על-פי השומות, הכספים הגיעו אל הרב בין היתר באמצעות העברות מחשבונו של איש עסקים תושב צרפת, העברות כספים מקבלן דירות באשדוד, העברות כספים מעמותות והעברת נכסים כתשלום לייעוץ שניתן על-ידו.
אתמול (ד') דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב את ערעור המס שהגישו הרב יקותיאל אבוחצירא וילדיו על שומה שהוציאה להם היחידה הארצית לשומה ברשות המסים, במסגרתה דרשה למסות את הכנסותיהם משירותי דת שהעניק הרב, ובהם ברכות, עצות, הילולות וכיוצא באלה.
לפני מספר שנים הציבה לה רשות המסים כיעד לגביית מס ראשי חצרות רבנים שונים. המחלוקות עם רשות המסים סבבו סביב השאלה האם תרומות שמקבלים רבנים חייבות במס וכן בנוגע למכירת קמיעות, תשמישי קדושה וברכות על-ידי רבנים ועוזריהם למאמינים. לטענת רשות המסים, מדובר בהכנסה בעקבות מתן שירותי דת, אך הרבנים התעקשו שוב-ושוב כי מדובר ב"תרומות".
גם הרב יקותיאל אבוחצירא נקלע למחלוקת מול רשות המסים, ולאחר דיוני שומה, ביולי 2013 הוציא פקיד השומה (היחידה הארצית לשומה ברשות המיסים) לרב שומות מס בסך של 13,844,806 שקל בעבור השנים 2003-2009.
בין היתר נכתב בשומות שהוצאו לרב: "הנך רב מכובד המשמש מנהיג רוחני בקהילה ונחשב כאדם בעל מעמד והשפעה; בבדיקת חשבונות הבנק על-שמך ועל-שם בני משפחתך נמצא כי במהלך שנות המס שבביקורת הופקדו בחשבונות אלה כספים רבים בסך כולל של 3,245,031 שקל; בבדיקת נכסי הנדל"ן שנרכשו במהלך שנות המס שבביקורת ורשומים על-שמך ועל-שם בני משפחתך, נמצא כי רכישות נכסים אלה מומנו על-ידי אנשים וגופים אחרים. עלות הנכסים שנרכשו נאמדת בסך 9,207,357 שקל; במהלך שנות המס שבביקורת אתה ובני משפחתך נסעתם לחו"ל 141 פעמים. לטענתך, נסיעות אלה מומנו על-ידי המארחים שלך בחו"ל. שווי עלות הנסיעות לחו"ל והשהות בחו"ל נאמד בכ-1,252,919 שקל".
עוד נכתב בשומה כי לטענת הרב, מקור הכספים הוא מנדבנים תושבי חוץ אשר רואים מצווה גדולה לתמוך באדם מנצר הבאבא סאלי ואף רואים ברכה לדאוג לצרכיו ולצורכי משפחתו. נטען כי זהו נוהג מושרש בעם היהודי מאות ארוכות של שנים תרומה ותמיכה בתלמידי חכמים אשר מקדישים את עתותיהם לקודש.
לטענת פקיד השומה, בהצהרות ההון של הרב הוא לא כלל את כל הנכסים שבבעלותו ובבעלות אשתו.
על כל הדברים הללו נכתב בשומה: "לטענתי, הנך משתמש בקשריך עם אנשי עסקים והשפעתך על ציבור המאמינים, לצורך הפקת רווחים אישיים לך ולבני משפחתך. מכאן שיש לראות בתקבולים אלה כהכנסה ממשלח-יד". זאת, טען פקיד השומה, הן בשל "המומחיות" של הרב ("הנך נחשב בעל סמכות רוחנית גבוהה בקרב ציבור מאמיניך. מעמדך זה נובע בשל היותך איש של קודש ואדם רוחני מן המעלה העליונה וכן מעצם היותך נצר למשפחת הרבנים המקובלים לבית אבוחצירא. משכך, ציבור מאמינך נוהג להתייעץ אתך בנושאים שונים כגון: רכישת דירה, רכישת קרקע או כניסה לעסק"; והן בשל קשים אישיים שיש לו.
בשומה צוין כי מבדיקת נכסי הרב "עלה כי תושב צרפת העביר אליך ולבני משפחתך בקביעות, באופן ישיר ועקיף, כספים לרכישת דירות. מבדיקות אלה נמצא כי הוא שימש כשותף עסקי לקבלן דירות מאשדוד, אשר מכר דירות לציבור מאמיניך על סמך עצות שנתת. עוד נמצא כי הפקדות של כספים מחשבונו של תושב צרפת לצורך רכישת דירות עבורך ועבור בני משפחתך מופקדים בחשבונות השונים על-ידי עוזרך האישי, אשר ככל הנראה משמש גם כעוזרו האישי של תושב צרפת בארץ".
עוד נכתב בשומה כי "כבן למשפחת אבוחצירא הנך משמש כחוט מקשר בין ציבור מאמיניך לבין אנשי עסקים. משכך, אתה פועל לשמר את היותך מנהיג בהתאם לייחוסך המשפחתי. עריכת הילולות, נסיעות לאירועים בחו"ל וקבלת קהל. פעילות זו משמרת את המוניטין המיוחס לשם 'אבוחצירא' ומאפשרת לך להפיק רווחים לרווחתך ולרווחת בני משפחתך".
הרב אבוחצירא ערער לבית המשפט המחוזי על שומות אלה וטען, בין היתר, כי הוא אינו נותן שירותי דת ואינו מפיק הכנסות בהילולות או באירועים או בכל דרך אחרת. עוד הוא טען כי אין בביתו קבלת קהל, ואין מנגנון לקביעת תעריפים או שעות ביקור. לטענתו, הוא לא ייעץ למאמיניו לרכוש דירות מקבלנים, אין לו קשר עסקי עם חברות קבלניות, והוא אינו נותן ייעוץ עסקי.
הרב דחה את הטענה כאילו עצם נוכחותו באירועים מהווה שירות דת. לטענתו, כספים שניתנו לו הן מתנות שניתנו כמחווה של "הבעת תודה במישור הרגשי" על רקע אישי, חברי ואמוני וללא כל מתן שירות או תמורה, ואין לחייבן במס. באשר לגידול בהונו, טען המערער כי מדובר בכספי ירושה ובמתנות בסכומים ניכרים שהתקבלו לרגל חתונות ילדיו, ובין היתר שימשו המתנות לרכישת דירות לילדיו.
רשות המסים, באמצעות עורכי הדין שגית כחלון ומאיר פורת מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי), טענה מנגד כי הרב הוא בעל עסק, ויש לו משלח-יד במסגרתו הוא נותן לקהל מאמיניו שירותי דת הכוללים, בין היתר ברכות, עצות, השתתפות באירועים וכו'.
השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי דחה את טענת הרב כי מדובר במתנות ותרומות שקיבל, וקבע בין היתר כי: "לא כן מתנות, תרומות וכיוצא באילו הניתנות בשל מהותו של מקבלן. בעל תפקיד (או מוסד) המקבל מתנות ותרומות, אשר אלמלא היה בתפקיד לא היו ניתנות או לא היו ניתנות בהיקף המושפע מתפקידו או מעמדו של מקבלן, יכול ואין עוד מדובר בהתעשרות שהיא מתת שמיים, ספונטנית. תפקידו או תוארו, מעמדו או המוניטין האישי האחוז בו הם הנכס מפיק התשואה".
השופט אלטוביה הוסיף כי "מה שמכונה מחוץ לעולם המס 'מתנה', חדלה מהיות כזו בראי דיני המס בידי מקבלה אם ניתנה כאמור. בראי דין המס, תוארו, מעמדו ותפקידו של מקבל המתנות הם משלח-ידו או עסקו, והמתנות הן הכנסה חייבת בידיו, כשהמקור, 'הנכס' שלה, הוא אותו תואר, תפקיד, מוניטין, מעמד - בין אם בנוסף למתנות ותרומות מופקת הכנסה מעסק או שכר ובין אם לאו. די בכך כי המתת ניתן בשל מעמדו, תוארו, גם אם ניתן שלא לשם קבלת תמורה ישירה, הרי שהמתת הוא תשואה על הונו האנושי, תכונותיו, שמו, תוארו או תפקידו.
"כשהמתת נעוץ בנוהג, אמונה או מנהג, ברצון לשמר את מעמדו של בעל התפקיד, את המוסד שהוא מסמל או מייצג, כאשר ניתן לזהות מנגנוני איסוף והפקת הכנסה, כאשר קיימת מחזוריות, ציפייה מצד המקבל להכנסות מסוג זה, כאשר מדובר בהיקפים ניכרים, כשהמתת חורג מהמקובל בנסיבות דומות אלמלא תפקידו, מעמדו או תוארו של מקבל המתנה - כל אלה יתמכו בראיית אותה התעשרות כחבה במס וברת-מקור. קל וחומר כאשר מקופלת במתת ציפייה או הנחה בדבר תמורה עקיפה, לאו דווקא תמורה בבחינת 'שלח לחמך'".
השופט הוסיף כי "עצם קיומו של מוסד הרב, של החצר, הוא התמורה. נוכחותו של הרב, עצם קיומו, מהותו, הם התמורה העקיפה להעברות הכספיות או שוות-הכסף לידי הצדיק. קל וחומר שעה שהרב מקבל את מאמיניו לשם מתן ברכות ועצות, שעה שהרב וחצרו עורכים הילולות ומשמרים בכך מסורת רבת-שנים של קשר בין הקהל והמנהיג הרוחני, שעה שהרב מקפיד להיות נוכח באירועי שמחה משפחתיים כחתונות של מאמיניו, ועצם נוכחותו מהווה ברכה כבוד וזכות. אילו הם השירותים שהרב נותן לקהילתו, ובתמורה הקהילה דואגת לפרנסתו, מי יותר ומי פחות... תפקידו ומעמדו, עצם קיומו, הם אבן שואבת למתנות, תרומות וכיוצא באילו. זאת בנוסף לשירותים העקיפים הניתנים על-ידו ועל-ידי חצרו....
"נכון הוא כי המתנות והתרומות ניתנות ככל אשר ינדבו לבו של נותן או נותנת התרומה, אולם קיים ציווי פנימי עמוק למתן מתת זה, קיימת אמונה, וקיים צורך. על כן אין זו מתנה שכולה נדיבות וללא תמורה... אמנם המערער אינו דורש תשלום בגובה כזה או אחר מקהלו ,אולם קיימת מצידו ציפייה כי המתנות והתרומות יהוו את מקור פרנסתו ופרנסת משפחתו, כמו גם מקור להענקת תרומות ונדבות מצד הרב ומשפחתו לנזקקים ולמוסדות שהחצר והמערער קשורים בהם".