בסוף השבוע פורסם ב"וושינגטון פוסט" כי ענקית הקמעונות אמזון שוקלת מחדש את החלטתה להקים קמפוס בניו יורק. במשך תקופה ארוכה ביצעה אמזון מחקר עבור המקום האידיאלי לקמפוס החדש שלה, וניהלה משא ומתן עם ראשי ערים. בסופו של דבר החליטה לפצל את הקמפוס בין שתי ערים - ניו יורק וצפון וירג'יניה. החברה צפויה לקבל 3 מיליארד דולר מעיריית ניו יורק כדי להקים בקווינס את הקמפוס, שבו היא מתכננת להעסיק 25 אלף עובדים.
העסקה הוכרזה בנובמבר 2018, לאחר שאושרה בדלתיים סגורות בהליך שעקף את ההליך הרגיל הנהוג בעיר, הכולל שימועים פומביים שנועדו לאפשר לציבור להביע התנגדויות. לאור מחאות פומביות המגובות בתמיכתם של איגודי עובדים, התקיים שימוע בדיעבד. המתנגדים טוענים כי הקמפוס יגדיל את האי שוויון בשכונה, על חשבון משלמי המסים.
כל זה קורה באותם ימים שבה נחשף ב"גלובס" כי ענקית השבבים אינטל מתכננת להקים בישראל מפעל חדש בעלות של 40 מיליארד שקל, אך לא פחות חשוב - החברה תקבל לצורך כך מענק של 4 מיליארד שקל מהמדינה. שני המספרים הללו הם הגבוהים ביותר שהיו בישראל. לא עברו 12 שעות ושר האוצר משה כחלון אף פירסם סרטון שבו הוא מתגאה בכך שהצליח להביא את אינטל להשקיע בישראל, תוך התעלמות מעליבה מהעובדה כי רשם צ'ק שמן לאינטל.
מלבד כמה מאמרי דעה בעיתונות, שהציפו את סימן השאלה סביב אפקטיביות ההשקעה, לא נשמעה יותר מדי ביקורת על המענק העצום (שאליו נלוות הטבות מס נדיבות). אם בניו יורק החליטו על שימוע פומבי בדיעבד, כאן אנחנו נאלצים להסתפק בעבודה חסויה שבוצעה בכלכלן הראשי במשרד האוצר, ובשיחות רקע עם בכירים באוצר שבו הם הציגו נימוקים והסברים להחלטה. חשוב לומר, עבודתו של הכלכלן הראשי מתייחסת רק לבדיקה האם תהיה תשואה חיובית מההשקעה באינטל, מבלי לבדוק אלטרנטיבות.
בניו יורק, עיר שמזוהה עם המגזר העסקי, הציפו המתנגדים שאלות לגבי אי שוויון וההשפעה של העלאת מחירי הדירות, ובישראל מתעלמים משאלות מהותיות כמו התועלת החברתית שתצמח מהמענק, העובדה כי מצבה הסוציו-אקונומי של קריית גת כלל לא השתפר ב-20 השנים שמפעל אינטל נמצא בעיר, ומי יהיו המועסקים במפעל החדש. האם זה בגלל אפאתיות של האזרחים? כלל לא בטוח. ייתכן שמדובר בסגידה לכל דבר שקשור לתעשיית ההייטק או נשמע חדשני.
מה נכון למדינה, ולא רק להייטק
המפעל של אינטל הוא רק דוגמה. סיפור קצת שונה שבו מעורבות ענקיות הטכנולוגיה הוא חגיגות השכר: אמזון הרחיבה את הפעילות שלה בישראל לפני כשנה וחצי בהסתערות אגרסיבית על העובדים בתעשייה, בתעשיית ההייטק סיפרו על משכורות של 60 אלף שקל ומענקי חתימה. מנכ"ל Wix סיפר באחרונה בראיון ל"גלובס" כי אחת מענקיות הטכנולוגיה הציעה למחלקה שלמה בחברה, כ-100 עובדים, לעבור אליה. הוא נתן זאת כדוגמה ליכולת של Wix לשמר עובדים, אבל מאחורי הסיפור מסתתרת בעיה: הדבר מקשה על יצירת חברות ישראליות גדולות, שבניגוד למרכזי פיתוח גם מעסיקות כאן עובדים שאינם מתכנתים.
הביקורת בתעשייה על המשכורות שאמזון הייתה מוכנה לשלם היו בעיקר על הקשיים שהיא מערימה על צמיחה של סטארט-אפים מקומיים, שהיכולות הפיננסיות שלהם מוגבלות. אמזון לא קיבלה מענק ממדינת ישראל ולכן אין דרך למנוע זאת, אך השיח בישראל ברור - המדינה צריכה להודות על כל מרכז פיתוח שמגיע לפה. למעשה שר הכלכלה הנוכחי אלי כהן עושה זאת.
המצב בתעשיית ההייטק הוא כזה שבעלי ההכנסות הגבוהות מתעשרים עוד יותר. טענות על כך נהדפות באמירות על שוק חופשי, צרות עין והתנגדות למנוע שכר גבוה ממי שיכול לקבל כזה. ההייטק גם מייצג אפשרות לניוד חברתי, אך רק לכאורה. בפועל רואים שמי שנכנס לתעשייה הם בעלי המעמדות הגבוהים. גם אם אנחנו לא רוצים למנוע זאת, אנחנו יכולים לכל הפחות לחשוב מה נכון לישראל כולה, לא רק לתעשיית ההייטק: איפה כדאי להשקיע את הכסף, מה יקרה אם יגדלו הפערים החברתיים, איך מפתחים את הפריפריה עצמה (ולא רק דואגים לעובדי ההייטק בה) ועוד. כרגע אנחנו מסתפקים בשאלה איך הופכים את ההייטק ליותר הטרוגני - זה חשוב, זה דחוף, אבל זאת לא השאלה היחידה. בדרך לשם, לא יקרה כלום אם נלמד מה קורה בעולם - וחבל שנפנים את הבעיות באיחור.