פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מגמה? בג"ץ שוב מסרב להתערב בפסיקה רבנית לטובת גבר בגירושין

      השופטים סולברג, מינץ ושטיין דחו בקשה של אישה לבטל פס"ד של ביה"ד הרבני הגדול הדיינים הבכירים פסלו הרכב של בית הדין האזורי, שפסק לטובת האישה, זאת למרות שהם לא התבקשו כלל לפסול את ההרכב האזורי

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      פטיש בית משפט (צילום: shutterstock)

      מגמה חדשה של בית המשפט העליון או רצף של צירופי מקרים? ביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"ץ, דחה בשבוע שעבר עתירה נוספת של אישה שביקשה כי שופטי העליון יתערבו בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, בנימוק, כי "התערבות בהכרעה שניתנה על-ידי בית דין רבני תיעשה בנסיבות חריגות בלבד".

      החלטה זו מצטרפת למספר החלטות מהעת האחרונה, שבהן בחרו שופטי העליון שלא להתערב בהכרעות ביה"ד הרבני, בראשם פסק-הדין המוכר כ"פסק-דין הבוגדת", שבו אישר בג"ץ, ברוב דעות, את
      פסק-דינו של ביה"ד הרבני הגדול, שקבע כי אישה אינה זכאית למחצית מדירת המגורים שבה התגוררה עם בעלה, בין היתר בשל בגידתה לכאורה בו; ולהבדיל - פסק-דין נוסף שבמסגרתו דחה בג"ץ בקשה של אישה שהתגרשה לביטול פסק-דין של ביה"ד הרבני הגדול, שקבע כי היא אינה זכאית לחלק מהכספים המופקדים בחשבון בנק המשותף לה ולבעלה לשעבר, כיוון שהיה תנאי מוקדם לשיתוף.

      הפעם מדובר בפסק-דין קצרצר של השופטים נועם סולברג, דוד מינץ ואלכס שטיין, שבמסגרתו הם דחו בקשה של אישה לבטל את פסק-דינו של ביה"ד הרבני הגדול, שקבע כי תביעת הגירושין של בעלה נגדה תידון בפני הרכב חדש בביה"ד הרבני האזורי. זאת, לאחר שההרכב הראשון שדן בתיק, קבע כי יש "להקפיא" לזמן קצר את תביעת הגירושין, הואיל והבעל משתמש בה כאמצעי לחץ על האישה לצורך הישגים רכושיים. בהחלטתו פסל ביה"ד הרבני הגדול את הרכב הדיינים הראשון של ביה"ד האזורי. זאת, למרות שהוא כלל לא התבקש לפסול אותו אלא להורות על קיום דיון בתביעת הגירושין, ולמרות שהוא כלל לא קיים דיון בשאלת פסילת ההרכב.

      שופטי בג"ץ לא נכנסו כלל לשאלה מדוע "הוקפא" דיון הגירושין על-ידי הרכב ביה"ד האזורי הראשון, ואם הבעל משתמש בביה"ד הרבני על מנת להשיג הישגים רכושיים, וגם לא דנו באריכות בשאלה אם החלטת ביה"ד הרבני הגדול ניתנה בסמכות. בהחלטה שכוללת פסקאות בודדות בלבד, קבעו שופטי בג"ץ כי הם אינם ערכאת ערעור על ביה"ד הרבני הגדול. הם ציינו במשפט קצר כי ביה"ד הרבני הגדול מוסמך להחליף הרכב על-פי חוק גם מבלי שנתבקש לעשות זאת, ולפיכך הם אינם מתערבים בהכרעותיו שניתנו במסכות.

      פסילה ללא בקשת פסלות

      העתירה שהגיעה לבג"ץ עוסקת בסיפורם של בני-זוג נשואים, המנהלים מזה תקופה הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה בסוגיות שונות, ובהן סוגיות הקשורות לילדיהם המשותפים (מזונות ומשמורת) וסוגיות ממוניות שונות הקשורות, בין היתר, להסכם ממון שנחתם בין השניים. הליכים אלה לא נדונו כלל בעתירה לבג"ץ. לב העתירה לבג"ץ הוא תביעת גירושין שהגיש הבעל לביה"ד הרבני האזורי בת"א ב-2017, ושלא נדונה עד כה לאור החלטת ביה"ד הרבני האזורי כי אין מקום לדון בה עדיין.

      בהחלטה הראשונה ש"הקפיאה" את תביעת הגירושין נקבע, כי אין לדון בה כרגע נוכח העובדה שמתנהלים בין הצדדים דיונים רכושיים והם מתגוררים יחדיו באותה דירה. לאחר מספר חודשים הגיש הבעל בקשה נוספת לדון בתביעת הגירושין, ושוב קבע ביה"ד הרבני האזורי כי אין מקום לדון בתביעת הגירושין. זאת, מאחר שהתברר שהצדדים עדיין גרים יחדיו, ומתקבל הרושם כי הבעל מנסה "לאכוף את נושא הדירה" שעה שעניינו תלוי ועומד בהליכים משפטיים הנידונים בערכאה אחרת (ביהמ"ש לענייני משפחה שדן בענייני הרכוש של בני-הזוג).

      על החלטה זו הגיש הבעל בקשת רשות ערעור לביה"ד הרבני הגדול. בבקשה טען, כי הוא זכאי לכך שיתקיים דיון בתביעת הגירושין שהגיש, דיון שאינו מותנה בהפרדת מגורים או בהחלטות שיפוטית כלשהן של ביהמ"ש לענייני משפחה.

      בחודש שעבר קיבל ביה"ד הרבני הגדול את ערעורו של הבעל וקבע כי אין לחסום בפני הבעל את האפשרות לקיים דיון בתביעת הגירושין. עוד קבע, כי יש להחזיר את התיק לשם קיום דיון בתביעה לגופה בפני הרכב אחר של ביה"ד האזורי, נוכח העובדה שההרכב שדן בבקשה כבר הביע את דעתו באופן ברור ביחס למקרה.

      נגד החלטה זו עתרה האישה לבג"ץ - באמצעות עו"ד-ד"ר שרון פרילינג - שבמסגרתה טענה כי ביה"ד הרבני הגדול חרג מסמכותו כשהורה על פסלות הרכב הדיינים בביה"ד האזורי. זאת, מבלי שהוגשה כלל בקשה לפסול (בקשת פסלות) את ההרכב, מבלי שניתנה לה הזדמנות לטעון את טענותיה בעניין ומבלי שניתנה הזדמנות לביה"ד האזורי להגיב לטענות הבעל. לדברי האישה, מדובר בחריגה מסמכות באופן המהווה פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי.

      התערבות רק בנסיבות חריגות

      שופטי בג"ץ החתומים על ההחלטה הדוחה את עתירת האישה, קבעו תחילה כי אין צורך בתגובת הבעל כלל כדי להכריע בעתירה, הואיל ויש לדחות אותה על הסף. "אין בימ"ש זה יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי-דין של בתי הדין הרבניים. התערבות בהכרעה שניתנה על-ידי בית דין רבני תיעשה בנסיבות חריגות בלבד, אשר אינן מתקיימות בענייננו", קבעו קצרות.

      עוד הוסיפו בפסקה קצרה, אך החלטית מאוד, כי ביה"ד הרבני הגדול לא חרג מסמכותו בתיק. השופטים קבעו כי "תקנה קנ"ג לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל-התשנ"ג מאפשרת לביה"ד הרבני הגדול, בשבתו כערכאת ערעור להעביר את הטיפול להרכב אחר, במקום בו הוא סובר כי הערכאה הדיונית לא תיאות לקבל את פסק-דינו. "ביה"ד רשאי לדחות את הערעור או לקבלו. רשאי הוא לשנות את פסק-הדין, לבטלו, להוציא פסק אחר במקומו, להחזיר את העניין לביה"ד שדן או לאותו בית-דין בהרכב אחר או לבית-דין אזורי אחר, לשם דיון מחדש או לשם בירור נוסף או לשם קבלת ראיות או להשלמת נימוקי פסק-הדין'", ציינו.

      שופטי בג"ץ פסקו כי בעניין הנדון "ביה"ד הרבני הגדול אכן התרשם כי ביה"ד האזורי הביע דעתו בקשר לתביעת הגירושין באופן אשר מצדיק להורות על דיון בתביעה לפני הרכב אחר. מכאן אפוא, כי אין מקום לטענת העותרת כי החלטת ביה"ד הרבני לוקה בחוסר סמכות".

      גישה מצמצמת של התערבות

      באת-כוחה של האישה-העותרת, עו"ד-ד"ר שרון פרילינג, מותחת ביקורת חריפה על החלטת בג"ץ. לטענתה, מדובר בהחלטה המבטאת מגמה חדשה של ביהמ"ש העליון שמצמצם עוד ועוד את התערבותו בהכרעות ביה"ד הרבני - מגמה שמרנית יש שיאמרו, ויזכירו את פעילותה של שרת המשפטים, איילת שקד, לגיוון הדעות בביהמ"ש העליון, כך שיכללו גם שופטים שמרניים (ראו גם מסגרת).

      לדברי עו"ד פרילינג, "בג"ץ לא מתייחס כלל בהחלטתו להוראת חוק שחלה על בתי הדין ושאותה הם הפרו, ומבסס את החלטתו שלא להתערב על תקנה מתקנות הדיון של בתי הדין, אשר כוחה חלש מהוראת חוק.

      "החלטת בג"ץ מבטאת גישה מאוד מצמצמת של התערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים, עד כדי תחושה שמערכת בתי הדין יכולה לעשות כמעט ככל העולה על רוחה, כאילו אין דין ואין דיין. כך, נפסל הרכב ביה"ד אזורי, מבלי שניתנה זכות לטיעון לאף אחד מהגורמים הרלוונטיים - לא להרכב שנפסל ולא לאישה. זאת, אך מפאת הבעת עמדה בזכות אישה בחלוף 18 שנים של נישואין שלא לצאת כמעט בלא כלום. תחושת הצדק והאמון במערכת המשפטית מתערערים מאוד כאשר התנהלות שיפוטית מסוג זה מתקיימת ולא זוכה להתערבות בג"ץ".

      עו"ד אורלי לוי-ברון, המייצגת את הבעל מסרה: "על פי תקנות בתי הדין הרבניים רשאי בית הדין הרבני הגדול לקבל ערעור ולהחזיר את העניין לבית דין בהרכב אחר. כך הוא עשה במקרה שלנו, משהתברר לו שההרכב הקודם התנער מחובתו לדון בתביעת הגירושין של הבעל על יסוד דעתו הפרטית, אותה גיבש טרם שהצדדים השמיעו את טענותיהם; אין מדובר במגמה חדשה אלא בשמירת על זכויות היסוד של המתדיינים".

      ההכרעה השנויה במחלוקת בפסק דין הבוגדת

      פסקי הדין מהעת האחרונה בהם בחר בג"ץ שלא להתערב בהכרעותיו של בית הדין הרבני, שונים האחד מהשני מאוד בעובדות ובמחלוקות שנדונו בהם, אך לכולם דבר משותף אחד מרכזי-ומהותי: כחוט השני עוברת בהחלטות בג"ץ האמירה הברורה והנחרצת כי אין להתערב בקביעותיו של בית הדין הרבני הגדול, אלה במקרים חריגים.

      הקביעה הזאת, המעוגנת בחוק, אך גבולותיה ניתנים לפרשנות ומשורטטים על ידי בג"ץ, מחזירה אל קדמת הבמה את השאלה האם הגבולות ששרטט בג"ץ, המסתמנים כמצומצמים, מהווים את התוצר הישיר של אותה מהפכה שמרנית שחוללה בשנים האחרונות שרת המשפטים אילת שקד בעליון?

      ונזכיר את ההחלטות הקודמות מהחודשים האחרונים בהם בחר בג"ץ שלא להתערב בהכרעות בית הדין הרבני הגדול: בהחלטה שניתנה בבג"ץ, דחו השופטים את בקשתה של אישה שהתגרשה לביטול פסק דין של בית הדין הרבני הגדול, שקבע כי היא אינה זכאית לחלק מן הכספים המופקדים בחשבון בנק המשותף לה ולבעלה לשעבר, שכן השיתוף היה מותנה בהעברת כספים מחשבונה הפרטי של האישה לחשבון המשותף - והיא לא עשתה כן. עם זאת, היות שבית הדין הרבני הגדול התייחס גם ל"תרומתה" של האישה לפירוק הנישואים, כגורם המאפשר חלוקת רכוש לא שוויונית בין הצדדים, בג"ץ בחר להזכיר את המדיניות שלו כי אין "להעניש" בני זוג מבחינה רכושית על "תרומתם" לפירוק הנישואים או על התנהגותם כלפי בני ובנות זוגם.

      ההתייחסות לכך שאין "ענישה" רכושית של בן או בת הזוג בעקבות התנהלות לא מוסרית או לא ראויה בנישואים מובילה אותנו לפסק הדין השנוי במחלוקת שניתן בבג"ץ זמן קצר קודם לכן, המכונה "פסק דין הבוגדת", ואשר עורר דיון ציבורי סוער. העתירה לבג"ץ סבבה סביב השאלה - אם יש מקום להתערבותו בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, בעת חלוקת הרכוש, עקב מתן משקל לבגידה נטענת של בת הזוג. השופטים דוד מינץ ואלכס שטיין קבעו, בדעת רוב, כי אין להתערב בפסיקת בית הדין הרבני הגדול, היות שהשיתוף בדירת המגורים לא נשלל מהאישה עקב בגידתה; ומנגד, השופט יצחק עמית, שהיה בדעת מיעוט, סבר כי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני, "מן הטעם שקריאה של פסק הדין בשלמותו מביאה למסקנה כי מעשה הבגידה של האישה, הוא שהטה את הכף לחובתה".

      פסק הדין עורר בזמנו סערה ציבורית וכן מחלוקת בנוגע לשאלה - האם באמת נקבע בו כי ניתן לשלול רכוש מבת זוג בשל בגידה. כעת ממתין התיק להכרעה נוספת בבית המשפט העליון, לאחר שהוגשה בקשה לדיון נוסף.